גיל ססובר
שון פורטר מחפש את פניו של ארול ספנס, הלילה
שון פורטר מחפש את פניו של ארול ספנס, הלילהצילום: Ringo H.W. Chiu/אי־פי
גיל ססובר

נייג'ל בן - כריס יובנק, האגלר - דוראן, האגלר - הרן, ומעל הכל שוגר ריי לאונרד - רוברטו דוראן הראשון. כל הקרבות הגדולים והמפורסמים הללו קיבלו הלילה (בין שבת לראשון) חבר נוסף להיכל התהילה של האיגרוף: ספנס נגד פורטר. ללא ספק, מועמד מוביל לקרב השנה.

זה היה קרב בין אלופים, אבל לפני כן זה היה קרב בין שניים שמכירים אחד את השני מגיל ינקות. אביו של שון פורטר אימן את ארול ספנס מגיל צעיר והשניים מיוצגים אצל אל היימון, כך שכבוד הדדי והערכה לא היו חסרים במפגש הזה. השניים אמנם הגיעו עם חגורות אלופים, אבל בין השניים די ברור היה מי ינצח, וכך גם קרה, אבל רק לאחר שעבר בדרך שבעה מדורי גיהנום.

פורטר - נמוך ובנוי לתלפיות, עם מרכז כובד נמוך ורצון של שש דיביזיות - אין הרבה יתרונות עם גוף הטנק שלו מול ספנס. הוא היה חייב לקצר את המרחק ממנו ובשביל זה נאלץ לקחת סיכונים. למעשה, זה מה שהוא עושה כל חייו - הטעיה או שתיים, ג'ב ואחריו המבול. זה הסגנון שלו, סגנון מוזר אך כזה שקשה מאוד להתכונן אליו. קשה עוד יותר לעמוד מולו במשך 12 סיבובים. 

ספנס ופורטר, ראש אל ראש. כבוד הדדי לא נעדר מהקרב
ספנס ופורטר, ראש אל ראש. כבוד הדדי לא נעדר מהקרבצילום: Ringo H.W. Chiu/אי־פי

בדיוק לשם כך ספנס התכונן במשך שלושה חודשים. ממילא הוא ארוך, גבוה וחזק יותר מפורטר ועובד על הגוף של היריב בצורה הטובה ביותר בענף, מלבד קאנלו אלבארז. כמו קתולי אדוק הוא מקיים את החובות שלו - מהרגע שהפעמון הראשון מצלצל, ספנס עובד על הגוף. זו ההשקעה הטובה ביותר באיגרוף, ועם זאת, כל כך מעט אוחזים באומנות העתיקה והנדירה הזאת: ג'ב ושתיים לגוף, ימין ושמאל, עבודה של חוטב עצים.

פורטר הגיע לקרב כאנדרדוג אמיתי. היו כאלה שהימרו עליו, אבל נראה היה שגם הם רק קיוו לנס, ושהנס הזה יכניס להם כמה לירות. בשני הסיבובים הראשונים הםם קיבלו עבודת רגליים נהדרת של פורטר והרבה סבלנות, הטעיות, ופה ושם ראנדוו בפנים. אבל אז הגיע הסיבוב השלישי.

לפורטר, כאמור, לא היתה ברירה. אבל נדמה היה שספנס, אחרי שכבר לימד יריבים פרק בתולדות הקלאסיקה של האיגרוף, החליט לנצח את פורטר במשחק שלו. הוא כמעט ולא ניסה לשמור על המרחק בעזרת הג'ב, לשלוט בטווח. הוא רק חיכה שפורטר ייכנס - הוא שינס את כתפיו, שמר על יציבות בעזרת פיסוק רחב ונכנס במודע אל אותן שוחות בהן פורטר מאוהב. כמו שוגר ריי ליאונרד מול דוראן באותו לילה אלמותי, אימץ לעצמו ספנס את מלאכתו של פורטר - כמזוכיסט המבקש את הכאב.

ופורטר לא איכזב אותו. מאותו רגע היתה זו מלחמת כלבים. שני הלוחמים זרקו אחד על השני את כל מה שיש. לעתים היה נדמה שדווקא פורטר זורק עם כוונה רעה יותר; המכות שלו היו מפוזרות יותר, אבל אם אחת מהן פוגעת, היא שוות ערך להתנגשות חזיתית בפיל. בכל מכה הוא נתן את הגוף, הנשמה והנפש. הוא כל כך רצה, וכשמישהו מגיע במצב כזה, כמעט בלתי אפשרי לנצח אותו.

