כתום, תכלת, והרבה גוונים של אפור

השילוב בין מספר כוכבים קטן לכמות גדולה של פועלים בינוניים, כמעט אלמונים, התגלה כנכון עבור הולנד וארגנטינה. את האגו החליפו משמעת ודבקות טקטית, במקום בלגן נוצרו סדר והיררכיה ברורה. התוצאה תעמוד הלילה לנגד עיניכם

עוזי דן
עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוזי דן
עוזי דן

תביטו רגע שמאלה בהרכבים המשוערים למשחק חצי הגמר בין הולנד לארגנטינה הלילה. כמובן שלאו מסי שם, כוכב העל. כך גם אריאן רובן הנפלא, גונסאלו היגואין, רובין ואן פרסי או ווסלי סניידר — אף הם שחקנים בסדר גודל עולמי. יש שיגידו כי גם חאווייר מסצ'ראנו ראוי לרשימה הזאת. אבל בתכל'ס, בייחוד בהגנה ובקישור ההגנתי, שתי הנבחרות אפורות מאוד. יספר סילסן, סטפן דה פריי, רון פלאר, ברונו מרטינס אינדי, דיילי בלינד, ז'ורז'יניו ויינאלדום וממפיס דפאי בצד ההולנדי; מרקוס רוחו, לוקאס ביגליה ואנסו פרס בצד הארגנטינאי — אלה שמות ששולחים מאות מיליונים של אוהדי כדורגל לא מכורים למוספי טרום המונדיאל או לגוגל כדי לבדוק במי בעצם מדובר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