סגור לי ת'פינה

נאור סבג: "פניתי לסוכנים והם לא היו להוטים לייצג אותי. בחודשים האחרונים אותם סוכנים פנו אליי"

אחד משחקני העונה בליגה הלאומית מדבר על סוד ההצלחה של קבוצתו סקציה נס ציונה ("אנחנו חברים וזה היתרון שלנו על קבוצות אחרות"), הסיכוי לעלות לליגת העל ("הבנו שאין מה לפחד"), השירות הצבאי הקשה ("הייתי עריק שלושה חודשים") והתחושה שהוא מתחת לרדאר ("זה ראיון ראשון שלי שהוא לא למקומון. אני פחות אוהב את התהילה")

עירד צפריר
עירד צפריר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נאור סבג
נאור סבג. "אני יותר שלם בתור שחקן, חזרה לי האמונה ומבחינתי השמים הם הגבול"צילום: אסף הופמן
עירד צפריר
עירד צפריר

אהלן נאור סבג, הכוכב של סקציה נס ציונה ואחד משחקני העונה בליגה הלאומית. אתה מרגיש שיש יותר חשיפה לליגה השנה בזכות חוסר העניין בליגת העל?

ברור, ליגת העל גמורה מכל בחינה ובלאומית העניין באמת מטורף, גם במאבק העלייה וגם בירידה. זה יותר מושך.

הגעתם למקום הראשון שלושה מחזורים לסוף, אתם במצב אידיאלי עם שני משחקי בית ועוד משחק חוץ מול קבוצה שסיימה את העונה (הפועל רמת גן).

כן, לא יכול להגיד לך שתכננו שזה יקרה, אבל איך שהתקדמה העונה ראינו שהליגה הכי שוויונית שהיתה בעונות האחרונות. הבנו שאין מה לפחד ושאפשר לעשות את זה.

מישהו חשב אצלכם בכלל על אפשרות של עלייה? בשלוש מארבע השנים האחרונות היו עולות שעשו עלייה כפולה מליגה א' לליגת העל, אז זה לא תקדים. זה משהו שדיברתם עליו לאורך העונה?

אף אחד לא דיבר על זה. זה לא שבאו בתחילת העונה ואמרו "אנחנו רוצים לעלות". סיימנו את הסיבוב הראשון במקום הראשון, אז אמרנו "אוקיי, בואו נבטיח את הפלייאוף העליון". הסיבוב השני לא התנהל כמו שצריך ועדיין הצלחנו להישאר די למעלה בגלל הליגה המשוגעת. ברגע שנכנסנו לפלייאוף הבנו שאפשר לעשות את זה.

שחקני נס ציונה חוגגים במשחק מול הפועל נצרת עילית
שחקני נס ציונה חוגגים במשחק מול הפועל נצרת עילית. " ברגע שנכנסנו לפלייאוף הבנו שאפשר לעשות את זה"צילום: אסף הופמן

הזכרת את זה: ניצחתם חמישה משישה משחקים בין אוקטובר לדצמבר, ואז מסוף דצמבר עד תחילת פברואר הפסדתם שישה משבעה משחקים. היה משבר גדול, עידן שמש עזב בינואר, לא התחזקתם משמעותית כמו חלק מהמתחרות שלכם.

כן, זה כבר הגיע למצב שהתחלנו לחשוש שלא ניכנס לפלייאוף העליון, הסיבוב השני היה רע. אבל המאמנים וההנהלה לא שידרו לחץ אף פעם, בלי שיחות חירום, בלי טראומה, בלי החלפת מאמן. צריך רק לשבח את המועדון על השקט, זה מוקרן לשחקנים.

מה סוד ההצלחה של ה"סנסקציה" כמו שכבר התחילו לקרוא לכם?

יצא לי לשמוע את זה מהרבה ששיחקו נגדנו - רואים עלינו שאנחנו חברים וזה היתרון שלנו על קבוצות אחרות, אנחנו ביחד בכל מצב. זה גם גורם לנו ליהנות.

יש לכם גם את הכדורגל הכי מהנה, כובשים הכי הרבה שערים.

זה חלק מההנאה של השחקנים, המאמן עופר טסלפפה נותן יד חופשית, להראות מה שיש לך.

אין לכם סגל עמוק אבל מצד שני הרכב הכי יציב בליגה, מעט מאוד שינויים.

זה פקטור חשוב, ברגע ששחקנים משחקים יחד הרבה בלי שינויים אז החיבור וההבנה במגרש יותר טובים.

מצאנו את המתכון להצלחה, אבל עכשיו הלחץ האמיתי.

נכון, זה לחץ שכל כדורגלן רוצה להגיע אליו, לחץ כיפי, אבל אנחנו הכי פחות בלחץ לעומת הקבוצות האחרות כי לא באמת תכננו לעלות. העונה שעשינו היא מדהימה בלי קשר אם נעלה או לא, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה כי זו הזדמנות שאולי לא תחזור.

