החלום להיות המהיר מכולם עלה לאנטואן הובר בחייו

התאונה שהתרחשה בשבת במירוץ הפורמולה 2 בבלגיה לא הוקרנה בהילוך חוזר, אך כדי להבין את חומרתה נדרש רק השידור המקורי. מסיבת העיתונאים שהתקיימה במקביל, לסיכום מקצה הדרוג בפורמולה 1, הופסקה כשהנוכחים חזו בתאונה על גבי מסך שהוצב במקום. לואיס המילטון, שהתראיין בנפרד, ראה אותה גם הוא וקטע את השיחה. "או, וואו. זה מבעית", אמר אלוף העולם, "אני מקווה שהילד בסדר". במהרה יתברר שאנטואן הובר לא בסדר. הוא לעולם יישאר בן 22.

בשעות הבאות זרמו הודעות הצער והניחומים, במקביל לנבירה בספרי ההיסטוריה. כזו שתעלה כי הובר הוא ההרוג הראשון במירוץ גדול מאז ג'סטין ווילסון הבריטי בסבב האינדיקאר ב-2015. שהוא ההרוג הראשון בתחרות של התאחדות המירוצים הבינלאומית (פי"א) מאז ז'יל ביאנקי הצרפתי, שנפצע בגראנד פרי היפני בפורמולה 1 באוקטובר 2014 ומת כעבור תשעה חודשים.

"אם אחד מכם שצופים ונהנים מהספורט חושבים לרגע כי מה שאנו עושים בטוח, אתם טועים מאוד", כתב המילטון באינסטגרם, "כל הנהגים הללו מסכנים את חייהם כשהם עולים למסלול. אנשים צריכים להעריך את זה מאוד, בגלל שלא מעריכים את זה מספיק. אנטואן גיבור מבחינתי, כשלקח את הסיכון שלקח בעודו מנסה להגשים את חלומותיו".

רק לפני מספר ימים עוד דיבר הובר על האפשרות שהגשמת החלום האולטימטיבי – לנהוג בפורמולה 1 - הופכת לריאלית יותר ויותר. השנה צורף הצרפתי לאקדמיית הנהגים הצעירים של רנו ששואפת להעניק לאחד מהם מקום בקבוצתה הבכירה ב-2021. "אני יודע שאם אהיה טוב בפורמולה 2, אולי תהיה לי אפשרות להגיע לפורמולה 1", אמר הובר באוגוסט לפודקאסט של האתר הרשמי של פורמולה 2. מוקדם יותר השנה נהג לראשונה במכונית פורמולה 1, באירוע ראווה שנערך בדיסנילנד בפריז. סוף סוף משהו נראה עבורו כמו משחק ילדים.

כי למרות שרשימת הישגיו רומזת שדרכו בספורט המוטורי היתה חלקה, בשנים האחרונות היא לוותה במאבקי הישרדות קבועים. שוב ושוב מצא עצמו הובר מתדפק על דלתות ספונסרים אפשריים בניסיון לגייס את מאות אלפי היורו שנדרשו לו מדי עונה כדי לשמור על מקומו בקבוצתו או להתקדם לרמה הבאה. "זה חלק מהתפקיד, אך חלק שאני לא אוהב", אמר פעם ל"ל'אקו רפובליקן", "לא רבים בין הנהגים בני גילי אוהבים את התקופה הזו בשנה. עלינו להצליח כסוכני מכירות, ובמקביל לא להיות יומרניים מדי, אבל זה הכרחי".

הכרחי, כי מגיל צעיר מאוד לא ידע הובר מטרה אחרת חוץ מקריירה בספורט מוטורי; לא סתם אמר פעם כי אילו הפך לחיה היה רוצה להיות צ'יטה, "בגלל שהיא המהירה בעולם". "נולד עם הגה בידיו", הוגדר בעיתונות הצרפתית, שלא הגזימה בהרבה. הוא היה בן 3 כשהוריו – נטלי ופרנסואה, נהג ראלי חובב – קנו לו מכונית קרטינג לחג המולד. במהרה לקח אותו אביו לחניונים של סופרמרקטים ויצר למענו מסלולים מאולתרים בעזרת בקבוקים. בגיל 4 הצטרף למועדון מוטורי מקומי, שלא מתיר לילדים לנהוג עד שימלאו להם 5, אך כופף את חוקיו למענו. עד 2009 כבר זכה פעמיים בגביע צרפת במיני-קרטינג. בשנים הבאות דורג פעמיים שלישי באליפות העולם עד גיל 18. "זאת היתה ההתחלה של הכל", אמר, "זה מלמד אותך להשתפר, לשאוף לשלמות".

