בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להסתער על אליפות העולם בהתעמלות, בגיל 43 ועם תמונה של טום קרוז על הקיר

בגלל אמה החלה אוקסנה צ'וסוביטינה להתחרות בהתעמלות, ועבור בנה התמידה גם כשיריבותיה כבר פרשו. מי שהאולימפיאדה הראשונה שלה היתה ב-1992 חולמת על אולימפיאדה שמינית גם בטוקיו 2020, ורוצה להוסיף עוד כמה מדליות עולמיות בדרך

3תגובות
צ'וסוביטינה על הקורה בריו 2016. כשסימון ביילס נולדה, היו לה חמש מדליות עולמיות ואלמנטים על שמה
AP / Julio Cortez

אוקסנה צ'וסוביטינה צורפה בשנה שעברה להיכל התהילה של ההתעמלות הבינלאומית, כשהיא זוכרת להודות לאשה שבזכותה - ולדאבונה - הכל החל. בת שש היתה אוקסנה כשאמה קנתה לה פסנתר, בתקווה שתלמד לנגן. לכל היותר, הילדה ניגנה על העצבים שלה כשהתעקשה להתרכז בהתעמלות. גם מרדנות היא סוג של הסבר לכך שכמעט ארבעה עשורים מאוחר יותר, בגיל 43, היא מתעקשת להמשיך לבצע סלטות בענף שמזוהה עם נעורים וקריירות קצרצרות.

"אני רוצה להודות לאמי על אריכות ימיי בספורט", התבדחה צ'וסוביטינה, "רציתי להוכיח שהיא שוגה. אמי תמיד רצתה שאהיה מדענית או נגנית, לא ספורטאית. אז תודה אמא שהפכת אותי לספורטאית. אני חושבת שכשהיא תגיד 'זה בסדר מצדי שאת מתעמלת', אולי אז אפסיק".

קשה להתנער מהתחושה שגם אם גברת צ'וסוביטינה תשנה דעתה, כבר לא תהיה לכך השפעה. ארבעה מתעמלים נכנסו להיכל התהילה באותו ערב, ביניהם אלכסיי ניימוב, אלוף הקרב-רב האולימפי משנת 2000, ואלישה סקרמוני, מדליסטית כסף מ-2008. שניהם - בני 42 ו-30 - כבר מזמן הותירו את הקריירה מאחור. וצ'וסוביטינה, שהופיעה לראשונה במשחקים בברצלונה 92'? רק באוגוסט השנה זכתה בעוד מדליית כסף בתרגיל הקפיצות במשחקי אסיה. אחר כך נשאלה אם זו תהיה התחרות האחרונה שלה. "לא!", מיהרה להשיב, "אני רוצה לנסוע לטוקיו. זה החלום שלי".

הייתם חושבים ש-31 שנים אחרי שהופיעה בתחרות הראשונה בחייה, וזכתה בגיל 13 באליפות ברית המועצות לנוער ב-1987, לא יישארו לצ'וסוביטינה עוד חלומות בהתעמלות. ואם יישארו, המחיר הנדרש עבורם מאשה בגילה יהיה יקר מדי. נסיבות חייה, בין השאר, דאגו שלא כך יהיה. "אימונים ותחרות אינם עול עבורי", אמרה לפני שנתיים, "במשך שנים ארוכות יש לי חלום - לזכות במדליה אולימפית עבור המדינה בה נולדתי וגדלתי".

אוקסנה - דלג

לצ'וסוביטינה יש שתי מדליות כאלו, אך לא עבור המשלחת הנכונה. היא נולדה בשטח אוזבקיסטאן, שהיתה חלק מברית המועצות. בהופעתה הראשונה באולימפיאדה ייצגה את משלחת מאוחדת שהורכבה מרוב מדינות ברית המועצות שהתפרקה, וזכתה עם הנבחרת בזהב בקרב-רב. בשנים הבאות התחרתה תחת דגל אוזבקיסטאן, עד שעזבה אותה לטובת דבר חשוב יותר: חיי ילדה.