תגיד, חלק מסוד ההצלחה זה האוהד עם המגפון? אני שומע אותו בכל מגרש, לפעמים הוא שר כמעט לבד.

(צוחק) כן, יש לנו את הגרעין הקשה שבאים לכל משחק והוא אחד מהם. הכמות פחות חשובה, העיקר שיש מי שבא איתך לכל מקום.

שמעתי אותו שר לך במגפון לפי השיר של סלים טועמה.

(צוחק) כן, האוהדים שרו לי לפי כמה לחנים, זה כל הזמן משתנה.

אוהדי סקציה נס ציונה
אוהדי סקציה נס ציונה. "העיקר שיש מי שבא איתך לכל מקום"צילום: אסף הופמן

שער הניצחון שלך במחזור האחרון נגד קטמון היה סימבולי, היית שם שנתיים ויש לך סיפור קצת מורכב עם המועדון הזה.

אני פחות התייחסתי לזה כסימבולי. היו לי שם שנתיים מדהימות, השער הזה היה מיוחד בגלל חשיבות המשחק ובגלל שקטמון היתה הקבוצה היחידה שלא ניצחנו עדיין העונה.

אתה, רז שטיין ואופיר חמו שיחקתם יחד בקטמון, כולכם מובילים את נס ציונה לליגת העל. פספסו אותך שם?

אני לא יודע להגיד. יכול להיות שאם הייתי נשאר לא הייתי מצליח להתבלט כמו בנס ציונה. הכל לטובה.

אני עוקב אחרי הליגה הלאומית באדיקות ושמתי לב אליך כבר אחרי כמה מחזורים העונה, אבל היית ממש מתחת לרדאר, רק בשבועיים האחרונים התחילו להזכיר את השם שלך בתקשורת.

כן, שמע, זה ראיון ראשון שלי שהוא לא למקומון. באמת בכל מקום שהייתי הרגשתי שנשארתי מתחת לרדאר, שלא מספיק שמים לב אליי. לא יודע ממה זה נובע אבל אולי זה עשה לי טוב השקט הזה.

ארגון השחקנים פרסם עכשיו את המועמדים לשחקן העונה: רז שטיין (נס ציונה), גיל יצחק (ראשון לציון), פדרו פטראצי (נצרת עילית), אדריאן רוצ'ט (עפולה), עדן דהן (קטמון), מוטי מלכה (רמת השרון), רומריק אטו (בית"ר תל אביב-רמלה). לא התבאסת?

ממש לא, אני לא משחק כדורגל בשביל להיבחר לשחקן העונה. יש לנו שם את רז שטיין שעשה עונה מדהימה ומגיע לו להיות שם.

לא צריך לקחת רק שחקן אחד מקבוצה, לנס ציונה צריכים להיות שני מועמדים.

קודם כל תודה, אבל אני לא מייחס לזה חשיבות רבה, מספיקה לי ההערכה מהקרובים אליי, מהמשפחה, מבת הזוג, מהמאמן. גם כשמחפשים שחקנים שיילכו ל"מגרש פתוח" אני מעדיף לא ללכת, אני פחות אוהב את התהילה הזו. אוהב את ההנאה והשקט.

רז שטיין. "עשה עונה מדהימה ומגיע לו להיות שם"

הסוכן שלך, אורן יחזקאל, אמר לי "נאור זה השחקן הכי טוב בליגה הלאומית, הוא מזכיר לי את שלומי אזולאי (הקשר; ע"צ) והוא ישחק בעונה הבאה בליגת העל. אני גם לא פוסל שהוא עוד יגיע לנבחרת".

ת'אמת, הוא אומר לי את זה מלא. לפני שהכרתי את אורן קצת נרתעתי מלשמוע סוכנים בגלל שנכוויתי פעם או פעמיים מסוכנים בעבר. כשישבתי איתו הוא נראה ממש להוט, הכרתי שחקנים שהיו איתו וזה גרם לי להחליט ללכת איתו. הוא תמיד דוחף אותי קדימה.

אני יודע שהצעת את עצמך לכמה סוכנים בכירים והם לא ממש הכירו אותך. פספסו אותך רגע לפני שאתה נהיה סחורה מבוקשת.

כן, פניתי לסוכן או שניים ולא כל כך הכירו אותי, לא היו להוטים לייצג אותי. בחודשיים האחרונים אותם סוכנים וגם אחרים כבר פנו אליי לבד, אבל הלכתי עם אורן כי הוא באמת האמין בי.

אני יודע שהפועל תל אביב והפועל חיפה הכי רציניות לגביך. גם הפועל חדרה בעניין. המטרה שלך זה לעלות עם נס ציונה ואז לעלות למועדון גדול יותר?

אני לא יודע מה קורה כרגע בעונה הבאה, אני רוצה לסיים את העונה טוב, לעלות ליגה ואז לראות מה המקום הכי טוב עבורי. אני אהיה שחקן חופשי בקיץ ואני מתאים לליגת העל.

