בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הכל טריק של אולג": הישראלי שכבש את "שער השבוע באירופה" מסביר איך עשה את זה

בעודם משלימים משפטים זה לזה, ניבו לוי ויוסי אפו שכיכבו בניצחון הגדול של נבחרת הכדוריד על פולין מספרים על חברות ארוכה שהתחילה בכלל בעבירה ברוטאלית ("פשוט גרזנתי אותו") ועל נבחרת מיוחדת מאוד

6תגובות
ניבו לוי מול פולין. "אותי זה הפתיע"
הדר ואן קולא / איגוד הכדוריד

ביקום מקביל, "ניבו ואפו" יכול היה להיות שם של שיר ששייך לטיפקס. במציאות, ניבו ואפו — הלא הם ניבו לוי ויוסי אפו — הם צמד שחקני כדוריד שחתום על אחד ההישגים הגדולים של הנבחרת בשנים האחרונות: ניצחון ביתי במוקדמות אליפות אירופה על פולין, עד לפני כמה שנים מהנבחרות החזקות ביבשת.

"האמת היא שגם אנחנו לא חשבנו על תסריט שאנחנו מנצחים", משחזר לוי, בראיון שנערך במה שהשניים מתארים כתקופה של נפילת מתח שעדיין נמשכת, שבוע אחרי הניצחון. "אותי זה הפתיע", הוא אומר, "ידעתי שאנחנו הולכים לשחק טוב, אבל בדרך כלל משחק טוב של הנבחרת זה — הולכים איתם צמוד, עד שיש איזה רגע שהם בורחים. אבל שננצח את פולין, ועוד במאני טיים?".

וזה היה חתיכת מאני טיים. בשוויון 24–24, עם שלוש שניות על השעון, תפס אפו את הכדור, בקושי, ביד אחת. הוא אפילו לא עצר את התנועה, ובהמשכיות שנראתה הכי טבעית שיש כבש את השער המנצח. על הבאזר. "הרגשתי שבשביל זה אני פה", מספר הפיבוט של הנבחרת, "זו חוויה כל כך עוצמתית שאני לא יכול לתאר, ואני שמח — אבל אני כאילו שמח שמחה של כל כך הרבה אנשים, שזה הזוי. אתה לא יכול להכיל את המקום הזה של כולם, מרוב האנשים ששמחים איתך". לוי נכנס לדבריו ואומר: "תחשוב שאני לא שמתי את הגול הזה ואני הרגשתי בדיוק כמוהו".

מיד לאחר המשחק מול פולין ניגש לוי לעמדת הראיונות של ערוץ הספורט, דיבר על שער הניצחון של אפו, וכינה את חברו לנבחרת "אוכל נבלות". "אני חייב לעצור פה עכשיו את השיחה", אומר אפו כשהנושא עולה, "ה'אוכל נבלות', ניבו, מאיפה אתה מכיר את זה?". "זה משפט ידוע", משיב לוי, אבל אפו עונה עם סיפור: "אתה יודע איפה זה התחיל? לפני איזה שש שנים, כשהיינו באס"א, גלעד מאור קרא לי ככה כשהוא אימן את רמת השרון". לוי עונה כי הוא מכיר את זה בכלל ממקום אחר, ואומר: "אתה דוגמה מובהקת לזה, יוסי, וזו מחמאה בעיניי. כל כדור שהוא חצי־חצי אני יודע שהוא יהיה ביד של יוסי. אפילו לא חצי־חצי — כל כדור קשה, אתה יודע שיוסי יהיה חד וייקח אותו".

יוסי אפו מחבק את אופיר כהן בסיום המשחק מול פולין. "אוכל נבלות"
הדר ואן קולא / איג?

לוי ואפו לא נכנסים זה לדבריו של זה, הם יותר משלימים זה את זה. כיום משחק לוי בקבוצת נעוריו, א.כ נס ציונה, בעוד אפו משחק בבני הרצליה, אך השניים בילו יחד שנים רבות — קודם באס"א תל אביב, שם הודרכו על ידי המאמן הלאומי כיום, אולג בוטנקו, ולאחר מכן במכבי תל אביב. לאורך הדרך שיתפו פעולה גם בנבחרות ישראל השונות, לא אחת בהדרכתו של בוטנקו.

