אמיר ענבר
אמיר ענבר
שלי-אן פרייזר-פרייס חוצה ראשונה את קו הסיום בדוחא, על רקע יציע ריק
שלי-אן פרייזר-פרייס חוצה ראשונה את קו הסיום בדוחא, על רקע יציע ריקצילום: Petr David Josek/אי־פי
אמיר ענבר
אמיר ענבר

בימים האחרונים, נדמה שסבסטיאן קו השלים את הפיכתו מאתלט גדול לעסקן שמרוכז בפוליטיקה, בתדמית ובספינים. זה הודגש כשתקף את מנחת ה-BBC גבי לוגאן על התעסקותה הרבה ביציעים הריקים באליפות העולם בדוחא, וכשישב באולפן ושטח את קו ההגנה שלו על התחרות. "האתלטים שמדברים על הדברים מסביב הם כנראה לא אלו שיחזרו הביתה עם מדליות", קבע נשיא התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, כאילו שאתלטים אלו - שהם הרוב - שווים פחות כשהם מדברים על היעדר אווירה או ריצה בחום ובלחות איומים.

אז קווין מאייר אמנם חזר מדוחא ללא מדליה, בגלל פציעה, אבל איש לא חושב ששיאן העולם בקרב 10 שווה פחות. ועבורו, אליפות העולם 2019 היתה "אסון", כהגדרתו. "אין אף אחד ביציעים ולא הסתגלו לחום", אמר ל"לאקיפ", "עלינו להניח בצד את ההיגיון ולהתרכז בתשוקה, אחרת הייתי מחרים את האליפות. לא הציבו את האתלטים בעדיפות עליונה כשקבעו שהיא תתקיים כאן". "זה גורם לאליפות בריטניה להיראות די טוב", אמר אדם ג'מילי, הספרינטר שזכה במדליה בשליחים, לידיעת קו.

כשמדובר במספר צופים מאכזב באליפות העולם באתלטיקה, נדמה שרק התירוצים מתחלפים. "אני רגיל ליציעים מפוצצים", נדהם יוסיין בולט ב-2013 מחוסר ההיענות של תושבי מוסקבה באליפות שהתקיימה בעירם. הסברים היו למכביר, כמו העובדה שהמקומיים מנצלים את הקיץ כדי לצאת לחופשה הרחק מהעיר והמהומה שנוצרה סביב החקיקה האנטי-להט"ב שאושרה במדינה. סרגיי בובקה הגדיל וקבע כי הצופים מורתעים בגלל השמש.

סבסטיאן קו. קו השלים את הפיכתו מאתלט גדול לעסקן שמרוכז בפוליטיקה
סבסטיאן קו. קו השלים את הפיכתו מאתלט גדול לעסקן שמרוכז בפוליטיקהצילום: DYLAN MARTINEZ/רויטרס

לפחות במוסקבה היו 32 אלף צופים בממוצע בתחרויות הערב. בדוחא, לנוכח מכירת הכרטיסים האטית, סגרו מראש חצי מהיציעים וצמצמו את התפוסה מ-40 אלף מושבים ל-21 אלף. ולא שהם התמלאו רוב הזמן. היציעים היו חצי ריקים בגמר 100 מטר, וריקים ממש כשהמדליסטיות ב-100 מטר נשים חגגו. נבחרת ארצות הברית בריצת השליחים המעורבת פשוט נמנעה מהקפת ניצחון מרוב מבוכה. עיתונאים מספרים כי בחלק מהזמן, הנוכחים היחידים היו כתבים ואורחים שנכנסו בחינם.

"נכנסתי לאיצטדיון וחשבתי 'האם זו אליפות העולם?'", סיפרה דניס לואיס, האלופה האולימפית לשעבר בקרב 7 וכיום פרשנית BBC, "אנו רוצים לראות קהל, לאתלטים מגיעים קהל, אנרגיה ואווירה בה יפרחו. חיכינו עד אוקטובר בשביל יציעים ריקים. זה מהמם".

