איבדו את הרגליים, מצאו שותף לכל החיים

טיילר קארון וניקו לאנדרוס היו בני 17 כשאיבדו את גפיהם התחתונות בתאונה. מתוך האסון התפתחה חברות אמיצה במיוחד, שהחלה בלמידה איך ללכת על פרוטזות והגיעה עד לזהב פראלימפי נוסף בהוקי מזחלות

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ניקו לאנדרוס במשחקי פיונגצ'אנג
ניקו לאנדרוס (מימין) במשחקי פיונגצ'אנג. "אם לא מתחשק לי ללכת ואני רואה את טיילר הולך, אני חושב 'אני חייב להרכיב את רגליי'"צילום: BOB MARTIN/אי־אף־פי
אמיר ענבר
אמיר ענבר

הדבר האחרון שטיילר קארון זוכר מאותו ערב גורלי בינואר 2007 הוא ששאל את אמו אילו נעליים לנעול לנשף החורף של התיכון שלו. הוא לא זוכר את השעות שבילה באירוע. את הרגע בו עזב יחד עם חברו ניקו לאנדרוס, גם הוא בן 17, ושתי חברות. את התקר שאילץ אותם לעצור את מכוניתם בצד. את השניות בהן פשפשו בתא המטען בחיפוש אחר כלים שיאפשרו להם להחליף צמיג, בעודם ניצבים בפעם האחרונה בחייהם על הגפיים התחתונות שלהם.

"מעולם לא חשבתי שאראה ארבע רגליים באמצע הכביש ואת חברי שרוע בצדו מבלי שהוא אומר דבר", מתאר לאנדרוס את מה שקרה שניות לאחר מכן. מכונית SUV, נהוגה על ידי תלמידה נוספת, הגיחה ופגעה בשני החברים, לוכדת אותם בין כלי הרכב וגורמת להם פגיעות קשות.

בעוד קארון איבד את הכרתו, לאנדרוס היה מודע היטב לכל מה שקורה. מודע מדי. "חשתי כאילו נפגעתי על ידי משאית", שיחזר החודש בראיון ל-BBC, "בעת המגע אתה לא מסוגל לנשום, הגוף שלך נכנס להלם כך שאתה לא ממש מרגיש שאיבדת את רגליך. לא הרגשתי את הכאב. ניסיתי לקום כמה פעמים. כשיש לך שם רק עצמות, המציאות מחלחלת די מהר".

מסוק פינה את השניים לבית חולים, שם הבינו הרופאים כי מארבע הרגליים לא נשאר מה להציל. בזמן שלאנדרוס הבין זאת כבר ברגע התאונה, לקארון המתינו בשורות איומות כששב להכרה. "אני זוכר שהתעוררתי בבית החולים כועס בגלל שלא היו לי רגליים", הוא אומר, "אחרי זמן מה הרגשתי שטוב להיות בחיים".

עד התאונה, היו חייהם מלאים בתכנים המוכרים מהווייתם של בני 17 רבים: לימודים, חיי חברה, ספורט. אלו כללו הוקי קרח, פוטבול ובעיקר היאבקות - תחום בו הצטיינו. קארון אף דורג שלישי במדינת קולורדו בקטגוריית המשקל שלו. למעשה, חברים שלהם לקבוצה היו מהראשונים שהגיעו לזירת התאונה, והשתמשו בחגורות כדי לעצור את זרימת הדם.

בימים הבאים, התגייסו אחרים לעזור. בעיירה קטנה כמו בת'רוד - מספר תושביה מסתכם באלפים בודדים - סיפור כזה מגיע לכל בית. מסופר כיצד שבוע אחר כך התכנסו 300 מקומיים בבית הספר והרימו טלפונים, מגייסים 54 אלף דולר תוך שעות. תוך חודש, נקבעו או התקיימו מעל 100 אירועים שונים ביישוב. צוות שעסק בגיוס כספים אומד את הסכום שהצטבר לבסוף ב-450 אלף דולר.

מספר שבועות אחרי התאונה הגיעו לאנדרוס וקארון לאליפות קולורדו להיאבקות בבתי ספר שהתקיימה בפפסי סנטר שבדנוור, ביתם של הנאגטס מה-NBA. זה היה המקום והמעמד בו שאפו להיות - אבל לא כך. לא בכיסאות גלגלים.

בהמשך הדרך המירו את אלו בפרוטזות. צרת רבים הפכו לחצי נחמה. כשנתקלו בקשיים, בדיוק כמו על מזרן ההיאבקות, היה להם זה את זה. "נחמד שיש מישהו ללכת איתו לפיזיותרפיה, ללמוד ללכת יחד. זה היה קשה יותר לבד", אומר קארון. גם גורם מדרבן הוא מצא בכך: "אם אני רואה את ניקו הולך טוב ממני, אני רוצה לשמור על הקצב". הוא עמד בו טוב מספיק כדי שארבעה חודשים אחרי התאונה, יצעד על שתי רגליו המלאכותיות ויקבל את תעודת הסיום בבית הספר. התלמידה שנהגה במכונית שפגעה בהם, מיקלה ברה, היתה בין המריעים בקהל.

ברה יצאה עם עונש קל, עבודות שירות בגין נהיגה בלתי אחראית, לא לפני מלחמה מלוכלכת של עורך דינה. הוא טען כי קארון ולאנדרוס היו שיכורים ולכן נסעו עם נקר בצמיג במשך קילומטר וחצי, מדלגים על שישה מקומות בטוחים בהם היו יכולים לעצור. השניים, מצדם, התרכזו בעתידם.

