בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המונדיאל יישאר בדיוק כמו שהוא, אבל מה יהיה איתנו?

ברזיל ואיטליה נפגשו בכל יום בקיץ 94', הפכו לחברים וליריבים מושבעים במונדיאל הראשון שבאמת צפו בו. כשבאג'ו החמיץ, נותר גם בהם חלל. סיפור קצר לגביע העולם

תגובות
רוברטו באג'ו אחרי החמצת הפנדל ב-94'. גם הוא התבגר
Luca Bruno / AP

הכדור נחת במרווח שבין שתי המרצפות השבורות וניתר היישר לבטנו של דני. מבטו היה תלוי בנקודה כלשהי באוויר, וכך נדמה הכדור ליצור חי והוא עצמו לחפץ. משנפגע ניעור דני מחולמנותו, אף כי עקבות המחשבה עדיין ניכרו במבטו המבולבל. "מה יש לך?", צעקתי, אבל דני לא ענה, רק התכופף והרים את הכדור. כפות ידיו המלוכלכות חלפו על התפרים שכמעט נפרמו לחלוטין. הקיץ רק החל, אך הכדור כבר נמצא על הגבול שבין עיגול לאליפסה, כמו עומד מול המראה וחוכך בדעתו למי הוא דומה יותר. הוא לא יאריך לחיות. היכנסו לעמוד המונדיאל של ספורט...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#