שווה בדיקה

הגודל תמיד קובע? ובכן, בדרך כלל

מה עומד מאחורי החלוקה לקטגוריות משקל בענפים כמו איגרוף, ג'ודו והיאבקות? הרי מישהו "קטן" יכול לנצח מישהו "גדול" בכל סוג של קרב, לא?

עוזי דן
עוזי דן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
עוזי דן

מה עומד מאחורי החלוקה לקטגוריות משקל בענפים כמו איגרוף, ג'ודו והיאבקות? הרי מישהו "קטן" יכול לנצח מישהו "גדול" בכל סוג של קרב, לא?

מרים; חיים ש., פתח תקוה

מדובר בשאלה שרבים מתחבטים בה לאורך שנים. מצד אחד, הגודל לא תמיד קובע ואפשר לראות את זה בסרטים וגם בחיים היומיומיים. ברוס לי, ששקל 54 קילוגרם, היה כנראה גובר על 99.99% מבעלי משקל כפול משלו. מנגד, אפשר לקבוע שלרוב משקל וגודל כן קובעים, בטח כאשר מדובר בספורטאים מאומנים.

מני פאקיאו. המתאגרף הטוב בעולם, POUND FOR POUND צילום: אי–פי

הניסיון מוכיח שבענפי הספורט המדוברים, סיכויי הניצחון של הכבד יותר גדולים יותר. למעשה, האפשרות שמתאגרף או מתאבק ינצחו מישהו שנמצא ברמה מקצועית זהה לשלהם אך שוקל 25-30 ק"ג יותר, נחשבת אפסית. כך גם בג'ודו ובענפי קרב אחרים. יש היגיון בכך שמתאבק במשקל 110 ק"ג לא יתמודד מול מי ששוקל 60 ק"ג ושמתאגרף במשקל 100 ק"ג לא יפגוש מישהו ששוקל חצי ממנו.

לכן הונהג Pound For Pound, דרוג איכות על פי יכולתו של המתאגרף ביחס למשקלו. על פי דרוג זה, נחשב בשנים האחרונות מני פאקיאו הפיליפיני, שמתאגרף במשקלים קלים עד בינוניים, לטוב בעולם, יותר מכל מתאגרף במשקל על-כבד.

מאחורי החלוקה למשקלים אמנם עומד היגיון, אבל לא כולם משתכנעים - בעיקר בגלל שבהתאחדויות הספורט השונות, במיוחד באיגרוף, הקצינו זאת. בעבר הונהגו באיגרוף שמונה משקלים שונים והיום יש לא פחות מ-17, כך שיש הבדל של כשלושה-ארבעה ק"ג בין קטגוריית משקל אחת לאחרת. הדבר נעשה גם, ואולי קודם כל, מתוך שיקולים כלכליים. כך אפשר לארגן יותר קרבות, לתת ליותר ספורטאים הזדמנות לזכות בתארים או לפחות להגיע לקרב על התואר ולחלק חגורות וגביעים.

במשחקים האולימפיים בבייג'ין (רק 11 קטגוריות משקל), למשל, התמודדו המתאגרפים על 44 מדליות, כשבכל קטגוריית משקל לא יותר מ-28 מתחרים (ובמשקלים הגבוהים רק 16) מתמודדים על הזהב, הכסף ושתי מדליות הארד. במרתון, לשם השוואה, רצים 98 מתחרים במאבק על שלוש מדליות בלבד. גם בג'ודו קיימות קטגוריות משקל רבות, שבע כיום, אך לפני שהפך לענף עולמי, כלל לא היתה בו חלוקה על פי משקל.

את הדוגמה הטובה ביותר לטירוף המשקלים ניתן למצוא ב-MMA, אמנות הלחימה המשולבת שקנתה לה פופולריות רבה בדור האחרון. מכיוון שבענף זה מותר להשתמש באלמנטים מאיגרוף והיאבקות דרך קיקבוקסינג וטאקוונדו ועד קראטה וג'ודו, הרי שהגיוני מאוד לא להנהיג קטגוריות משקל בענף זה. כאן הטכניקה מדברת, לא המשקל. ברוס לי, זוכרים?

ואכן, בתחילת הדרך לא היו קטגוריות משקל ב-MMA. בהמשך היו רק שתיים וכיום לא פחות מתשע קטגוריות. הדבר דומה לחלוקת ענף הכדורסל על פי קריטריונים של גובה, כך שיאו מינג וספאד ווב (כ-60 ס"מ מבדילים ביניהם) לא יוכלו לדרוך על אותו פארקט. לא הגיוני בעליל.

יש ניסיונות, לא ממש פופולריים, ללכת נגד הזרם. גם בג'ודו וגם באחת מהתאחדויות ההיאבקות נערכות אליפויות עולם במשקל פתוח, הווה אומר בלי הגבלות, אבל הן זניחות למדי. ב-MMA נאסר בחוקי רוב המדינות המערביות להתחרות ללא דרגות משקל, אבל ביפאן מתקיימים לא מעט קרבות כאלה. בין הבולטים בענף זה נמצא איקוהיסה מינווה, 87 ק"ג, שגובר באופן קבוע על יריבים השוקלים 30 ו-40 ק"ג יותר ממנו.

הדרך לאולימפיאדת לונדון 2012 - האזור המיוחד לקראת המשחקים האולימפים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