בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיטה טאפטופואה, הכוכב חסר החולצה מריו, מגיע למשחקי החורף

פיטה טאפטופואה עלה לטקס הפתיחה של משחקי ריו כשהוא לבוש חצאית מסורתית וגופו החשוף מרוח שמן קוקוס, הפך מיד לכוכב עולמי. אחרי שמתח את דקות התהילה והפך לגולש סקי, הטונגאי רוצה לגנוב את ההצגה גם באולימפיאדת החורף

תגובות
פיטה טאפטופואה בריו
OLIVIER MORIN/אי־אף־פי

הופעתו של פיטה טאפטופואה בטקס הפתיחה של משחקי ריו נחקקה מיד בזיכרון האנושי ובעולם הווירטואלי. "לא ידעתי שטונגה היא מדינה, אבל כעת אני רוצה להגר לשם", היה אחד ממספר גדול של ציוצים משועשעים ששוגרו בשניות בהן צעד לוחם הטאקוונדו מאחורי דגל מדינתו, כשהוא לבוש חצאית מסורתית וגופו חשוף החזה מרוח שמן קוקוס. "חשוב לנו להפיץ את תרבותנו בעולם", הסביר טאפטופואה, "אמרתי 'אני רוצה לצעוד במה שאבותינו לבשו לפני 200 שנה'".

200 שנה אחרי שאבותיו עשו זאת מבלי שמישהו יעיף בהם מבט שני, טאפטופואה זכה למבט שלישי, רביעי וחמישי. עוד בטקס הפתיחה הפך לגורם מבוקש לצילומים משותפים בקרב עמיתיו הספורטאים. בסיום, כשעלה לאוטובוס, הדליק את הטלפון ונדהם ממספר ההודעות שזרמו אליו. בימים הבאים הפך לסנסציה בכפר האולימפי, מוקד עלייה לרגל למבקשי תמונות וראיונות.

פיטה טאפטופואה בטקס בריו - דלג

היו לו הרבה ימים להעניק לכולם את מבוקשם, מאחר שבין טקס הפתיחה לתחילת התחרות שלו הפרידו כשבועיים. ובין תחילת התחרות שלו לסיומה הפרידו רק ארבע דקות – שני סיבובי טאקוונדו במשקל מעל 80 ק"ג, שבסיומם הובס 16-1 מול יריב איראני. "זה היה 9-0 לפני שהתחלתי אפילו לבעוט. חשבתי 'מה אני עושה?'", שיחזר אחר כך וניסה להתנחם: "בספורט יש יותר מאשר ניצחון. אני אומר זאת בגלל שהפסדתי".

ובכל זאת, הוא לפחות היה שם, מגשים חלום בן 20 שנה שלפרקים נראה בלתי אפשרי. בן 12 היה כשפייה וולפגראם חזר מאטלנטה 96' כטונגאי הראשון – ועדיין היחיד – שזוכה במדליה אולימפית, כסף באיגרוף. בטקס לכבודו, טאפטופואה היה בקהל. כשוולפגראם נופף, סבר שהוא מכוון אליו. "זה היה הרגע עבורי", סיפר ליורוספורט, "אז אמרתי 'עליי להפוך לספורטאי אולימפי, להיות כמותו'. איש לא האמין בי, אבל לא יכולתי להיפטר מהרעיון, גם כשמשפחתי עברה זמנים קשים".

היו הרבה כאלו, לנוכח העובדה שדובר בשני הורים ובשבעה אחים ואחיות – אחת מהן מתה מלוקמיה – שהתגוררו בבית קטן, עם מעט חשמל ובלי מים חמים. הרבה כסף לא היה, וכך גם מזון – שלרוב הסתכם בלחם וחמאה. בצעירותו עבד טאפטופואה בחווה והרוויח 20 סנט בשבוע, אוגר את כספו כדי לקנות המבורגר אחת לשלושה שבועות.