"הגעתי לנבחרת הצעירה, זה גם היה עם אולג, ושם הכרתי את ניבו", משחזר אפו. לוי דוחק בו: "ספר גם מה היה לפני, ספר מה עשית. ספר, ספר הכל". חברו מתרצה בחיוך. "הייתי ילד שאוהב להרביץ על המגרש, ובגיל 15 בערך היינו בקבוצות שונות בליגה — אני הייתי בפתח תקוה וניבו היה הכוכב של נס ציונה. כולם דיברו על ניבו, אי אפשר לא לדעת מי זה". אפו בעיקר רצה להראות לו מי הבוס. "ניבו נכנס אליי לאחד על אחד, ואני פשוט גרזנתי אותו. הבן אדם השתטח על הרצפה, אני מרגיש גבר, מסתכל עליו, פתאום מסתכל על השופט — והוא שולף אדום. אני יוצא החוצה, מתבאס, ואנחנו מפסידים, חוטפים בראש".

מאז שהתחברו, הם מספרים, השניים נתפסים לעתים כיחידה אחת. "אני לא יודע בדיוק למה. בכל מקום שהיינו בו תמיד הסתכלו עלינו בתור צמד כזה, תמיד היינו קשורים", אומר אפו, "גם כשהיה לנו מאמן משוגע בשם דרגאן, אז כשהוא החליט להתעצבן — הוא יכול היה להתחרפן עליי על משהו שקשור לפיבוט, שלניבו אין קשר לזה, ולהסתובב לניבו ולצעוק עליו — 'וגם אתה ככה!'".

ניבו לוי - דלג

המקום שבו הקשר התהדק באמת היה אס"א תל אביב. "ניבו ואני וגם רם טורקניץ היינו יחד באס"א, ואנחנו בני טיפוחיו של אולג — כל מה שגדלנו עליו זה טקטיקה שלו", מספר הפיבוט, "זו היתה קבוצה מאוד גדולה, ואז היתה עונה 'תקציבית', ועשו הצערה בסגל. אמרו 'בוא ניקח את החבורה של הצעירים האלה' — ואלה היינו אנחנו. זה חקוק אצלנו, איזושהי מדרגה בקריירה".

בנבחרת, החיבור הזה עשה פלאים. לא רק בין שניהם אלא בכלל בין השחקנים, שרבים מהם שיחקו באותו שנתון, 1992/93 בנבחרת הנוער, תחת המאמן בוטנקו. "כשנהיה קצת קשה במשחק, או כשזה מאני־טיים, אתה מחפש מישהו מבוגר שייתן לך ביטחון", אומר לוי, "במשחק זה הכה בי — אני מסתכל מסביב ואני אומר, 'אין כאן, זה אני'. זה עכשיו אנחנו. זה קטע, אבל זה כיף. אנחנו יחד מגיל 16…". "וידענו שיבוא הרגע הזה", מתערב אפו. לוי ממשיך: "פינטזנו עליו, בצללים כזה, בסוד, אמרנו, 'יום אחד זה יהיה שלנו…'. והנה זה הגיע".

השילוב של נבחרת צעירה, המורכבת בעיקר מהשנתון של לוי ואפו ומבוגרי נבחרת העתודה האחרונה, עם מאמן מקומי שמכיר טוב מאוד את שחקניו, היה מרכיב מרכזי בניצחון. במלים אחרות: הפעם, בניגוד לשנים עברו — כפי שמעיד אפו — היה כיף לשחק בנבחרת. גם לוי מסכים. "אולג ואסף לוי (עוזרו בנבחרת; א.ק) מצליחים ליצור איכשהו אווירה של — 'אתם מקצוענים, תתנהגו בהתאם', אבל גם 'הכל סבבה'. הם זורמים איתך, אבל לא במחיר של שכונה. אין לחץ כמו בשנים קודמות".