במקביל, ספנס לא הצליח לפגוע בפורטר. אותו אפקט שהיה לו על כל מי שנכנס מולו לזירה, לא עבד הפעם. פורטר והצוואר העבה שלו לא נסוגו שעל אחד אחורה. המכות הנקיות יותר, אלה שנפלו על הסנטר או על הלחי, לא עשו עליו שום רושם. אבל ספנס המשיך לעבוד. מוסר העבודה של שני הלוחמים היה בלתי יאמן. אלה יכולות פיזיות נדירות אשר מאדירות את הטכניקה ולא באות על חשבונה.

פורטר הראה תנועת רגליים א-לה מני פקיאו, וכמעט בכל פעם שספנס דרס אותו אל החבלים, בצעד אחד הוא סובב את התמונה ושם את ספנס במקומו, במה שברור שעבד עליו בלי סוף באימונים. שני המתאגרפים הראו הגנה אקטיבית פנטסטית ועבודת רגליים מופלאה. הסיבובים הלכו ונערמו, הקצב הרצחני הלך וגבר, קונצרט של רעמים.

פורטר חובט בפניו של ספנס. מלחמת כלבים
פורטר חובט בפניו של ספנס. מלחמת כלביםצילום: Ringo H.W. Chiu/אי־פי

עד הסיבוב השביעי ספנס זרק 66 אגרופים לגופו של פורטר. 23 בלבד לגוף זרק פורטר. אבל פורטר לא האט את הקצב. כמו ילדים בשכונה שלא מוכנים לוותר, זרק כל אחד מטר אחרי שחטף בעצמו. זה היה מסע בזמן, לימים בהם האיגרוף היה הספורט הגדול בעולם. זו יראה של כבוד למי שיכול לעמוד במכות כאלה, ולהמשיך ולתת. מי שהגיע לסטייפלס סנטר יזכור את הערב הזה לעד.

רק בסיבוב ה-11 נוצר ההפרש בין השניים. כזה ששווה שתי חגורות. מגל שמאל קצרה תפסה את פורטר בעודו מנסה להנחית אחת משלו. הלסת שלו קיבלה זווית בלתי אפשרית, כאילו שואפת להגיע אל התקרה. הוא כמעט ועמד גם במכה הזאת, אבל האיש שמעולם לא פגש את הקנבס, הוריד ברך בצורה בלתי רצונית. היה זה סיבוב של 10-8. כזה ששווה ניצחון. ספנס הבין כי פורטר נפגע וניסה לגמור את זה, אבל אותה סיבולת שעמדה לפורטר עד אותו רגע, היתה שם שוב, שולחת בריבית דה ריבית על כל מה שקיבלה. קשה להבין איך אדם עומד במכות כאלה. הקלישאה של מתאגרף גדול הוא מי שיכול לספוג, עמדה עירומה וגאה במרכז הזירה.

החלטת השופטים היתה מחולקת, בצדק. את מה שפורטר נתן הלילה איש לא ייקח ממנו; וספנס, שנראה כאילו הוא בליגה משלו, ינצור את אותה שמאלית שהעניקה לו את הניצחון. בלעדיה, ייתרן שפורטר היה לוקח את שתי החגורות.

"תמיד ידענו שהוא מיוחד, אבל אנחנו לא יודעים עד כמה", אמר נאזים ריצ'רדסון על ספנס כבר לפני כמה שנים. גם כעת אנחנו עדיין לא יודעים. זאת האמת. זה לא פלויד או רוי ג'ונס או עלי בשיאו. הוא לא הראה הלילה את הדומיננטיות שלה ציפו ממנו. 135 מתוך 153 סיבובים שהיו לו עד היום הוא ניצח. את הסטטיסטיקה הזאת השליך היום פורטר לתהום הנשייה. היה זה קרב כלבים, במובן הכי טוב שיכול להיות. היה זה לילה של שני אלופים. ששמאלית אחת הכריעה. שמאלית יפהפייה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