רבקה מרינו ניצחה את הדיכאון, עכשיו זמן הטניס - ענפים נוספים - הארץ

רבקה מרינו ניצחה את הדיכאון, עכשיו זמן הטניס

היא היתה טניסאית צעירה ומוכשרת שהגיעה עד למקום ה-38 בעולם, אך לפני ארבע שנים וחצי, בגיל 22, פרשה בעקבות משבר נפשי שהפך את חייה לסיוט. כעת, כשהיא בשלה ובוגרת יותר, מרינו מוכנה לחזור למשחק ממנו ברחה

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רבקה מרינו באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2013. "בחיים יש יותר מטניס", אמרה בהודעת הפרישה בגיל 22
אמיר ענבר
אמיר ענבר

רבקה מרינו היתה בת 13 כשהחלה לנסוע לטורנירי טניס. ככל שהצליחה יותר, כך בילתה יותר זמן הרחק מביתה בוונקובר. בגיל 19 עברה למונטריאול והתאמנה במשך שנתיים במרכז הטניס הלאומי של קנדה. בשיאה הגיעה למקום ה-38 בדרוג העולמי, הופיעה בגמר טורניר ממפיס וסחטה מוונוס וויליאמס את המלים "עכשיו אני יודעת איך זה לשחק נגד עצמי" אחרי שהקשתה על האמריקאית בסיבוב השני באליפות ארה"ב. לכאורה היא חיה את החלום. מעשית, מצאה עצמה לכודה בסיוט.

"היו ימים בהם לא יכולתי לצאת מהמיטה, אפילו לא יכולתי להתלבש. קשה לתאר, אבל יש תחושה של אפור חונק", סיפרה מרינו לפני ארבע שנים וחצי, אז פרשה מטניס בגיל 22. לדיכאון ממנו סבלה נלוו הצקות חוזרות ונשנות מצד גולשים שהטרידו אותה ברשתות החברתיות, לרבות כאלו שקיללו אותה ואיחלו לה "להישרף בגיהנום" אחרי שהפסידה במשחק בו הימרו עליה. אז היא סגרה את חשבונות הפייסבוק והטוויטר שלה והמשיכה לחיים אחרים. רגילים.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

בשנים האחרונות למדה מרינו ספרות אנגלית באוניברסיטת בריטיש קולומביה, בעודה עובדת על בריאותה הנפשית. את האנרגיה התחרותית שנאגרה בה הוציאה, למרבה הפתעתה, דרך הופעה בנבחרת החתירה של המוסד. "נמנעתי מזה זמן רב", סיפרה, "פשוט חשבתי 'לעולם לא אתעורר בארבע בבוקר, אבוא לאימון, אעבוד עד שארצה להקיא'. מי ירצה לעשות את זה?".

אולי מישהי שדודה זכה בזהב אולימפי בחתירה במשחקי 64' ושאחיה התחרה עבור אוניברסיטת קליפורניה. בטניס סירבה לצפות בטלוויזיה - "אני נהיית תחרותית מדי", הסבירה - אבל שמרה על קשר לענף כששימשה מדריכה לילדים במרכז הטניס של האוניברסיטה. "כיף לראות אותם לומדים בהתחלה, כפי שאני הייתי", סיפרה, "שם האימון מביא לי תועלת. שם אני מנצחת".

בראשית העשור, היו ימים בהם ניצחה גם כשחקנית, מפיקה תועלת מגוף תמיר (1.83 מטר), הגשה חזקה וחבטת כף יד יעילה. "היא נולדה תחרותית, אבל ממש השתפרה בחודשים האחרונים בהבנת המשחק וביכולת לייצר חבטות כדי לנצח", אמר ב־2011 מאמנה סיימון לארוס. הופעה בסיבוב השלישי ברולאן גארוס של אותה שנה נראתה כמו שיא זמני בלבד לנוכח מסלול ההתקדמות שלה. ואז, הכל התפרק.

בעוד גופה ייצר טניס שרק הלך והשתפר, ראשה היה במקום אחר לחלוטין. הריחוק מהחברים והמשפחה הקשה עליה. "את מחמיצה ימי הולדת, ימי שנה, לידות, מקרי מוות", סיפרה, "קורים כל כך הרבה דברים שאינך בבית בשבילם. את רודפת אחרי חיי הטניס ונמאס לי להחמיץ את זה".

כשהדיכאון ממנו סבלה בשנים הקודמות הלך והחמיר, החליטה ב-2012 לקחת פסק זמן מטניס. אחרי שבעה חודשים חזרה כשהיא מדורגת 426 בלבד בעולם, רק כדי להפסיד בסיבוב הראשון של אליפות אוסטרליה 2013 - ולהחליט כי זה כבר לא בשבילה. למרות שנמנעה משימוש במלה המפורשת "פרישה" במסיבת העיתונאים שכינסה, לכולם - לרבות לה - היה ברור שזה נגמר.

