בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוג'ר באניסטר היה רץ חובב שפרץ ועדכן את גבולות האנושות

באניסטר, שמת בגיל 89, היה הראשון לרדת מ-4 דקות בריצת המייל, מחסום שנחשב בזמנו בלתי עביר בעליל. לאחר השיא פרש בגיל 25 ועבד כל חייו כנוירולוג, אבל התרומה שלו לעולם האתלטיקה תיזכר לנצח

18תגובות
באניסטר יורד מארבע הדקות באוקספורד. "היה לי מזל כי זכיתי לרוץ ראשון במזג אוויר סביר"
AP

בימינו, כשריצת מייל הפכה לדבר נדיר אפילו בעולם האנגלוסקסי, וכשזמן של ארבע דקות למייל הוא משהו שכל רץ ברמה טובה אמור לעשות, הישג שכזה נראה ארכאי. אבל היו ימים בהם מחסום ארבע הדקות למייל נחשב לחומה בלתי עבירה, והאיש שהראשון שקפץ מעליה, רוג'ר באניסטר, הפך לאגדה. ביום ראשון, לאחר שנים בהן סבל מפרקינסון, מת בגיל 89.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה החלה האנושות לבחון ולדחוף את גבולות בני האדם. ב-1953, למשל, נכבשה פסגת האוורסט על ידי אדמונד הילארי וטנזינג נורגאיי. במישור הספורטיבי, ב-6 במאי 1954 הגיע השיא של באניסטר. באותם ימים היה הבריטי סטודנט לרפואה בן 25 אוניברסיטת סט. מארי בלונדון הלהיב את בריטניה ואת העולם כולו כאשר שבר את "המחסום הבלתי עביר". הווה אומר לרוץ הקפה בדקה, ארבע הקפות בפחות מארבע דקות.

עם סיבולת לב ריאה מצויינת, צעדים ארוכים של מי שהיה גבוה מאוד לתקופה (1.88 מ') ובייחוד כוח רצון גדול, נמדדו לבאניסטר על מסלול העפר של אוניברסיטת אוקספורד ביום ערפילי שלוש דקות, 59 שניות וארבע עשיריות השנייה. החדשות עשו דרכן ברחבי בריטניה והעולם. באניסטר הפך לגיבור לאומי ועולמי, וייזכר לעד כמי שפרץ את אחד הגבולות הגדולים של הספורט.

הוא אמנם היה מי שזכה לתהילה אבל המרוץ לארבע הדקות לא היה רק שלו - כמה רצים באותה תקופה, במיוחד ג'ון לאנדי האוסטרלי ו־ווס סאנטי האמריקאי, ניסו לעשות זאת גם. "היה לי מזל, כי אני זכיתי לרוץ ראשון במזג אוויר סביר", אמר בראיון לניו יורקר לפני כמה שנים. שבעה שבועות אחרי שקבע את הזמן 'הבלתי נתפס' שלו, שבר לאנדי את השיא בכמעט שנייה וחצי, והעמיד אותו על 3:58 דקות בדיוק. זה היה בשבוע בו סיים באניסטר את לימודי הרפואה, וחודשיים אחר כך הוא ניצח את לאנדי בגמר המייל של משחקי חבר העמים בוונקובר.

באניסטר נושא את הלפיד האולימפי ב-2012, כשלצידו סבסיטאן קו
Lefteris Pitarakis / AP

באניסטר גדל בלונדון, אך בילה חלק מילדותו בבאת' הכפרית, שם רץ לעיתים 15 קילומטרים ביום. בגיל 13 נסע 150 קילומטר ללונדון ביום אחד באופניים כדי לבקר חבר. בספר 'The Milers', על רצי המייל הגדולים, הוא מצוטט כאומר "רצתי בילדות כל הזמן, כי זה היה יותר פשוט מאשר סתם ללכת". 

בשלהיי 1953 החליט שהוא רוצה לשבור את רף ארבע הדקות, התאמן עם כמה חברים תחת המאמן פרנץ סטמפל, אוסטרי שהיגר לאנגליה, וההתקדמות שלו היתה עצומה. באותו יום בו שבר את השיא עוד קיבל פציינטים כסטאז'ר בבית החולים. על קו הסיום היה מותש לחלוטין, והתמוטט מיד אחריו כשהוא שוכב דקות ארוכות על המסלול. שנים אחר כך נשאל מה הביא אותו להצלחה, והתשובה היתה: "תמיד עבדתי קשה".

הרץ האגדי היה חלק מהדור האחרון של רצים ברמה עולמית שהיו בעצם חובבים אמיתיים, שהחזיקו במקצוע אחר - רופא במקרה שלו - ורצו נטו עבור הספורט. חודשיים אחרי הניצחון במייל בחבר העמים, הוא זכה באליפות אירופה בריצה ל-1,500 מטר ואז הודיע על פרישה, בגיל 25, ופנה לעסוק ברפואה כשהוא מתמחה בנוירולוגיה. הוא מעולם לא הרוויח אפילו אגורה מהריצות.

באניסטר לא ממש הסתכל אחורה על התקופה ההיא בערגה. "כמו שנות המלחמה ואחריה - גם תחילת שנות החמישים היו קשות מאוד", אמר, "ברוב רובה של התקופה בה התחריתי הייתי צריך להתאמן על דיאטה לא קלה. אני לא מבין את מי שיש לו נוסטלגיה לאז". 

שנה אחרי השיא והפרישה הוא כתב ספר בשם 'The Four Minute Mile', התחתן עם ציירת שוודית בשם מוירה יעקובסון, הקים משפחה, ועבד עשרות שנים כנוירולוג. בגיל 45 קרסולו נפגע קשה בתאונת דרכים וההוא הפסיק לרוץ, אך היה מעורב בארגונים שונים למען ריצה וספורט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#