בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בכיתי לבד בחדר": הרוכבים שהחליטו לרדת מהאופניים, כדי להישאר בחיים

מספר מקרים מצערים בעולם הרכיבה העלה את המודעות לסכנות הנפשיות הכרוכות בענף תובעני כל כך. כעת מרסל קיטל, פיטר קנה ורוכבים אחרים כבר מבינים שהפיתרון הוא לא עוד כוס אספרסו

2תגובות
מרסל קיטל, בטור דה פראנס ב-2014. "מעתה האושר האישי מעל הכל"
AFP

במציאות אחרת, מרסל קיטל ופיטר קנה היו מדוושים בימים אלו באיטליה. הראשון היה דוהר אחר ניצחונות בקטעי ספרינט, האחר אולי מסייע לראפאל מייקה בהתמודדותו על מקום גבוה בדרוג המצטבר. לרוכב אופניים יש מעט מטרות נעלות יותר מהג'ירו, אך הסיטואציה אליה נקלעו קיטל וקנה אילצה אותם להציב משהו מעליו. למעשה, מעל הקריירה שלהם: הבריאות הנפשית.

בשבוע שעבר הודיע קיטל כי התיר את חוזהו בקבוצת קטושה-אלפסין ולקח פסק זמן מרכיבה. בזמן שחשף מעט מאוד ממה שעובר עליו, כמה מלים בהודעתו בלטו יותר מכל. "מעתה", כתב, "אציב את האושר האישי שלי מעל הכל ואחפש דרכים לעשות זאת גם בעתיד". "אושר" היתה מלת המפתח גם בהודעתו מאפריל של קנה, שהניח את האופניים בצד לתקופה לא ידועה. את החלטתו, הסביר הבריטי, הוא קיבל "אחרי הרבה שנים של קשיים הרחק מהאופניים". "עליי להתרכז באדם שאני רוצה להיות בהמשך הדרך", הוסיף, "ולמצוא מחדש אושר, מוטיבציה והתלהבות לחיי היום-יום".

מרסל - דלג

הצעד החריג בו נקטו השניים לווה במחמאות מצד עמיתיהם. "כיריבים כולנו מנסים להשיג יתרון אחד על השני, אבל כבני אדם עלינו רק לאחל שלווה ואושר זה לזה", כתב מארק קאבנדיש באינסטגרם על קיטל, מיריביו הגדולים. אואן דואול, רוכב קבוצת איניוס (לשעבר סקיי), התייחס לקנה כשאמר ל"סייקלינג וויקלי": "לא קל לפעול כך כשאתה עושה זאת כל חייך. זה דבר אמיץ לזוז הצדה, לשים במקום הראשון את הבריאות הנפשית והאושר שלך".

קאבנדיש - דלג

המלה "אומץ" רלוונטית במיוחד במקרה הזה. נדמה כי בעוד בענפים אחרים ספורטאים מרשים לעצמם להודות בקשיים בתכיפות גוברת, רוכבי אופניים עדיין מרגישים צורך להצטייר כגלדיאטורים חסרי מורא. מתחת למעטה, מסתתרים בני אדם שמבלים חלק ניכר מהשנה הרחק מהבית, נעים ממקום למקום ללא הרף, נופלים ונפצעים, חווים יותר אכזבות מהצלחות - ועדיין צריכים לדווש אל האתגר הבא.

"אנשים מדברים על פני פוקר בספורט, אבל זה כל כך הרבה יותר מלא להפגין כאב על האופניים", אמר בובי ליאה, רוכב עבר אמריקאי, "יש רעיון שאסור להפגין חולשה בשום מקום, זו נהייתה מעמסה". כולם חווים משברים, מודה דואול, עד כדי ספק בנוגע לרצון להמשיך בקריירה. מי שאינו מחפש כתף מסייעת - למשל הפסיכולוג הקבוצתי, אם יש - עלול להיאכל מבפנים.

טיילור פיני, הרוכב האמריקאי, חווה זאת כשהחל את הקריירה המקצוענית באיטליה. "מצאתי את עצמי בוכה לבד בחדרי", סיפר ל-Bicycling, "מלהיות סביב משפחתי וחבריי כל הזמן, עברתי למחויבות לספורט האינטנסיבי הזה. הייתי לבד ומבודד, אבל לא חלקתי את זה עם איש כי אתה חושב שמצופה ממך להתמודד עם רמת קושי מסוימת כדי להיות 'אלוף גדול'. חשבתי שכך זה אמור להיות, כי אף פעם לא קראתי על מישהו שאומר שהוא לא נהנה. חשבתי שאני פשוט צריך לשתות יותר אספרסו".

מאז, אולי בגלל כל הקפה שצרך, פיני התעורר. "אנחנו רוצים לחשוב שאנו שולטים בהכל בגלל שאנחנו מתמודדים עם הרבה סבל וכאב, אבל זה לא אומר שיש לנו את היכולת לפרש רגשות טוב יותר", הוא אומר, "אנחנו צריכים לדעת שכולם מתקשים. זו לא חולשה".