ב־2002, היא ובעלה - מתאבק העבר באחודיר קורבנוב - גילו כי בנם היחיד אלישר, אז בן שלוש, חלה בלוקמיה. בהיעדר אמצעי טיפול הולמים באוזבקיסטאן, פנתה לעזרה בגרמניה. השניים מכרו את דירתם בטשקנט ושתי מכוניות, אך גם זה לא הספיק כדי לגייס את הסכום הנדרש לטיפול. למזלה, מועדון ספורט בקלן שעמו היתה לה היכרות מוקדמת הסכים לממן חלק מהסכום. לכך התווספו תרומות, בהן של התאחדות ההתעמלות הבינלאומית.

במשך שנים טופל אלישר בגרמניה, אליה היגרה המשפחה. במשך שנים הופיעה צ'וסוביטינה בתחרות אחרי תחרות, לעתים בכל המכשירים - פשוט כדי לגרוף את הפרסים הכספיים שיאפשרו את המשך הטיפול. לכך, היא מודה, נלווה אפקט תרפי שהיה להתעמלות עליה.

"אם הייתי יושבת בבית החולים יום ולילה במקום להתאמן, אני חושבת שלא הייתי מסוגלת להתמודד עם המתח. הייתי מתפרקת פיזית או מנטלית", היא אומרת. בראיון ל"דיילי מייל" ציינה כי לקחה על עצמה סיכון: "בהתעמלות אסור לך לחשוב על דברים אחרים כשמגיעים למכשיר, אחרת הכל יסתיים רע מאוד, אבל גם אז לא יכולתי להפסיק לחשוב על אלישר. את לא יכולה להתרכז באבל, כי כל ילד מסוגל לראות ולחוש זאת. גם אם אין תקווה, תני לילד לזכור משהו חיובי. השארתי את כל השליליות שלי באולם, ובכל פעם חזרתי לאלישר מעודדת".

אוקסנה 2018 - דלג

בתחילה, ייצגה את אוזבקיסטאן בעודה מתגוררת בגרמניה. ב-2006 עברה לייצג את הגרמנים, עבורם זכתה במדליה האולימפית השנייה שלה, כסף ב-2008 בסוס הקפיצות, המכשיר החזק שלה. עם דגל גרמניה קטפה ב-2011 כסף עולמי באותו מכשיר - קובעת שיא למספר מדליות עולמיות בקריירה (9) בתחרות אישית.

בחודש הבא ימלאו לאלישר 19 שנים. הוא שרד את הסרטן. הטיפולים שעבר במשך שנים הוכתרו בהצלחה ב-2008. "מדליות, לא מדליות, זה ממש לא משנה כשאת שומעת את החדשות הללו", אמרה אמו ל-ESPNW. כמה משברים בשנים הבאות - ניתוחים בכתף ובגיד אכילס קרוע, אי הסכמות עם ההתאחדות בגרמניה - הביאו אותה ללונדון 2012 במצב מעורער. במהלך המשחקים הודיעה שתפרוש, רק כדי לשנות את דעתה בבוקר שאחרי. "שכבתי במיטה וחשבתי 'לא השגתי כל מה שרציתי'", היא מספרת, "לכן התחלתי להתאמן לאולימפיאדה הבאה, כי עדיין הרגשתי שאני מסוגלת לעשות יותר".

אחד הדברים שהחליטה לעשות היה לחזור לייצג את אוזבקיסטאן, שבמשלחתה נכללה במשחקי 1996, 2000 ו־2004. בזמן שאלישר המשיך את לימודיו בגרמניה, היא ובעלה נעו בין שתי המדינות. עוד מעמסה על ספורטאית שבגילה, לכאורה, מזמן לא היתה אמורה להיות בסביבה.

