בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיסי פרנקלין לומדת מהגדולים ביותר, גם כשמדובר בדיכאון

לפני שש שנים, כשהיתה בת 17, השחיינית האמריקאית זכתה בארבע מדליות זהב אולימפיות. ציפו ממנה שתהפוך למייקל פלפס הבא, אבל רק הדיכאון שהגיע אחרי השיא הזכיר את השחיין האגדי. עכשיו היא חוזרת לבריכה, לאט לאט, מלווה בלא אחר מפלפס עצמו

תגובות
מיסי פרנקלין באליפות ארה"ב, בסוף השבוע. "זה היה חתיכת מסע"
Kelvin Kuo/רויטרס

המשחה ל-200 מטר חופשי נשים באליפות ארצות הברית בסוף השבוע שימש כצלחת פטרי לבחינת מצב הבריאות הנפשית של ענף השחייה. במקום השני סיימה השיאנית האמריקאית אליסון שמיט, בעלת שמונה מדליות אולימפיות, אשר התוודתה בעבר על מאבקה המתמשך בדיכאון וחרדות ועל השפעת מצבה על ביצועיה בבריכה. במקום ה-19 דורגה מיסי פרנקלין, זוכת שש מדליות אולימפיות, הנאבקת באותם סימפטומים ובוודאי יכולה לשאוב השראה וכוח מהצלחתה של שמיט.

פרנקלין, בת 23, היתה בעבר שופעת חיוניות והוגדרה על ידי רבים כ"מייקל פלפס" הבא של עולם השחייה. כיום היא מוצאת את עצמה במסע מתמשך לטיפוס מתהומות עמוקים ואפלים שאליהם הידרדרה נפשה. לפני שש שנים, כשהיתה בת 17 בלבד, זכתה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת לונדון. השבוע, כשנה אחרי שעברה ניתוח כפול בכתפה ובמקביל למאבקה בדיכאון, היא נכשלה בניסיון להשתבץ בסגל הנבחרת הלאומית. כעת היא תרכז את מרבית מאמציה בניסיון להגיע לאולימפיאדת טוקיו בעוד שנתיים.

"התצוגה של אליסון מעוררת השראה", אמרה פרנקלין בתום משחה הגמר, "ההישג שלה והמהירות שבה הגיעה אליו זה נפלא. אני חושבת שכדאי שלא אשווה את עצמי אליה. אני לא רוצה להירתע מהמקום שבו אני נמצאת עכשיו". כשסיימה לדבר, פרנקלין כבר היתה חנוקה מדמעות. ב-2016, באולימפיאדה השנייה שלה, היא נכשלה בניסיון להעפיל לגמר בשני המשחים האינדיבידואלים שלה והסתפקה בזהב קבוצתי אחד בתחרות השליחות. הכישלון האישי הותיר אותה מרוקנת ומשוועת לתשובות. "עשיתי הרבה כדי לצאת מהתחושות הללו, לנסות להגיע למקום שבו אני אוהבת שוב את השחייה. זה היה חתיכת מסע", הצליחה להוסיף בקול רועד.

ומי שמסמנת כעת לפרנקלין את הנתיב היא, כאמור, שמיט. השחיינית בת ה-28 לבשה מיד בתום המשחה חולצה עליה נכתב: "בריאות הנפש חשובה ממש כמו בריאות הגוף". המערבולת האישית שלה החלה זמן קצר אחרי שזכתה בחמש מדליות (בהן שלוש מזהב) במשחקי לונדון. המערבולת של פרנקלין באה אחרי שזכתה בחמש מדליות (בהן ארבע מזהב) בלונדון ועליהן הוסיפה עוד שש מדליות זהב ב-2013 באליפות העולם.

מיסי פרנקלין ראיון - דלג

אין כנראה ספורטאי שמכיר טוב יותר את "חוק ההצלחה" המוביל להתמוטטות נפשית אחרי שיאים של תהילה מאשר מייקל פלפס. אחד מגדולי השחיינים בהיסטוריה, אם לא הטוב שבהם, זכה ב-28 מדליות אולימפיות, אך ב-2014 בילה כשמונה שבועות במרכז סיוע להתמודדות עם המשבר האישי שחווה. פלפס, שליווה את שמיט במאבקה, הגיע לאליפות בקליפורניה ועוד לפני משחה הגמר שיגר אליה סדרת מסרוני עידוד. "ההערכה העצמית שלך לא תלויה באף תוצאה", כתב לה.

