שני רק לשומאכר: לואיס המילטון זכה בפעם החמישית באליפות העולם בפורמולה 1

הנהג הבריטי שפעם נחשב לפזיז, הוכיח את עצמו כמחושב ובעל ידיים יציבות - והראה שהוא באמת החבילה השלמה. גם כשאין לו את המכונית הטובה ביותר, הוא הצליח להתמודד ראש בראש עם אלוף, ולרסק אותו. עכשיו הוא נמצא בין הגדולים באמת בהיסטוריה

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לואיס המילטון חוגג, הערב במקסיקו
לואיס המילטון חוגג, הערב במקסיקו. צמוד במניין האליפויות לחואן מנואל פאנחיו האגדי - "הסנדק", כהגדרת הבריטיצילום: HENRY ROMERO/רויטרס
אמיר ענבר
אמיר ענבר

כשפרננדו אלונסו זכה ב-2006 באליפות עולם שנייה ברציפות, הוא סומן ככוח הדומיננטי בפורמולה 1 בשנים הבאות. כשסבסטיאן פטל זכה ב-2013 באליפות הרביעית ברציפות שלו, החמישית נראתה רק כמו שאלה של זמן, מעט זמן. אולי זה רק מראה מהי כוחה של נבואה בספורט. כי ב-2018, אלונסו עדיין תקוע על שתי האליפויות שלו ופטל עדיין רודף אחרי החמישית. ואולי צריך לומר: רודף אחרי לואיס המילטון, שעקף את שניהם בפנייה.

עם המקום הרביעי בגראנד פרי המקסיקאי הערב (ראשון), הבטיח המילטון את זכייתו החמישית באליפות העולם. כשאלונסו עומד להיפרד בסוף העונה מפורמולה 1 ופטל נע עם פרארי בין שגיאה לקטסטרופה, הבריטי בן ה-33 כבר נמצא בין הגדולים באמת: צמוד במניין האליפויות לחואן מנואל פאנחיו האגדי - "הסנדק", כהגדרת המילטון; שני רק למיכאל שומאכר ושבעת תאריו.

המילטון במרצדס שלו, הערב במקסיקו
המילטון במרצדס שלו, הערב במקסיקו. כשמכוניתו הפכה אנושית מול זו של פרארי, המילטון השלים אותה והפך למכונהצילום: POOL/רויטרס

קצת מוזר לראות אותו שם. בין השמות הגדולים הללו, ולמעשה לפני רובם. לפני אלן פרוסט, לפני איירטון סנה, לפני נלסון פיקה, לפני ג'קי סטיוארט, לפני ניקי לאודה; בעצם, לפני כל האלופים הנוספים בתולדות הסבב. אולי זה נובע מהמיתולוגיה, מהזיכרון האנושי, זה שתמיד מביט בגעגוע ורואה את ענקי העבר כטובים אפילו יותר משהיו, בוודאי טובים יותר מכל מה שההווה מסוגל להציע. ואולי אלו התמורות בסבב, שהפך אנושי פחות ומכני יותר, תולה מירוצים ואליפויות במכונית יותר מאשר בנהג. כשהמכונה שולטת באדם ובגורלו יותר מבעבר, קשה להשוות את המילטון לנהגים הללו שכיכבו בעידן אחר, הרבה פחות טכנולוגי, הרבה פחות סטרילי.

אלא שאין שני נהגים בעלי סגנון דומה, בעלי מסלול דומה. פורמולה 1 הוא סיפור של יכולת וגם סיפור של קבלת החלטות - במכונית ומחוצה לה. גם רשימת הישגיהם של סנה ופרוסט היתה תלויה בכאלו, במציאת הקבוצה הנכונה בזמן הנכון. בדיוק כמו שהרשימה המתארכת של המילטון נובעת במידה רבה מההכרה בכך שהגיע ב-2012 לכדי מיצוי במקלארן, קבוצתו הראשונה, ומההימור המוצלח על מרצדס - שנה לפני יישום השינוי בתקנות שהביא לסבב את מנועי הטורבו והפך את היצרנית מגרמניה לכוח הדומיננטי. אם ההימור היה כושל, הוא יכול היה להיות הנהג שעליו מספרים כי נתקע על אליפות אחת.

במקום זאת, יש לו חמש. אחת עם מקלארן ב-2008, בסיום הדרמטי ביותר לעונה אי פעם. ארבע עם מרצדס. ואם שתי הראשונות שבהן הושגו בעזרת יתרון טכנולוגי אדיר שהפך את המאבק למירוץ של שני סוסים - המילטון מול חברו לקבוצה, ניקו רוזברג הנחות - הרי השתיים הבאות הדגימו את מעלותיו מול מי שאמור להיות שווה לו. מול מי שעד הערב היה שווה לו, לפחות במניין האליפויות.

כי בזמן שפטל ופרארי פתחו היטב הן את 2017 והן את 2018 רק כדי להתפרק בדרך, לקרוס תחת הלחץ, המילטון דווקא התעלה באותם רגעים. היכן שפעם נחשב לפזיז, הוכיח את עצמו כמחושב ובעל ידיים יציבות - והראה שהוא באמת החבילה השלמה. מהיר, מדויק, מאלתר, פורח במסלול רטוב - זה שמפריד בין הגדולים לכל האחרים - וגם חזק מנטלית; מצליח להתמודד אפילו כשאין לו בבירור את המכונית הטובה ביותר. מצליח להתמודד ראש בראש עם אלוף, ולרסק אותו. כשמכונית המרצדס הפכה אנושית מול זו של פרארי, המילטון השלים אותה והפך למכונה.

זה כל מה שאלוף גדול אמור להיות. מעתה התרגלו לומר - שומאכר, המילטון, פאנחיו. לפחות בינתיים. הסדר הזה עוד עשוי להשתנות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