בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכאב שמסתתר מאחורי החיוך הנצחי של אסטבן צ'אבס

אסטבן צ'אבס עבר שלל טלטלות כרוכב, לרבות התנגשות בתמרור שגררה סדרת פציעות נוראית ואיימה לכפות עליו פרישה. חמש שנים אחרי שטלפון מאוסטרליה שינה את חייו, מדווש הקולומביאני בג'ירו ד'איטליה בתקווה לייצר זיכרונות טובים יותר במדינה בה הכל כמעט הסתיים

4תגובות
צ'אבס בדרך לניצחון בקטע השישי בג'ירו,
LUK BENIES/אי־אף־פי

אסטבן צ'אבס מכיר היטב את הירידה שבאה אחרי כל עלייה. הוא חווה אותה ב־2017, לעתים על בשרו. הופעת הבכורה המאכזבת שלו בטור דה פראנס היתה רק המילוי בכריך של בעיות רפואיות, שהחלו במארס כאשר סבל מבעיה בברך ונחתמו בספטמבר כשנפילה במירוץ באיטליה אילצה אותו לסיים את העונה בעקבות סדק בכתפו הימנית. "זו רק עצם", משך מטפורית בכתפיו, "בחיים יש אתגרים גדולים הרבה יותר".

מי כמוהו יודע, בעיקר בכל הנוגע לנפילות באיטליה ולפגיעות בצדו הימני. בפברואר 2013 הוא היה בראשית דרכו המקצוענית כשהתנגש בתמרור בעת מירוץ בארץ המגף. רשימת פציעותיו כאילו נלקחה מסרט אימה וכללה שלל פגיעות ראש, לרבות שבר בלסת, וסדק בעצם הבריח. שוב ושוב התקשר לאביו, כשאינו זוכר שכבר דיבר איתו. רק כשיחזור לקולומביה כעבור מספר ימים יגלה את חומרת הנזק שנגרם לזרועו: עצבים קרועים.

הרופאים הזהירו אותו כי הדבר הגרוע ביותר לעשות זה לחפש מידע על הפציעה בגוגל. כמובן שזה מה שעשה, מקבל אישוש לכך כי ייתכן שהקריירה שלו הסתיימה. באותה עת, בקושי הצליח להזיז את הזרוע. כשטיפולי פיזיותרפיה שעבר במשך חודשים לא סייעו, ואחד מהמומחים בהם נועץ הציע שיעבור ניתוח להשתלת ואיחוי העצבים, השיב צ'אבס בחיוב. במשך תשע שעות היה על שולחן הניתוחים, שעה שעצבים הוצאו מרגלו והועברו לזרועו. גם כשזה עבר בהצלחה, איש לא יכול היה לערוב לו כי יזכה להמשיך בהגשמת החלום שטיפח מנערותו.

כילד, הספורט בו התרכז צ'אבס היה ריצה. בגיל 12 לערך נרשם לתחרות דואתלון, במסגרתה רץ ורכב. כך גילה כי על אופניים הוא טוב אפילו יותר. עוד באותו יום ביקש מאביו לקנות את הזוג ששכר למען התחרות. הוא החל להתחרות, וב־2009 הגיע לראשונה לאירופה כחלק מקבוצה קולומביאנית עם רוכבים אחרים שיהפכו לכוכבים, כמו נאירו קינטאנה וסרחיו הנאו. מי שהיה זקוק להוכחה כי מקומו עמם קיבל אותה ב־2011 בטור ל'אבניר, כשניצח במירוץ הצעירים הנחשב ביותר.

צ'אבס מתרסק - דלג

כל זה נראה כמו זיכרון רחוק ב־2013. במקום להתחרות לראשונה בג'ירו ד'איטליה, כמתוכנן, מצא עצמו יושב בבית מול הטלוויזיה. "זה היה נורא, מרסק", אמר לאתר Alp&Andes, "צפיתי ברוב הקטעים וברבים מהם הייתי פשוט מדוכדך. במקום להיות שם, אני במיטה, בבוגוטה, לא יודע אם אי פעם אתחרה שוב". היו ימים בהם לא רצה לקום. לא היתה סיבה לכך. עד שזו צצה בטלפון.

