עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

לרגל פתיחת עונת ה-NBA, אנחנו מנסים להבין אחת ולתמיד מהי בדיוק תקרת שכר. אם מדובר על הגבלת שכר, אז איך אפשר בעצם להגיע לחריגה? והאם הגבלת השכר חלה גם על המאמן והצוות המקצועי?

עמי ותמי, תל אביב

בכל הליגות המקצועניות בארצות הברית, מלבד זו של הבייסבול, קיימת תקרת שכר. מטרתה, כמובן, היא שוויוניות - לא לאפשר לקבוצה עשירה יותר לנצל את עובדה זו מעבר לגבול מסוים. אבל ב-NBA, להבדיל מהליגות המקצועניות בפוטבול או בהוקי, שם יש מה שמכונה תקרה קשיחה שכמעט אי אפשר לחרוג ממנה, תקרת השכר בליגת הכדורסל הגדולה בעולם נחשבת "רכה".

בעונת 2005/06 חרגו הניקס מרף הקנס, לאחר ששילמו שכר של 124 מיליון דולר לשחקנים ונאלצו לשלם לליגה קנס בגובה 62.3 מיליון דולרצילום: אי–פי

בתקרת השכר הרכה ישנה אפשרות לכל מיני חריגות - למשל, השארת כוכב/שחקן בית וכו' בקבוצה, גם אם בסופו של דבר צריך לחרוג מהתקרה. תקרת השכר משתנה מעונה לעונה, על פי רווחים של הליגה מ"הכנסות הקשורות לכדורסל". עד ההסכם הקיבוצי, שנחתם בדצמבר האחרון, התקרה עמדה על 57% מסך הכנסות כל הליגה והקבוצות לחלק למספר הקבוצות (30), או במספרים: 58 מיליון דולר לקבוצה. זו גם התקרה בעונה הנוכחית, סוג של עונת מעבר. החל מהעונה הבאה, התקרה תעמוד על 49%.

החריגה, כאמור, אפשרית ומעל סכום מסוים היא מלווה בתשלום קנס. קבוצה שחורגת מתקרת השכר - או למעשה מרף הקנס, שהוא גבוה מתקרת השכר בגלל שכל קבוצה כזו תמיד תשתמש קודם בכמה הקלות שקבועות בתקנון - תשלם עד סיום העונה הזו דולר על כל דולר חריגה מאותו רף, שעומד העונה על 70.3 מיליון דולר. בעונת 2005/06, לדוגמה, חרגה ניו יורק ניקס מרף הקנס (61.7 מיליון), הגיעה לשכר שחקנים של 124 מיליון דולר ונאלצה לשלם לליגה קנס בגובה 62.3 מיליון דולר. מהעונה הבאה יונהגו מדרגות יותר פרוגרסיביות והקנסות יופחתו, עם הקלות לקבוצות שלא חרגו מהתקרה בעונה קודמת.

גם שכרם האישי של השחקנים מוגבל בתקרת שכר. שחקן בשש השנים הראשונות שלו בליגה לא יכול להרוויח יותר מ-25% מתקרת השכר הקבוצתית - אלא אם, על פי תיקון שנכנס בהסכם החדש ונקרא על שמו של דריק רוז, הוא כבר היה פעמיים אולסטאר או נבחר ל-MVP ואז יוכל להגיע ל-30%. בין השנה השביעית לתשיעית בקבוצה, התקרה היא 30% ומהשנה העשירית היא עומדת על 35%. העובדה שתקרת השכר מתייחסת גם למשכורת של כל שחקן הביאה לתוספות והקלות רבות ומגוונות. כך קבוצות יכולות לחרוג מהתקרה הכללית ולא לשלם קנסות.

הסעיף הידוע ביותר בו משתמשות אותן קבוצות הוא "חוק לארי בירד", שעבר גלגולים עם השנים ויש בו לא מעט תתי סעיפים. הכל החל כאשר לארי בירד סיים חוזה בסלטיקס ורצה, כמו בוסטון כולה, להישאר. החוק מאפשר לקבוצה להחתים שחקן חופשי "שלה" (כלומר שיחק בה בשלוש השנים האחרונות וסיים חוזה) ולהעניק לו חוזה עד לסכום המקסימום שמותר לשחקן להרוויח, והדבר לא ייחשב לחריגה.

יש לא מעט חריגות נוספות: מותר לחרוג מהתקרה כאשר מחתימים שחקנים על חוזים בשכר מינימום (שנקבע גם הוא על פי מספר השנים של השחקן בליגה); מותר לחרוג מהתקרה כאשר שחקן מוחתם במקום שחקן שייעדר עד סיום העונה בגלל פציעה, כל עוד המחליף לא מקבל יותר מ-50% משכר השחקן שיושב בבית פצוע; יש אפשרות להחתמת שחקן או שחקנים ב-2.5 עד חמישה מיליון דולר לשנתיים עד ארבע שנים, באם הקבוצה שילמה קנס בעונה הקודמת; וקבוצה יכולה לוותר על שחקן אחד בעונה, אך לא על משכורתו, אם קבוצה אחרת שלא חרגה מסף הקנס רוצה לרכוש אותו, ויש לא מעט הגבלות וחריגות נוספות.

בסופו של דבר, הקבוצות משחקות עם הסעיפים החריגים האלה (לדוגמה, הכנסת חוזי רוקיס, תחת הסעיף המתאים) וזה מאפשר לרוב הקבוצות לשלם לשחקנים (התקרה מתייחסת רק לשחקנים ולא למאמנים) משכורת גבוהה מהתקרה. רק שבע קבוצות בעונה הקרובה לא מגיעות לתקרות השכר, אבל מתוך ה-23 שחרגו ממנו רק שבע ישלמו קנסות.

לשאלות ולהערות: uzidann@haaretz.co.il

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