טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומן ריו

כמו בכל מקום בעולם, הישראלים שוב עקפו את התור לבופה

בזמן שהרוב התמסר לעסקה קולינרית מפוקפקת ועמוסה, העיתונאים הישראלים מצאו את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. וגם: משחקי ריו לא היו נקיים מבעיות ארגוניות, אבל על הכל האפילו העושר הספורטיבי והחמימות של המקומיים בעלי חוש האלתור ושמחת החיים

9תגובות
תור למקדונלד'ס בכפר האולימפי
הטוויטר של Neal Henderson

1. לפעמים בספורט, ודאי ברמות הגבוהות ביותר, זה רק השפיץ של הנעל, קצה הציפורן, רוח חמקמקה בשיוט מדליות או אפילו צלילה אל קו הגמר שעשויים להבדיל בין אכזבה ענקית לתהילת עולם. אצל חנה מיננקו, למשל, שישה סנטימטרים — אורך של אצבע — חצצו בינה לבין מדליית הארד בבור הקפיצה המשולשת. במקרה של העיתונאים — נו, הנודניקים שרק מתלוננים ומבקרים גם כשהם נשלחים למקומות המופלאים בעולם — כ־400 מטר בקו אווירי הפרידו בין פתרון תזונתי אידאלי לבין התבזות קולינרית. בימי המשחקים הראשונים, עת נתיבי השאטלים עדיין...

רוצים לקבל את כל הכתבות של אורי טלשיר ישירות למייל, מיד עם פרסומן? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#