כשהבחור שהתקשר אליו הזדהה כניל סטיבנס, צ'אבס הניח שמרמים אותו. מה למנהל המקצועי של קבוצת אוריקה־גרינאדג' האוסטרלית ולרוכב מנוטרל? "חשתי אבוד, נשכח", הוא מסביר, "כיצד אוכל לדמיין שקבוצת וורלדטור (הדרג הבכיר) תתקשר לומר לי שאם אחלים, ארכב עבורה?". סטיבנס היה רציני. הוא תהה איך מתקדמת החלמתו של הקולומביאני שמכישרונו התלהב בשנים עברו והבהיר כי אוריקה תשמח לסייע — גם כספית.

"המוטיבציה שלי גברה פי שלושה", סיפר צ'אבס בראיון ל־Rouleur, "הייתי הולך לטיפול וצורח, עושה בחדר כושר יותר משביקשו". באוקטובר 2013 הגיע לבדיקות אצל אוריקה. "קיווינו שיהיה במצב טוב יותר משהיה", מודה סטיבנס, "הוא 'רימה' כשלחץ את ידי, ידענו כי הוא רוצה שנחשוב שהזרוע במצב טוב משהיתה". כשעלה על אופניים, נאלץ להשתמש בידו השמאלית כדי לתפעל את הימנית. רופא הקבוצה המליץ לוותר עליו. באוריקה חשבו אחרת. כשחתם על חוזה לשנתיים, אומר צ'אבס, הוא חזר להרגיש כמו רוכב.

בפגישה הראשונה עם אוריקה (כיום היא נקראת מיצ'לטון־סקוט), צ'אבס כמעט לא ידע אנגלית. חודש אחר כך כבר הפתיע את אנשיה במהירות בה למד. התאקלמותו בקבוצה האוסטרלית היתה חלקה, לרבות המבטא. "אני מרגיש כמו קנגורו קטן", הוא אומר, "התחברתי ממש טוב לתרבות האוסטרלית. הם דומים מאוד לקולומביאנים בגלל שכולנו ממדינות שרחוקות מאירופה. אני יכול לומר שהם הצילו את חיי בגלל שהחתימו אותי ברגע הקשה בחיי והאמינו בי".

צ'אבס מנצח בקטע השישי בג'ירו - דלג

זה השתלם למיצ'לטון. בזכות צ'אבס, לראשונה מאז הקמתה ב־2011 היה לה רוכב בעל כישורים להתמודד על זכיות במירוצי קטעים. ב־2014 הוא הופיע לראשונה בגראנד טור כשסיים במקום ה־41 בוואלטה א'אספניה. תוך שנה התקדם לחמישייה הפותחת, לובש במשך שישה קטעים את חולצת המוביל האדומה שהיתה גדולה על מידותיו הפיזיות — 1.64 מטר, 54 ק"ג — אבל לא המקצועיות.

הוריו — קרולינה וז'אירו, בעל עסק לבניית רהיטים — מעולם לא דחפו אותו לספורט. הם רק היו שם בשבילו כשהיה צריך, כמו בעת הפציעה הקשה. ב־2016, כשהג'ירו עמד להסתיים, טסו עשר שעות למדריד ונהגו 13 נוספות כדי לחבור לבנם, שבדיוק עלה לראשות הדרוג המצטבר. כשהניצחון נראה בהישג רגלו, הוא נחלש בקטע ההררי האחרון. וינצ'נזו ניבאלי ניצח, צ'אבס סיים שני. "הפסדתי רק במירוץ אופניים", סיכם. כשבעלי קבוצתו חיבק אותו והביע גאווה בהישגו, השיב הרוכב: "זוהי רק ההתחלה".

קשה להסיר את החיוך מפניו. לא פלא שבמיצ'לטון מאוהבים בו. "מסוג הדמויות שאתה פשוט רוצה לחבק", כהגדרת ראש הקבוצה, שיין בנאן. "הבחור הכי נחמד שפגשתי", לפי הרוכב אלכס אדמונסון. הוא ושאר חבריו לקבוצה מספרים על בחור שנותן להם כל סיבה לעזור לו בעת מירוצים, אפילו יותר משתפקידם מחייב. "זה לא רק עניין של אמונה במוביל שלך", הסביר סם בואולי, "זה גם היחסים עמו. כשאתה עובד עבור מישהו שאתה ממש מכבד ומחבב, אתה דוחף את עצמך יותר; לא רק לעבוד, אלא לעזור לחבר".