ב-2015 הבחין פלפס, כיום בן 33, במצבה של שמיט והציע לה אוזן קשבת. שנה לאחר מכן פרש את חסותו גם על פרנקלין. "ראיתי את הקשיים שלה", הוא אומר, "קשה מאוד לצאת מאולימפיאדה אחת ולהמשיך לבאה במומנטום טוב, אם הדברים לא הולכים כמו שצריך. אתה יכול 'להרוג' את עצמך וזה מאוד לא בריא". לדבריו, במקרה שלו, היה זה האגו הגדול ו"מנטליות של מאצ'ו" שעמדו בינו לבין קבלת טיפול. לגבי פרנקלין הוא חושב שהמזג החם שלה, הוא זה שפנה נגדה. "זה מה שאנשים ראו ואהבו", הוא אומר, "אולי היא חשבה שכך היא צריכה להיות, אבל כשאתה מנסה להיות מישהו שאתה לא - זה מאוד מאוד קשה".

תהליך השיקום של פרנקלין הואט בשל פציעה בגבה לקראת משחקי ריו. גם בשנה שעברה נותרה מחוץ לבריכה בשל הניתוח הכפול בכתפה. לדבריה, הקשיים הפיזיים בשילוב עם הציפיות הגדולות שיצרה הצלחתה, גבו ממנה מחיר כבד. "אפילו בזמנים הקשים ביותר היתה בי תסיסה והנאה. עדיין היתה שמחת חיים. אני פשוט כזו.  אלא שלפתע נוצרה תחושה עמוקה שלא ידעתי איך להתמודד איתה. ביססתי את זהותי על העובדה שאני אלופה מבלי בכלל לשים לב, ואז, כשזה נלקח ממני - זה היה קשה מאוד".

פרנקלין, שחשפה את קשייה בשנה שעברה, קבעה 1:59.25 דקות במשחה, איטי בהרבה מה-1:56.18 שקבעה כדי להיות בסגל האמריקאי למשחקי ריו. הרגע שבו החלה לגלות את עצמה מחדש היה כשהציבה עצמה שוב בראש סדר העדיפויות, הישג לא מבוטל עבור מי שהגדירה את עצמה כטיפוס מרצה. בנוסף, החליטה לנדוד ממתקני אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בהם נהגה להתאמן, אל אוניברסיטת ג'ורג'יה, בה היא מתכוונת לסיים תואר בפסיכולוגיה.

מייקל פלפס על הפודיום באולימפיאדה. "ההערכה העצמית שלך לא תלויה באף תוצאה", כתב לפרנקלין
REUTERS

"תמיד אהבתי לנצח אבל לא זו הסיבה שאני בשחייה", היא אומרת, "כעת, כשאני מנסה לפלס את דרכי חזרה, אני מנסה להבין שוב מדוע אני עושה זאת. אני חושבת שאני נמצאת בסביבה הטובה ביותר בשבילי, מקום שבו אוכל למצוא את שמחת החיים שוב ואת התשובה לשאלה 'למה?'". בשונה משמיט, שאומרת כי השחייה הצילה את חייה בגלל שאילצה אותה לקום מהמיטה כל יום לאימון, אצל פרנקלין, האימונים היו הדבר האחרון שרצתה לעשות בחלק נכבד מהימים. "שכבתי במיטה וזה גרם לי להרגיש רע עוד יותר. הרגשתי עוד יותר אשמה וזה הוביל למערבולת רגשית של תחושות שליליות כלפי עצמי. על זה שאינני מסוגלת למצוא יותר את המוטיבציה".

אז מדוע החליטה לחזור לשחות? התשובה הקצרה לדבריה היא שאיננה רוצה לחיות עם חרטות. "אני חושבת הרבה על הטווח הרחוק. מה יקרה אם אגשים את המטרה? מה יקרה אם אגיע לשם (הכוונה לאולימפיאדת טוקיו) ולא אצליח? ובכל פעם אני אומרת לעצמי: אני מעדיפה פי מאה להגיע למבחנים לטוקיו ולא להיכנס לסגל האולימפי אבל בידיעה שניסיתי, מאשר להביט לאחור ולחשוב 'מה היה קורה אילו'?"

לכתבה בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#