הרי לומר על צ'וסוביטינה שיריבותיה יכולות להיות בנותיה זו לא הגזמה; רבות מהן צעירות מאלישר. כשסימון ביילס נולדה ב-1997, לאוזבקית כבר היו חמש מדליות עולמיות ואלמנטים שנקראו על שמה. "אני לא מסוגלת לתפוס איך זה אפשרי", אומרת שון ג'ונסון, אלופה אולימפית מ-2008, "אף אחד אפילו לא יודע בת כמה היא כי נראה שכבר היתה בגזיליון האולימפיאדות האחרונות".

אוקסנה 1990 - דלג

המספר הנכון הוא שבע אולימפיאדות. היא המתעמלת הכי מבוגרת שהופיעה במשחקים, וזו שהתחרתה בהם הכי הרבה פעמים. בריו הציג אותה הכרוז כ"אגדה חיה". בגמר הקפיצות ניסתה לעשות את מה שנודע כ"קפיצת המוות", כשלה וסיימה שביעית. זהו תרגיל שרבות מיריבותיה - הצעירות בהרבה, שטרם איבדו באופן טבעי מגמישותן - חוששות אפילו לנסות.

"אני רוצה שיהיו לה חיים נורמליים, אבל אני חושבת שהחיים הנורמליים שלה הם באולם התעמלות", אמרה ל-ELLE המאמנת שלה וחברתה הקרובה, האלופה האולימפית לשעבר סווטלנה בוגינסקאיה. בשלב זה של חייה, "יש לה זיכרון שריר מ-1992", אומרת בוגינסקאיה. אם בגיל 20 היה מצטרף לשרירים הללו הראש שפיתחה עד גיל 40, קובעת חניכתה, "אף אחת לא היתה משתווה לי".

"מדהים שהיא עושה זאת, אני לא הייתי מסוגלת", השתאתה ביילס בריו. "אני לא יודעת איך היא עושה זאת", אמרה לרויטרס קרי סטראג, גיבורת אטלנטה 96', "היא ילדה וממשיכה להיכנס לבגד הגוף ושומרת על כושר פנומנלי. לעמוד בכתישה הזו לאורך השנים... בהתעמלות זו לרוב אולימפיאדה או שתיים. שבע? זה פשוט מטורף".

צ'וסוביטינה במדי אוזבקיסטן. המתמעלת הפעילה היחידה שנכנסה להיכל התהילה של ההתעמלות
AP / Rebecca Blackwell

אליפות העולם בדוחא, שתחרות הנשים בה תיפתח מחר (שבת), היא ה-16 שלה. היא גם תהווה תחרות מבחן ראשונה לטוקיו. צ'וסוביטינה לא זכתה במדליה עולמית מאז 2011, אבל המקום החמישי אשתקד הוא הישגה הטוב ביותר מאז. "על הפודיום כולן אותו דבר בין אם הן בנות 40 או 16", היא אומרת, "כשאני מביטה בכל הצעירות היפהפיות סביבי, זה נותן לי השראה לעבוד קשה ולהיראות אפילו צעירה יותר". יש לכך, אגב, עוד סיבה טובה: "על הקיר שלי תלויה תמונה של טום קרוז. אני ממש אוהבת אותו. אני מביטה בו מדי יום וחושבת שעליי להיראות צעירה למענו. יום אחד, אם וכאשר ניפגש, אני לא צריכה להיראות מבוגרת מדי".

במשימה בלתי אפשרית אחת כבר עמדה. צ'וסוביטינה היא המתעמלת הפעילה היחידה שמשתייכת להיכל התהילה. "נראה שהפרס הזה נועד לאנשים שפרשו", התבדחה בשנה שעברה, "לעולם לא תהיו בחיים כשאפרוש". העיקר שבנה בחיים, בריא, וגם חולם לשחק כדורסל ב-NBA. "הוא נמוך, אבל אני לא רוצה להרוס את חלומותיו", היא אומרת. אחת שיודעת משהו על כמה רחוק חלומות יכולים לקחת אותך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#