עד שסיים את 2016 התייצב החבר על פודיום גדול נוסף כשדורג שלישי בוואלטה. הכל היה מוכן להסתערות ראשונה על הטור דה פראנס ב־2017, מלבד צ'אבס עצמו. הוא דורג 62 בלבד, משלם אולי את מחיר הבעיה בברך שלושה חודשים קודם לכן. סוף עגום למירוץ שהחל כשהוא מעניק לחבריו לקבוצה ולאנשי הצוות צמיד שעליו חרוטות המלים "חלומות מתגשמים".

"2017 היתה שנה די קשה, אבל למדנו הרבה", אמר ל"סייקלינג וויקלי", "בעקבות הפציעה, כל הזמן רדפנו אחרי משהו. בכל העונה מיהרנו יותר מדי. התמודדתי עם המשקל שלי. מנטלית זה מעייף. אולי אתה מתאמן יותר מדי, לא נח, לא מקשיב לגוף. זה היה הליך למידה עבור הקבוצה והאנשים סביבי, אבל יותר עבורי. אתה נהנה משנים כמו 2016, לא משנים כמו 2017".

ראיון עם אסטבן צ'אבס - דלג

לקשייו ב־2017 נלוותה פציעה שסיימה את העונה שלו. שבועות אחר כך, כשהודיע בסרטון כי גם אחיו הצעיר בריאן הוחתם במיצ'לטון, עקץ אותו רוכב העבר מיכאל רסמוסן על משקלו. "אם הוא היה בלון שלי, הייתי מפסיק לנפח עכשיו", כתב בטוויטר.

מזון, מודה צ'אבס, הוא מסוג הדברים שהופכים את החיים של נווד אופניים למהנים. "אני מחייך כי אני חי את חלומי", הסביר, "הייתי קרוב למצב בו לא אוכל לעשות זאת שוב. רוב האנשים נעים מהבית לעבודה ושוב הביתה, תקועים בפקקים. אנחנו נוסעים בעולם ורוכבים על אופניים. יום אחד אתה במקום אחד בעולם, בחודש הבא במקום אחר. אתה אוכל פאייה, פסטה, אבוקדו. זה מיוחד, עלינו ליהנות כל הזמן כי לעולם לא תדע מה יקרה".

לקראת 2018 ידע צ'אבס היטב מה יקרה: חזרה על לוח המירוצים של 2016, לרבות הופעות בג'ירו ובוואלטה במקום בטור. על יכולתו הבעייתית נגד השעון עבד במנהרת רוח, אולם דבר לא יאפיל על מעלתו הגדולה בהרים. הוא כבר הספיק להדגיש אותה בג'ירו כשניצח בשבוע שעבר בקטע השישי, בהר אטנה. הוריו מתכננים להתייצב לשבוע השלישי ולראות מה הוא מכין להם הפעם, אבל לנוכח היחלשותו הדרמטית בקטע העשירי, ככל הנראה בגלל מחלה, לפודיום הוא כבר לא יחזור.

כך או אחרת, תוך זמן קצר הספיק צ'אבס לעבור כברת דרך ארוכה. בזמן שמההתרחשויות סביב התאונה ב־2013 יש לו מעט זיכרונות — וטוב שכך, הודה — המירוצים הראשונים שלו חזרה חקוקים עמוק בתודעתו. בתחילה חשש לרכוב בדבוקה הצפופה. כששרד את אחד המירוצים, סיפר, "עליתי לרכב הקבוצה וזה היכה בי. התחלתי לבכות, איבדתי את זה. שנה של רגשות התפרצה. חזרתי למקום בו הייתי שנה קודם לכן, מתחרה, מצליח בטיפוס, זה הרגיש עצום".

אל תטעו בפני התינוק של הצעיר בן ה־28 ובחיוך הנסוך עליהם. "מאחוריו מסתתר בחור שהקריב הרבה ויש לו ציפיות רבות", לפי בנאן, "הוא מאוד מחושב, מאוד מקצועי. החבילה השלמה". "הוא בחור קשוח על האופניים", מסכים סוון טאפט הוותיק, חברו לקבוצה. אלמלא היה כזה, מזמן לא היה מדווש בדבוקה ועוד באיטליה, המדינה "בה חוויתי את הרגעים הקשים בקריירה", לדברי צ'אבס. אולי בה יחווה גם את הרגע הגדול ביותר, גם אם לא השנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#