אם המארגנים הוממו, הם התאוששו במהרה ושטחו הסברים/תירוצים. את מיעוט הקהל בגמר 100 מטר נשים תלו בכך שהתקיים ביום ראשון ובשעה מאוחרת, שהרתיעה צופים לנוכח תחילת שבוע העבודה וגרמה לכך שרבים מאלו שכן באו נטשו לפני הקפת הניצחון. את שעת הזינוק המאוחרת של הגמר הזה ואחרים הסבירו בלו"ז שנועד להתאים לצופי הטלוויזיה בעולם. ויש הטוענים כי מה שמעניין את הקטארים זה בעיקר הריצות למרחקים בינוניים וארוכים. נדמה שמה שבעיקר עניין אותם היה מוטאז אסה בארשים, הכוכב המקומי. כשהוא התחרה ביום שישי, הקהל זרם.

היציעים הריקים, לפני הזינוק בגמר 100 מטר נשים. הריצה התקיימה ביום ראשון ובשעה מאוחרת
היציעים הריקים, לפני הזינוק בגמר 100 מטר נשים. הריצה התקיימה ביום ראשון ובשעה מאוחרתצילום: Petr David Josek/אי־פי

כשהנסיכות מורכבת מכ-300 אלף אזרחים ויותר משני מיליון תושבים זמניים, נדמה שזה תמיד היה מתכון לבעיה; לא פלא שכדי למלא יציעים, חילקו המארגנים כרטיסים לאלפי עובדים זרים. להגנתם התגייסה גם התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF), שהוסיפה לרשימה הסבר גאופוליטי: המצור שהוטל על קטאר ב-2017 על ידי סעודיה, איחוד האמירויות, בחריין ומצרים, בגלל קשריה עם איראן.

"צריך להבין את האתגרים הפוליטיים שעומדים בפני המדינה, כאלו שמעולם לא חזו", חזר מנכ"ל IAAF ג'ון רידג'ון לבחירה בקטאר כמארחת ב-2013 בעודה מבטיחה יציעים מלאים, "כשהתחרות הוענקה לה, היא סומנה כחגיגה של האתלטיקה במזרח התיכון. המצב הגאופוליטי השתנה מאז". כשנשאל אם המצור הוא העילה למיעוט הצופים, השיב: "אנחנו רוצים שיהיו יותר אנשים, אבל צריך לקבל את זה שזו מדינה קטנה וזה תמיד סומן כחגיגה אזורית. היו הרבה יותר אנשים בלי המצור. הוא בין הגורמים".

אם את המצור אי אפשר היה לחזות ב-2013, מזג האוויר הלוהט כבר לא היווה הפתעה. הרי בגללו התחילה האליפות במועד מאוחר מהרגיל. בגללו ויתרו מראש על תחרויות בוקר, והזניקו מרתונים ותחרויות הליכה בשעות בלתי סבירות לקראת חצות. זה לא היווה פתרון, כפי שמעידות הפרישות הרבות. "מתייחסים אלינו כאידיוטים", אמר הצרפתי יוהאן דיניז, אלוף 2017, שלא שרד זמן רב בהליכה ל-50 ק"מ, "שמו אותנו בתנור. משתמשים בנו כשפני ניסיונות. היחידים שסוחבים את הספורט הם האתלטים. ב-IAAF צריכים להתבייש". הם לא, כפי שתעיד העובדה שהתגוננו דרך פרסום נתונים לפיהם במרתוני הנשים ב-1991 וב-2013 היה שיעור פרישות דומה לזה שב-2019. וולהה מזונוראק מבלארוס, שסיימה חמישית באמצע הלילה, קבעה כי מה שחוותה מהווה "חוסר כבוד כלפי האתלטים. חבורת מנהלים התכנסו והחליטו שיקחו את אליפות העולם לכאן, אבל הם יושבים בקירור וכנראה ישנים כעת".