"תמיד יש את התהיות אם צריך ניסיון או לא", אומר אפו, "בעצם יש פה איזשהו הרכב שחקנים שאתה מסתכל ימינה ושמאלה, ואמנם אין לך את השחקן הבוגר שיביא לך את הניצחון, אבל בכל פינה יש לך שחקן שגדל איתך, שאתה יודע בדיוק מה הוא שווה. כשאתה יודע מה בדיוק כל שחקן יכול לעשות ומה בדיוק תהיה התנועה שלו, יש כימיה הרבה יותר טובה מאשר אם עומד לידי שחקן עם ניסיון שבחיים לא שיחקתי איתו. תמיד אני צוחק על אח שלי, כי הוא בונה הרכבים בפיפ"א ודואג לכימיה. זה מצחיק כאילו, מה הקשר כימיה בפיפ"א? אבל וואלה — עכשיו אני לומד שזה באמת מה שצריך. זה ממש מעצים אותך, אתה יכול להיות הרבה יותר מדויק".

שחקני הנבחרת חוגגים את הניצחון. חתיכת מאני טיים
הדר ואן קולא / איג�

ומעבר לאווירה, החיבור המקצועי בין המאמן לשחקניו — שהמבוגרים ביניהם רק בני 27 — הוא עמוק. ניתן היה לראות זאת באחד מהרגעים הקריטיים ביותר במשחק בשבוע שעבר: ישראל, בפיגור שלושה שערים ועם שלושה שחקני שדה בלבד על המגרש, חזרה מפסק זמן עם תרגיל מושלם ושער מרהיב של לוי ששינה את המומנטום, ואף זכה לתואר שער השבוע במוקדמות. "זה יישמע לך מוזר, אבל זה השער של המשחק", מציין אפו, שחתום על השער שכולם יזכרו מהניצחון.

"זו הברקה של אולג", משתף לוי ומסביר, "הוא לקח פסק זמן ואירגן תרגיל, שבסיומו יובל גררה מוסר לי ואני עולה באוויר. הוא גם אמר שאם זה לא עובד — אז עושים תרגיל אחר שאני שוב עולה באוויר". "אתה יודע מה הגדולה בזה?", מתערב אפו, "שכל מי שמבין כדוריד, ואיך שזה מתנהל בארץ, יודע שבדרך כלל במצב כזה המאמן לוקח טיים־אאוט וקודם כל נותן לך בראש. אבל אולג בא — וזה לא מעניין מה היה. הוא מדבר על עכשיו, ומתקן, ועושה משהו טקטי כדי להוציא מהמצב הבא את המיטב".

לאור הניצחון, לישראל יש סיכוי ממשי להגיע לאליפות אירופה ב־2020. כל מה שהיא צריכה לעשות זה להיות עם אחד מארבעת המאזנים הטובים ביותר בין הנבחרות שיסיימו במקום השלישי בבית שלהן. הווה אומר — לנצח את קוסובו, לא לקבל בראש בבית מגרמניה וגם לא בחוץ מול פולין — משימה שכבר הוכחה כאפשרית. מה שכן, השניים האלה, ביחד עם יובל גררה, רם טורקניץ, השוער מושיקו אלימלך, גיל פומרנץ ועוד רבים, צעירים וטובים, הוכיחו שלכדוריד הישראלי יש הווה, ויש גם עתיד. רק צריך לדאוג שיהיה יותר ממנו. "לפתח עוד פרויקטים בחו"ל ולפתח את רמת אימון הילדים בארץ", מדגישים השניים את הצרכים של הכדוריד הישראלי.

עד המשחק הבא שבו ישתפו פעולה במדי הנבחרת, מול קוסובו, יש עוד כמעט חצי שנה. עד אז, כשהם ייפגשו על המגרש זה יהיה רק אחד מול השני. בינתיים הם מפנטזים על עוד עונה של שיתוף פעולה. "תהיה עוד אחת יוסי, לא?", שואל לוי. "אם תבוא לחו"ל אז כן", משיב אפו. "אני בא איתך לחו"ל, יוסי, יאללה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#