כילד קטן סבל מבעיות בריאות ובילה ימים שלמים בשינה. חששו שלא ישרוד את שנותיו הראשונות. כשעשה זאת, נותר צנום. במשך ארבע שנים היה חלק מקבוצת הראגבי בבית ספרו. מעולם לא זכה לעלות למגרש. לכל היותר חילק מים לחבריו לקבוצה. "אמרו שאני קטן מדי, כחוש מדי, אטי מדי, אך בראשי לא ראיתי את מה שהם ראו", הוא אומר, "הייתי הכלב הקטן שלא ידע כמה קטן הוא".

יחד עם חלומו האולימפי, התפתח גם גופו – עד לגובה של 1.92 מטר. טאקוונדו, בו עסק מגיל 5, היה הספורט בו יתרכז בניסיונו להעפיל למשחקים. לאתונה 2004 לא עלה. לקראת בייג'ין 2008 נפצע קשה בקרב המכריע: קרע ברצועה ושבר בעצם. היו שסברו כי לא יתחרה שוב. נדרשו לו שישה חודשים כדי ללכת בלי עזרה. ועוד שלוש שנים וחצי עד שסבל משברון לב נוסף, כשכשל במוקדמות ללונדון 2012.

פעם נוספת חזר טאפטופואה לחייו הרגילים; לעבודה עם נוער וילדים חסרי בית, שיחד עם דוגמנות מימנה לו את לימודי ההנדסה ודחפה אותו לעבר ריו. "הם לימדו אותי כמה חזק יכול להיות הראש האנושי", הוא אומר, "חשבתי שמצבי רע, אבל לילדים הללו קרו דברים ממש דפוקים והם התגברו, יצאו מזה מחייכים. דפוס החשיבה שלי השתנה מ'מה אם אכשל' ל'עזאזל, טונגה זקוקה לזה עכשיו'".

אם לא הופעתו על מזרן הטאקוונדו בריו, לפחות הופעתו בטקס הפתיחה תרמה רבות – לו ולארצו. הוא הפך מיד למפורסם ברמה בינלאומית, מקבל הצעות עבודה ונכלל ברשימת האנשים הסקסיים לשנת 2016 של המגזין WHO. טונגה זכתה לעלייה דרמטית במספר האנשים שחיפשו פרטים עליה בסוכנויות נסיעות מקוונות. יצרניות סיפרו על הזמנות מוגברות של שמן קוקוס.

"כולם לובשים בלייזרים ועניבות", חזר טאפטופואה לגרדרובה שלו בטקס הפתיחה בראיון ל"סמואה פלאנט", "רציתי להראות לעולם ולאנשינו שאנו יכולים להיות מנהיגים ולא רק ללכת בעקבות אחרים. נדרשו לי 20 שנה של דם, יזע ודמעות, הרבה עצמות שבורות, מעל שנה על קביים, תקופה בכיסא גלגלים, מאות אלפי דולרים במימון עצמי, מערכות יחסים והקרבות בחיים, אבל היה שווה את זה".

כל כך שווה, שארבעה חודשים אחרי ריו החליט שאיננו יכול לחכות ארבע שנים עד לסיבוב הבא, ועבר בחדות לגלישת סקי קרוס קאנטרי. "רציתי לעשות משהו שקשור לספורט, אבל נמצא לחלוטין מחוץ לאזור הנוחות שלי", אמר ל-CNN, "בטונגה אני רגיל לחול. את השלג ראיתי לראשונה לפני שנתיים, והתאהבתי בו".

הוא היה מאוהב קצת פחות כשהתקין לראשונה מגלשיים לרגליו בנסיעה ללוס אנג'לס עבור הערוץ האולימפי. "זה היה טוב לטלוויזיה", אמר, "אבל חשבתי 'למה הכנסתי את עצמי? אני אפילו לא מסוגל לעמוד על הדברים האלה'". בגרמניה התאמן בקור שאליו אינו רגיל ובילה חלק ניכר מזמנו על הישבן, לנוכח נפילות חוזרות ונשנות. חודשיים לתוך הקריירה החדשה התחרה באליפות העולם 2017 בפינלנד וסיים במקום ה-153 מ-156 מתחרים.

