בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מה אנחנו כועסים כשאנחנו כועסים על לואיס סוארס?

הנשיכה היא ילדותית, חייתית, מזוהמת ולא גברית, וכך גם לואיס סוארס. רצינו להאמין שהשתנה, שהשאיר הכל מאחוריו, אבל אז הוא שוב נעץ את שיניו

18תגובות

על מה אנחנו כועסים כשאנחנו כועסים על לואיס סוארס? מדוע הנשיכה שלו עוררה תגובות זהות בכל רחבי העולם והפכה לנושא שיחה מרכזי שניות אחרי ששודרה, יותר מכל שער או תקרית אחרת במונדיאל? ולמה הוא עושה את זה? יש בנשיכה משהו שמעורר אי נוחות יותר מפעולות אלימות אחרות (ונשיכה על פי כל קנה מידה, חוקי וחברתי, היא פעולה אלימה). היא נוגדת את כל כללי ההתנהגות של ספורט: היא ילדותית, חייתית, מזוהמת ולא גברית. תחושת האי נוחות שמתעוררת כשרואים את סוארס פוער את פיו ונועץ את שיניו בכתפו של ג'ורג'יו קייליני היא...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#