ומה עכשיו? דיכאון פוסט אולימפי זו מחלה אמיתית

אחרי שהשתתפו באירוע הספורט הגדול בעולם, בחגיגה בלתי נגמרת של כח, זריזות וטכניקה עילאית, נאלצים הספורטאים שהיו שם להסתפק בחיי היומיום, תחרות פשוטה, אימון מפרך, עוד קרב, משחק או תרגיל. המעבר הקיצוני מהאולימפוס הספורטיבי לשגרה האפורה גובה מהם מחיר נפשי יקר

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

ימים ספורים אחרי משחקי בייג'ין 2008, הג'ודוקאים טראג'י וויליאמס-מארי ורוד פרגוסון פרסמו בלוג שכותרתו: "תסמונת דחק פוסט אולימפי - הצד האפל של המסע אל הזהב". "אתם בטח תוהים אם תסמונת כזו קיימת, או שאנחנו מנסים לשעשע", כתבו, "האמינו לנו: היא בהחלט קיימת". בין השאר הציעו: "ראיינו את מייקל פלפס בעוד זמן מה, ואפילו לו יהיה סיפור לחלוק".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