פיטה טאפטופואה לומד לגלוש - דלג

לנוכח מגבלות המימון – הוא ניסה לגייס 30 אלף דולר באינטרנט והגיע לשליש מהסכום – נאלץ טאפטופואה לחזור הביתה ולהתאמן. בהיעדר שלג, עשה זאת בחוף הים באוסטרליה על מגלשי רולר סקי, הכוללים גלגלים; מתנגש במכוניות, בעצים ובאנשים, ועושה צעדים ראשונים לעבר משחקי פיונגצ'אנג. כדי לסייע לספורטאים ממדינות חמות, הוקלו הקריטריונים האולימפיים כך שניתן לצבור נקודות גם במירוצי רולר סקי. בנובמבר נסע לקולומביה ודרך תחרויות מקומיות התקרב להשגת הקריטריון. בהיעדר תחרויות רולר סקי נוספות, נדרש לחזור אל השלג כדי להשלים את המשימה.

וכך, במשך שבועות שכר טאפטופואה בקתה באוסטריה יחד עם עמיתים ממקסיקו ומצ'ילה, נעזר במאמן ונכנס לשגרה שכללה השכמה מוקדמת ואימונים ארוכים, על מגלשיים שכורים. "מזג האוויר שונה לחלוטין וכך גם כל ההליך של הסקי. אתה משתמש בשרירים בהם לא השתמשת בעבר", הוא אומר, "המקצוע די קשה, בגלל שקר מדי. אתה מביט החוצה ולא רואה דבר".

מה שראה לנגד עיניו הן ארבע תחרויות סקי, בהן יוכרע גורלו. נסיעות לפולין וארמניה הסתיימו בידיים ריקות. לקרואטיה לא הצליח להגיע בגלל סופת שלגים. סוף השבוע האחרון, באיסלנד, היווה הזדמנות אחרונה בהחלט. ובה, טאפטופואה הבטיח את מקומו בפיונגצ'אנג. "נס", הגדיר זאת, "סברתי שזה סוף העולם. כל מירוץ עד כה הרגיש די גרוע, אבל המירוץ הזה הרגיש טוב. כלכלית אני במצב הגרוע אי פעם, אבל אני מאושר".

בגיל 34, כשהוא קל ב-15 ק"ג מימיו כלוחם טאקוונדו ועדיין כבד בהרבה מיריביו, הפך טאפטופואה לגולש סקי, מקצוע אותו הוא מגדיר "הספורט היחיד בו בסוף כל מירוץ כולם פשוט מתים". את 15 דקות התהילה מריו מתח כבר מזמן לשעות, ימים וחודשים, הופך סמל לרוח האולימפית, ולהעלאת הרף סביבו.

"אחת הטעויות באיים הפסיפיים היא שאנו קובעים מטרות קטנות מחשש שלא נגשים את הגדולות", הוא אומר, "אם תכוון לירח ותחטיא, תפגע בכוכבים. לעתים יש נתק בין ספורט אולימפי לאדם הממוצע. ברצוני לגשר על הפער. אני לא רוצה להיזכר בגלל שניסיתי להשיג מדליה, אלא משום שנתתי השראה ועודדתי אנשים לחלום גדול, להיכשל ולנסות שוב".

כדי להתרכז בחלומו החורפי, עזב טאפטופואה את עבודתו עם צעירים. כשישלים את הגשמתו, הוא מתעתד לשוב לטאקוונדו. "יש לי עניינים לא סגורים במשחקי הקיץ", הסביר, "טוקיו, זה יהיה מעניין יותר". על שאלה רלוונטית יותר לזמן הקרוב איננו יודע להשיב: האם שמן הקוקוס יככב גם בטקס הפתיחה בפיונגצ'אנג?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#