טיילור פיני, לפני שנתיים. "כולם מתקשים, זו לא חולשה"
BENOIT TESSIER/רויטרס

בריאותם הנפשית של הרוכבים עלתה השנה לכותרות בעקבות התאבדותה במארס של קלי קטלין, האמריקאית בת ה-23. למודעות תרמה גם התוודותה של ויקטוריה פנדלטון, האלופה האולימפית לשעבר ברכיבת מסלול, כי נקלעה למצוקה וכבר אספה את הגלולות הנדרשות כדי להתאבד. לא ידוע אם הדברים הללו תרמו להחלטותיהם של קיטל וקנה, שכבר בראשית העונה שעברה - אחרי הטור האוסטרלי בינואר - נטש את הענף לשלושה חודשים בטענה לחוסר מוטיבציה, וחזר.

"בתחילת העונה (2018) לא הרגשתי טוב מסיבה כזו או אחרת", אמר קנה ל"סייקלינג וויקלי", "לא הרגשתי בסדר על האופניים, ממש התקשיתי. עבורי זה תלוי בתחושות. אם יש לי מוטיבציה אני יכול להוציא מעצמי כל כך הרבה יותר. מצד שני, אם אין לי מוטיבציה, זה מסתכם ברגש. בלעדיו, זה קשה".

קנה, בן 29, היה חלק מהרביעייה הבריטית שזכתה בזהב במרדף הקבוצתי בתחרויות המסלול בלונדון 2012. במשך שמונה עונות התחרה במדי סקיי, עוזר בין השאר לכריס פרום לזכות בטור דה פראנס, לפני שהמשיך בשנה שעברה לבורה-הנסגרוהה. קיטל, שבשבת מלאו לו 30, הוא מטובי המאיצים בשנים האחרונות, בעל 14 ניצחונות בטור ו-19 בגראנד טורים בסך הכל, אך גם נתון לחוסר יציבות. הוא חווה ירידה גדולה מאז הצטרף אשתקד לקטושה-אלפסין. ב-2018 ניצח רק בשני מירוצים - קטעים של הטירנו אדריאטיקו - וסיים את העונה מוקדם בספטמבר. העונה הנוכחית הניבה ניצחון אחד.

קנה - דלג

התוצאות המאכזבות של קיטל היוו תעלומה, גם לקבוצה. "אין בזה היגיון", אמר המנהל המקצועי דירק דמול אחרי שסיים השנה במקום ה-99 במירוץ סחלדפרייס, בו כבר ניצח חמש פעמים. בדיקות רפואיות שעבר לא העלו דבר. ככל שעבר הזמן, גבר התסכול בקטושה. "אנו משלמים לו הרבה כסף, אבל הוא מתעניין רק בעצמו", אמר המנהל המקצועי דמיטרי קונישב ל"לאקיפ". הוא טען כי קיטל התרכז בטלפון שלו בזמן תדרוך קבוצתי לפני מירוץ, "כדי שנדע כי מה שאני אומר לא מעניין אותו".

בחודשים הללו התמודד קיטל גם עם שמועות כאילו הוא שותה יותר מדי אלכוהול. "זו פשוט תקופה קשה מאוד, זו התחושה", אמר בשלהי מארס, "אני לא יודע אם זה מנטלי או פיזי, כנראה שילוב של השניים. קשה להתמודד עם זה. אני מנסה לעשות את המיטב. אני לא יכול לוותר, לא רוצה לוותר". חודש וחצי אחר כך, הוא ויתר.

פטריק לפברה, מנהל קבוצת דוסוננק-קוויק סטפ, מכיר היטב את קיטל וקשייו. הוא היה זה שהימר על הגרמני אחרי עונה חלשה ב-2015 והביא אותו לקבוצתו. "במירוץ הראשון לקחנו אותו לדובאי ללא לחץ", שיחזר לפברה ל"סייקלינג ניוז", "אמרנו 'אל תדאג, נסה ותראה איך הולך. אם לא יצליח זה בסדר, נמשיך הלאה'. ניצחנו בקטע הראשון, ואז בשני, ואז בדרוג המצטבר, וזהו. הביטחון חזר לו". על ההתפתחות האחרונה אומר הבוס לשעבר: "מרסל שברירי, אחרת הוא לא היה במצב הזה".

קיטל - דלג

קיטל מודה כי הוא "מרבה לחשוב על דברים, על עצמי ומה אני מסוגל לשפר". ייתכן שזה היה לו לרועץ שעה שנלכד במעגל של חוסר הצלחה. פסק הזמן יאפשר לו לצאת ממנו ולמצוא מחדש את דרכו ומקומו, בענף או מחוצה לו. "עבורי הוא עדיין הרוכב המהיר בדבוקה", קובע לפברה, "רוכב בגילו לא יכול לסיים. צריך למצוא את הסיבה ולטפל בה".

לגראם אוברי, למשל, היתה סיבה קשה במיוחד. הרקורד שלו כולל שני שיאי עולם ברכיבה לשעה בשנות התשעים, שתי מדליות זהב עולמיות באופני מסלול - ושלושה ניסיונות התאבדות. לצד היותו הומו בארון במשך שנים ומות אחיו בתאונה, התמודד "הסקוטי המעופף" עם דיכאון. הסובלים ממנו, הוא אומר, נוטים לפתח התנהגות אובססיבית. "לכן רבים יותר מהם קיימים בצמרת הספורט", אמר אוברי ל"סייקלינג וויקלי", "הספורט הוא בעצם טיפול עצמי לשם הישרדות". אולי זה עובד לזמן מה. אחר כך, השאלה היא איך שורדים בספורט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#