אילן גולדמן
אילן גולדמן

טקס הפתיחה של המכביה ה־19 החל קילומטרים רבים ושעות ארוכות לפני הכניסה הפקוקה לאיצטדיון טדי. עוד בנתניה התנופפו שלטים המציעים לעוברים ושבים לבקר בעיר כיוון ש”אלפי ספורטאים מגיעים לרגל המכביה”. במעלה כביש 443, אחרי שהכפרים הערבים נותרו מאחור וחומות ההפרדה האפורות נעלמו מטווח הראייה, הגיע תור שלטי הפרסום שהציעו כי אם כבר “הגעתם לירושלים, בואו להכיר אותנו”, לצד תמונתם של ספורטאים זרים, יפים למראה, אשר הבטיחו את השתתפותם באולימפיאדה היהודית.

“מדובר באירוע מדהים”, מבטיח לי דייויד כץ, שעלה לפני שש שנים מבריטניה וכעת תופס את מקומו לידי בשורה 9, מרחק נגיעה מבמת הענק במרכז האיצטדיון. “הולכת להיות כאן אווירה מיוחדת מאוד”. כץ, בעברו צלם אירועי ספורט בינלאומי שתיעד גם את טקס הפתיחה של המכביה הקודמת, טוען כי האפשרות לצלם ספורטאים חובבנים המתרגשים מגודל המעמד מאתגרת אותו הרבה יותר מהנצחת ספורטאי צמרת. “מלבד זאת, חכה שתראה את האווירה”.

לא עוברות מספר דקות, והאיצטדיון מתמלא עד אפס מקום. האורות המסנוורים נדלקים ואלפי ספורטאים ובני משפחותיהם תופסים את מקומם ביציעים. כיאה למשחקים המארחים אלפי ספורטאים זרים, בליל השפות הנשמע ברקע הוא רב. צרפתית, רוסית, אנגלית, הכל מתערבב באוזן. משמאלנו מתמקמת המשלחת המקסיקאית וגם הספרדית תופסת במהרה את מקומה. “יש לנו את הכבוד לארח ספורטאים מ־75 מדינות”, מכריז קריין כריזמטי בז’קט ורוד ופונה להתסיס את הקהל. אחת אחרי האחרת נעמדות השורות, הדגלים מונפים גבוה, הצעקות בוקעות מהגרון, ההתרגשות בשיאה. “זה בדיוק מה שדיברתי עליו”, צועק כץ מבעד לרעש האדיר.

לקראת 21:00 מתמלא טדי בדגלי ישראל. הפטריוטיות זועקת לשמים והצפלין המרחף מעל מנציח הכל. מאחורי הקלעים עומדים 5,500 ספורטאים ומתדפקים על השערים, מחכים לצעוד אל מרכז האיצטדיון לעיני אלפים. “אני מתרגשת מאוד”, מכריזה רובין אדלר, מורה אמריקאית שהיגרה מפילדלפיה הרחוקה לירושלים השלמה וכעת יושבת לצדנו, “אתה יודע מה, זה אפילו מעבר להתרגשות. אני בטירוף”. אדלר בת ה־57 מאושרת כילדה: היא קמה על הרגליים עם כל הצעירים, מוחאת כפיים, מנופפת, רוקדת. חיוך ענק מרוח לה על הפנים ומסרב לרדת. בנה ג’ף השתתף בעבר באירוע. עבורה זו מכביה ראשונה.

האווירה מעט נרגעת כשהמשלחות מתחילות לצעוד מסביב לאיצטדיון. את הצעקות ביציעים מחליפות מחיאות כפיים. כשהמשלחת מאיי הבהאמה עולה על כר הדשא המכוסה, מכריזה הקריינית בגאווה כי “זו הפעם הראשונה שלהם במכביה”. הקהל מסרב להתרשם. כולם כבר עסוקים בהרכבת חרב פלסטיק בצבעי דגל ישראל שהונחה מבעוד מועד על המושבים. לא רבים שמים לב שבמרכז הצעצוע הפטריוטי מוטבע הכיתוב “Made of China”. עד כאן לעבודה העברית/ציונית/יהודית במכביה.

מצעד המשלחות מעלה הילוך. אין ספק שגם הפעם, הסיפור הגדול הוא המשלחת האמריקאית על מאות נציגיה. המראה של הספורטאים האמריקאים המשתוללים מכניס את כולם לאקסטזה. אדלר לא נשארת אדישה, קמה על רגליה וצווחת מלוא הגרון
“USA ,USA”. ההתלהבות שלה מדביקה את כל יושבי שער 14, שמצטרפים בצעקות קצובות ומחרישות אוזניים. “מי יודע, אולי מישהו מהם יעשה בסוף עלייה”, מצחקק כץ, “שכחת שככה גם טל ברודי הגיע לארץ?”. איך אפשר לשכוח את אחת ממטרותיו העיקריות של האירוע. ידוע שהספורט הוא רק תירוץ.

אחרי האמריקאים מגיע תור השכנה מדרום – ברזיל. קצב הסמבה עולה ממרכז השורות והרקדניות המענטזות מובילות את השיירה בבטחה. היציעים משתעבדים לתופים ולפתע כולם מסביב נזכרים בכמה צעדי ריקוד שהכירו בקולג’. מיד אחריהם עולים הודים, ארמנים, גוואטמלים, גיברלטרים, קובנים ואפילו משלחת קטנה מגינאה ביסאו מבצעת הקפת כבוד.

“זה אירוע הספורט השלישי בגודלו בעולם”, מתגאה בחור חובש כיפה בפני חברו, “אומרים שיש פה קרוב לעשרת אלפים ספורטאים”. עם בלוני הענק הצבעוניים, מופעי הראווה הגרנדיוזיים וההתלהבות הסוחפת, אפשר לרגע לדמיין כי מדובר לפחות בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים. אבל אז ניבטים פניו של בנימין נתניהו ממסך הטלוויזיה הענק והמציאות חובטת במלוא העוצמה: כאן בירושלים, על הדשא של בית”ר בטדי, עדיין אין כניסה לגויים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

כתבות מומלצות

רחוב פינסקר
בתל אביב, גלויה
מ— 1940 לערך.
עיר שדיברה יידיש
ובעיקר ספרה
ביידיש

ספר הזיכרונות שהותיר אחריו חושף כישרון מפתיע של סופר גדול

בן סלמאן וארדואן בג'דה שבסעודיה, באפריל. המשבר העמוק נשכח

המשבר הכלכלי מכופף את האידיאולוגיה של ארדואן

רינאוי-זועבי

טירללת מדינה שלמה, את צריכה לענות. "צודק, אבל אני מנתקת"

סטיב קר

צפיתי בו רועד וניסיתי להיזכר אם היה כאן משהו דומה. לא הצלחתי

מפגינים אוקראינים עם סמל חטיבת אזוב בקייב, החודש. הציבור לא מתמודד עם המורכבויות של העבר

בצל האשמות רוסיה בנאציזם, אוקראינה מתמרנת בין ניכוס הלאומנות למגננה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?