בשאיפתו לשלמות חשו בקבוצת הפורמולה 2 ארדן, בה נהג העונה. "אנטואן מביא דינמיקה שונה", סיפר לאחרונה המנהל קני קירוון, "הוא מפוקס מאוד, מגוון, מוסר העבודה שלו יוצא דופן. הוא מסוג הנהגים שתמיד מגיעים מוקדם ונשארים עד מאוחר. הוא בודק כל תחום, דוחף את המכונאים, את המהנדסים, את הצוות הניהולי. יש לו ציפיות גבוהות וכקבוצה זה לא תמיד קל לנו כשמדובר במישהו חדש. זו דינמיקה חדשה וזה לוקח זמן, זמן שאין לו". שלוש המלים האחרונות נועדו רק להדגיש את רצונו להרשים את רנו בתקווה להתקדם. בשבת, הן קיבלו משמעות אחרת.

בהיעדר פרקים נוספים, עתידיים, נשארו רק אלו שכתב הובר עד כה. הקריירה שלו היתה סיפור של ביצועים מרשימים במכוניות שונות, אמונות טפלות שהרגיזו גם אותו ("אני לא עושה את זה במתכוון, זה בזבוז של אנרגיה"), ומאבק כלכלי. "זה הרבה יותר מסובך", אמר על חייו של נהג נטול משאבים, "אני נוהג פחות, צריך להיאבק כדי למצוא פתרונות, אבל מצד שני – הניצחון יפהפה יותר. אתה יודע מאיפה אתה בא, ולא הכל ניתן לך".

היתה תקופה בה דברים ניתנו לו יותר בקלות, כשהיה חלק מנבחרת הקרטינג הצרפתית בין 2010 ל-2012 וזכה לתמיכה כספית והדרכה. גם כשהתקדם למכוניות חד-מושביות נהנה מעזרה כלכלית. ב-2013 הוכתר לאלוף בסבב פורמולה 4 הצרפתי, בגיל 17, כשהוא מנצח בתשעה מ-18 מירוצים. כעבור שנה התחרה בסבב פורמולה רנו 2.0, אך בסיומה איבד את המימון של ההתאחדות בצרפת. רק ברגע האחרון מצא את המשאבים שהבטיחו לו עונה שנייה בסבב, בה דורג חמישי.

פעמים רבות, הודה הובר, חשש שייאלץ לפרוש בגלל היעדר כסף. "מאז שנותיי בקרטינג נוצרו שתי קטגוריות של נהגים – אלו שטובים, זוכים באליפויות ומתקשים למצוא תקציב, ואלו שאינם טובים במיוחד, אבל יש להם תקציב מטורף ויכולים לבצע הרבה מבחנים כדי לסגור את הפער. בסוף, בעת הבחירה, הקבוצות לא שואלות שאלות – הן לוקחות את הנהג שמביא כסף. אם איך לך כסף, אתה לא מתקדם. בעל אמצעים, גם אם אינו טוב מאוד, יכול להגיע עד GP2 או אפילו פורמולה 1".

במשך יותר מעשור, אחד מתומכיו היה אוליביה לאמירו, נהג עבר ואיש עסקים, אליו פנה הובר בילדותו. "הוא לא אמר הרבה, אבל כבר אז אפשר היה לראות שיש לו נחישות מהממת", סיפר לאמירו, שעד אז לא התעניין בקרטינג. הוא השתמש בקשריו כדי לחבר את הובר לרנו והפגיש אותו עם אלן פרוסט, ארבע פעמים אלוף העולם בפורמולה 1. לטענת לאמירו, פרוסט זיהה בהובר משהו מהגישה שהיתה לו למירוצים. "מספר פעמים השוו אותי לפרוסט", סיפר הובר בשנה שעברה וצחק: "זו השוואה שלא מטרידה אותי".

מעטים מגיעים להישגיו של פרוסט, אבל הובר חצב לעצמו דרך מרשימה משלו. אשתקד התחרה בסבב GP3 והתמקם בצמרת. באמצע העונה סופח לרנו תוך הבטחה שיצורף לאקדמיה שלה – דבר שיכול לסלול את דרכו הלאה, לפורמולה 2, ולהקל על הקושי הכלכלי. לכך נלוותה כוכבית קטנה: בשביל זה, עליו לזכות באליפות GP3. "יהיה קשה מאוד להגיע לפורמולה 2 בלי התמיכה של רנו", הודה אשתקד, "המטרה לא מגבירה את הלחץ עליי, כי כבר קבעתי אותה לעצמי. זו יותר הזדמנות מלחץ נוסף". וזו היתה הזדמנות שלקח בשתי ידיים: הוא זכה באליפות.

השנה, כחבר באקדמיה של רנו, מקומו והתקדמותו בספורט המוטורי כבר לא הוטלו בספק. הקבוצה אליה נשלח בפורמולה 2, ארדן, אמנם היתה אטית מאוד במבחני קדם העונה, אבל הובר חילץ ממנה השנה שני ניצחונות ותוצאות מרשימות נוספות. ודאי עשה מספיק כדי שברנו ימשיכו להביט בו בעניין – עד הרגע בו תאונה במהירות של 260 קמ"ש בבלגיה פירקה את מכוניתו, וקטעה את חייו.