רצים קורסים עם סיום מרתון הגברים. "חוסר כבוד כלפי האתלטים"
רצים קורסים עם סיום מרתון הגברים. "חוסר כבוד כלפי האתלטים"צילום: LUCY NICHOLSON/רויטרס

מה שבטוח הוא שלאתלטים לא מתייחסים כספורטאים שזכאים לתנאים הטובים ביותר, אלא ככלי. "הגוף האחראי אכזב את האתלטים", אמרה לואיס על IAAF. קו, העומד בראש ההתאחדות, תקף חזרה. "קל לשבת ולהשמיע הערות שיפוטיות בנוסח גבי לוגאן במשך שלושה-ארבעה ימים ולחזור ל'מאץ' אוף דה דיי' (תוכנית אחרת שהיא מגישה), אבל ממש חשוב שנראה את הפיתוח ארוך הטווח של הענף", אמר, "זה לא ייגמר רק בגלל שיש לנו אתגרים בנוגע לכרטיסים במשך שלושה ימים". הוא גם טען כי איש מהאתלטים שעמם שוחח לא הלין בפניו על דבר. "זה כאילו שסב בור, נאיבי או מדבר שטויות, והוא לא בור או נאיבי, הוא מדבר שטויות", אמר מייקל ג'ונסון, רץ העבר הגדול והפרשן, בעת הפסקה בשידור. מיקרופון פתוח חשף לעולם את דברי ג'ונסון, שבאנגלית קרא לקו Full of Shit.

כמה מהאתלטים הבכירים בתבל כיום היו הרבה יותר דיפלומטיים. כריסטיאן קולמן, ג'סטין גאטלין, שלי-אן פרייזר-פרייס - איש מהם לא התרגש מהמצב, לפחות כלפי חוץ. "לזהב יש אותה משמעות אם ביציעים יש אדם אחד או מאה אלף", אמר קולמן. לעתים הסובבים את הכוכבים נעלבו בשמם; בעוד דינה אשר-סמית' - האלופה ב-200 מטר והסגנית ב-100 - מקבלת בשלוות נפש את היציעים הריקים בהקפת ניצחון, הקולגה בת' דובינס קבעה: "זה היה שובר לב כי היא עשתה משהו מטורף ולא היה שם איש. הרגשתי ששדדו ממנה את הרגע".

אשר סמית'. "שדדו ממנה את הרגע", אמרה הקולגה בת' דובינס
אשר סמית'. "שדדו ממנה את הרגע", אמרה הקולגה בת' דובינסצילום: DYLAN MARTINEZ/רויטרס

דובינס מספרת כי באליפות אירופה אשתקד בברלין, "לא הבטתי בקהל כי לא רציתי להיות מתוחה. כאן לא הבטתי למקרה שאתאכזב". יש כל סיבה לאכזבה, בוודאי כשמשווים את המושבים הריקים בקטאר ליציעים המלאים באליפות העולם בלונדון לפני שנתיים. יש שיטענו כי רק הכסף הקטארי גרם לכך שהאירוח הוענק להם, אחרים ימצאו צידוק בטיעון של IAAF כי הם פשוט מנסים להתרחב ולחבר לאתלטיקה קהלים חדשים. קופצת המוט קתרינה סטפנידי - תראה, קו, עוד מדליסטית - תומכת בשאיפה הזו, ועדיין התאכזבה. אפילו באליפות יוון ראתה יותר צופים.

"אם אתה רוצה להשתמש בספורט כזרז לשינוי", קובע ג'ונסון, "יש דרכים טובות ואפקטיביות יותר מבלי להוציא כל כך הרבה כסף בהבאת התחרות הגדולה ביותר שלך לכאן". רידג'ון מבטיח שב-IAAF יבחנו מה עבד בדוחא ומה לא, אבל קובע כי "עליך להמשיך לאתגר את עצמך". האתגר החולף הוביל לאליפות עולם שתיזכר כאירוע נהדר ברמה הספורטיבית, לנוכח תחרויות מרתקות ותוצאות אדירות, וכאסון יח"צ לאתלטיקה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