גם אני חושב. אני אציין כמה תכונות שלך ששמתי לב אליהן וגם אנשי מקצוע ציינו: כוח מתפרץ, טכניקה גבוהה, הצטרפות טובה לרחבה ממרכז המגרש, פס חכם, אתה גם יודע לעשות הגנה, לסגור שטחים, לחטוף כדורים, שני גולים העונה בראש. מה עוד צריך לשפר?

אני חושב שאני צריך לשפר את הניידות שלי במגרש, את האינטנסיביות וגם את הסיומות, למרות שעשיתי חמישה שערים העונה. תמיד יש מקום לשיפור.

אתה באר שבעי והתחלת בהפועל באר שבע. בגיל 16 עברת לבית"ר ירושלים ועזבת את הבית ללמוד בפנימייה.

כן, ההורים שלי התגרשו, עברתי תקופה לא קלה בבית ודווקא המעבר לפנימייה היתה אחת התקופות שהכי נהניתי. בבית"ר זו היתה תקופת ארקדי גאידמק בעוד שבבאר שבע המצב תחת אלי זינו היה פחות אטרקטיבי.

לא עלית לבוגרים בבית"ר וכבר היית על סף פרישה.

כן, הייתי חייל וכמו שקורה להרבה כדורגלנים, לא התחשבו בי וזה פגע בי בתחילת קריירת הבוגרים כי פספסתי הרבה אימונים.

מה היה בצבא?

רצו לשלוח אותי לקורס טכנאי טנקים בצפון וברחתי, הייתי עריק שלושה חודשים. בסוף נהייתי מסגר וגם שם היה לי מפקד שלא שמח לעזור לי בלשון המעטה. עדיין סיימתי שירות צבאי עם כל הקשיים.

אחרי עונה עם תשע הופעות בלבד בהכח עמידר בלאומית, הגעת להפועל קטמון בליגה א'.

האמת שהייתי כבר סגור בקריית גת בליגה הלאומית אבל במבצע "צוק איתן" לא נתנו לי לצאת חודש, לא הגעתי לאימונים והם ויתרו עליי. ואז שי אהרון התקשר אליי. שם חזר לי הכיף מכדורגל.

בקטמון. "שם חזר לי הכיף מכדורגל"

עלית איתם מליגה א', עשית עונה מוצלחת גם בלאומית. איך אחרי העונה הזו, ירדת לליגה א' לשחק בבקעת הירדן?

מאוד אהבו אותי בקטמון ורצו שאשאר. הייתי מושאל מבית"ר וחזרתי לתחילת האימונים שם. בבית"ר אמרו לי שהם רוצים שאשאר ובתור ילד זה פיתה אותי. זו החלטה שפגעה בי, נשארתי שם בלי חוזה עד סוף אוגוסט, קטמון לקחו שחקנים אחרים, ואז אחרי משחק גביע הטוטו שלא שיחקתי בו, הסוכן שלי אז מאיר ריפמן התקשר ואמר לי שבית"ר משחררים אותי. רוב הקבוצות היו סגורות, הייתי שבועיים בבית וגם אמא של בת הזוג שלי נפטרה. בסוף הגעתי לבקעת הירדן בליגה א' לשחק אצל נועם שוהם, לא היה לי משהו אחר בידיים. ראיתי איך הדברים עובדים ודי איבדתי תקווה. שם כבר חשבתי באמת על השלב הבא, נרשמתי למכללה בארה"ב, אבל זה לא כל כך הסתדר ובסוף נשארתי בארץ.

שיחקת בשביל 6,000 שקל לחודש בבקעת הירדן.

הרווחתי טיפה יותר אבל פחות חשבתי על כסף, רק רציתי לשחק.

בסוף העונה יצאת עם קטמון למחנה אימונים אבל חששת שלא תשחק והעדפת ללכת לנס ציונה בליגה א'.

אני לא חושש מתחרות, הוכחתי את עצמי בכל מקום ששיחקתי. אבל אני יודע שאם מעריכים אותך אז גם החוזה בהתאם. הם רצו שאהיה אצלם, אבל כעוד שחקן בסגל. חששתי להשתכר שכר מינימום וגם ראיתי שהביאו שחקן זר לאמצע (ז'וליו סזאר; ע"צ). העדפתי ללכת לנס ציונה, מקום שיותר מעריך אותי, כי בגיל הזה מה שחשוב זה קודם כל לשחק. הכל השתלם בסוף.

לא ממש הצלחת להתפרנס מכדורגל עד היום. זה תמיד גרם לך לשקול את העתיד?

כמובן, זה יושב בראש. אתה רואה את המצב במדינה בתור בחור צעיר ורואה שזה לא קל להגיע לעשות את מה שחלמת בתור ילד וגם לקבל על זה שכר הולם. כל מה שעברתי בנה וחישל אותי, הביא אותי למצב שאני יותר שלם בתור שחקן, חזרה לי האמונה ומבחינתי כרגע השמים הם הגבול.

טוב חביבי, נהניתי לדבר איתך, שיהיה בהצלחה במאבק העלייה ומצפה לראות אותך בליגת העל בעונה הבאה.

תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