"אני לא חושבת שאני מוכנה להקריב את אושרי וחלקים אחרים בחיים למען הטניס", אמרה בשעתו, "בחיים יש יותר מטניס. היו רגעים בהם נהניתי, ואביט בהם עם חיוך על פניי, אבל גם היו רגעים בהם זה היה עול. זה היה כך לאורך כל הדרך". כל מה שרצתה היה ללמוד ולעבוד. להיות עוד פרצוף בהמון.

והנה, אחרי ארבע שנים בהן קיבלה את מבוקשה, מרינו חוזרת לשחק טניס. לפני קרוב לשלושה חודשים היא שבה להתאמן. החודש כבר היתה אמורה להשתתף בשני טורנירים בקנדה, אבל נאלצה לחכות בגלל תקנות של התאחדות הטניס הבינלאומית. "אני מרגישה כאילו הזמן לא עבר, וזה מוזר כי חלפו איזה ארבע שנים", סיפרה ל-CBC, "הבנתי שאני אוהבת לשחק הרבה יותר מלאמן. החיידק הדביק אותי לאט. תמיד ידעתי שאני אוהבת טניס. אני חושבת שלשם אני שייכת".

ממרומי גיל 26, מביטה מרינו על בת ה-22 הביישנית שנזרקה מוקדם מדי לאור הזרקורים, שהתקשתה להתמודד עם העניין התקשורתי, שבעצם תמיד אהבה את הטניס - אבל לא את כל מה שנלווה אליו. "אני בוגרת יותר עכשיו", קבעה, "בהחלט יותר בוגרת מנטלית, אחרי שהשלמתי לימודים אקדמיים. זה בהחלט נוגע יותר להליך מאשר לתוצאה הסופית". לשורה האחרונה שלה נלווית הערה — כרגע אין לה יעדים בנוגע לתוצאות או לדרוג.

יעד אחר, חשוב יותר, היא סבורה שכבשה - התמודדות מוצלחת עם הדיכאון. העובדה שאזרה אומץ ופנתה לעזרה, אומרת מרינו, היא הדבר הכי טוב וחשוב שעשתה. זה נתן לה תקווה, וסלל את דרכה לחיים טובים יותר. "עבר זמן מה מאז שהיה לי יום גרוע", סיפרה אשתקד ל"קנדיאן פרס", "אני יכולה לומר בכנות שאני אדם אחר. לכן התרחקתי מטניס - כדי למצוא את עצמי ולעבוד על בריאותי המנטלית והפיזית, והנה אני".

והנה היא, שנה מאוחר יותר, שוב במגרשים. "רבקה עושה זאת למען עצמה וזה הכי חשוב", אמר סילוויין ברונו, קפטן נבחרת קנדה לגביע הפדרציה, "הטניס חסר לה והיא מעוניינת בחוויה שונה מהראשונה. היא עשתה דרך ארוכה בשנים האחרונות והאבולוציה הזו תאפשר לה לגשת אחרת לחיים כטניסאית מקצוענית".

במבט לאחור, אומרת מרינו, אין לה חרטות. זה נכון לגבי הטניס, ובכל הנוגע לרשתות החברתיות. "נמאס לי מהאינטרנט, טוויטר ופייסבוק. כעת אני מוחקת הכל. אני צריכה אפילו לזרוק את המחשב", כתבה לפני שנים בטרם בחרה להתמודד עם הדברים האיומים שנכתבו עליה והרצון להשיב לכולם דרך העלמת חשבונותיה. היום היא מביעה הכרה בערכן השיווקי של הרשתות החברתיות וטוענת שאינה חוששת מהן, אך מודה: "יש היסוס, האנונימיות של הרשת ממש מסוכנת".

בשלב זה, מרינו איננה מתכוונת לשוב לרשתות החברתיות. גם כך מחכה לה מבחן גדול, בדמות חזרה לטניס המקצועני. אחרי שנעדרה במשך שנים, תתחיל ממש מלמטה - בטורנירים קטנים, בהופעה במוקדמות. "זה בסדר מבחינתי", היא טוענת, "אני מסוגלת למאמץ הנדרש. עשיתי זאת בעבר".

העבר הזה עלול להציב בפניה תמרור אזהרה, אולם היא מתעקשת שאין בכך צורך. "עברתי הרבה בגיל צעיר, חייתי את החיים מספר פעמים", אמרה, "אני רעננה ומרגישה שמנטלית אני במקום טוב יותר ואוכל להתמודד עם חלק מהדברים שנלווים לחיים של ספורטאי מקצוען. בפעם הראשונה לא הייתי מוכנה לכך. אני יודעת מה צפוי, אז אולי יש לי יתרון. אני לא יכולה לחכות למשחק הראשון".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