"אנשים בוכים ומשחזרים דברים", אומר לאנדרוס, "עברתי את שלי, אבל זה חלף די מהר - תקופת הרחמים העצמיים היתה בעיקר בהתחלה. בשבוע-שניים הראשונים. הבנתי שהחיים לא יהיו אותו דבר". למרות זאת, הודה בראיון ב-2012, גם אחר כך מדי פעם צצו בו מחשבות נזעמות בנוסח "למה אני".

זמן קצר אחרי התאונה נפגשו השניים עם חברי נבחרות ההיאבקות האולימפית והפראלימפית של ארה"ב, שבין השאר הראו להם כיצד הפרוטזות עובדות. "אני מעודד אתכם להשתמש במיומנויות שלמדתם בהיאבקות ולהמשיך הלאה", אמר להם המאמן הלאומי סטיבן פרייזר, "אתם יכולים לעשות כל מה שתרצו". והם בחרו בהוקי מזחלות.

מבין שניהם, לאנדרוס היה זה ששיחק הוקי קרח במשך שנים. כשניסו לראשונה הוקי מזחלות, מספר חודשים אחרי התאונה, הם לא נהנו. הפריעה גם העובדה שעדיין סבלו מפציעות, לרבות נזק עצבי. "רק להחליק היה קשה", אומר לאנדרוס, "צריך לעשות כל כך הרבה דברים במקביל. אחרי זמן מה לומדים וזה פיצוץ". שנתיים מאוחר יותר חזרו יחד אל הקרח - ויחד התמכרו.

השניים אוהבים את הטבע האגרסיבי של המשחק. "זה בעצם הספורט הפראלימפי היחיד בו אתה יכול לחבוט ולהוציא את הזעם על מישהו", אומר קארון. ב-2010 כבר היה לאנדרוס חלק מנבחרת ארצות הברית שזכתה בזהב במשחקים הפראלימפיים בוונקובר. קארון שיחק אז רק בנבחרת הצעירה, לומד את הניואנסים של המשחק - ומפתח תיאבון תוך צפייה בחברו מהיציע בקנדה. "זה עוזר לראות את ניקו משחק", אמר ל"דה גאזט", "אני ממש רוצה להיות חלק במה שהוא הצליח לעשות".

במהרה התקדם קארון בעצמו לנבחרת הבוגרת ושיחק לצד חברו באליפויות עולם. יחד הגיעו גם למשחקי סוצ'י 2014. לצדם היה חייל שאיבד שתי רגליים בשירות באפגניסטאן ושני שאיבד רגל בעיראק. שלישי שבר את גבו כששיחק הוקי בגיל 16. כולם חתומים על היסטוריה קטנה: ארצות הברית היתה אז לנבחרת ההוקי הראשונה ששומרת על התואר הפראלימפי, גם בזכות הציוות של קארון ולאנדרוס.

יחד הם עושים את עבודת ההגנה על הקרח. יחד הם עושים כמעט כל דבר, ולא רק במשך שלוש שעות וחצי יומיות של אימוני הוקי וכושר; דוחפים זה את זה בספורט ומחוצה לו, שותפים לאסון ולהשלכותיו. "אם עובר יום בו לא מתחשק לי ללכת ואני רואה את טיילר הולך, אני חושב 'אני חייב להרכיב את רגליי'", אומר לאנדרוס, "אנחנו דוחפים זה את זה לגדולה".

"לפעמים אני חושב שהם יודעים מה האחר יעשה לפני שהוא עושה זאת", אמר דן ברנאן, ג'נרל-מנג'ר הנבחרת, "זה כמעט כאילו שהם תאומים". "יש בנו ליטרים של אותו דם - מי יודע של מי", חוזר לאנדרוס לעירויים שקיבלו, "היינו יחד בחדר כשגופנו חצי פתוח. עברנו יחד דברים די טראומטיים וזה יוצר קשר ייחודי שאני לא חושב שלרבים בעולם יש".

ב-2016 נפרדו לזמן מה כשלאנדרוס התחרה במשחקי ה-X החורפיים וסיים שני במונוסקי, המאפשר גלישה בישיבה. משם חזר אל קארון והקרח. אתמול, במשחקי החורף בפיונגצ'אנג, זכו השניים בזהב פראלימפי נוסף עם נבחרתם וכתבו פרק חדש בסיפור על צמד בני 28 שתחילה הגורל קשר ביניהם - ועתה עושים זאת כולם. "כששני אנשים בלי רגליים נכנסים יחד לחדר", אומר לאנדרוס, "די קל להבין מי אנחנו".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

ליד בית הספר רוב בטקסס, היום

גם הטבח בטקסס לא ישנה את עמדת השופטים השמרנים בעליון בארה"ב

מסעדת קוקו תאי

זו לא באמת מסעדה. זה מקום בחוף הים שבו מופיעים כוכבי ריאליטי

Businesswoman and businessman HR manager interviewing woman. Candidate female sitting her back to camera, focus on her, close up rear view, interviewers on background. Human resources, hiring concept

לפני ראיון עבודה בזום, היא קיבלה מייל: "מגזר ערבי, גם קושי בשפה"

קניות בגדים באינטרנט

אייפון בשקל: איך זה ששיטה של האקרים מהניינטיז עוד עובדת?

"מערבולת"

למרות שהסוף ברור מראש, הסרט הזה הוא כמו פטיש על הראש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"