המונדיאל יישאר בדיוק כמו שהוא, אבל מה יהיה איתנו?

ברזיל ואיטליה נפגשו בכל יום בקיץ 94', הפכו לחברים וליריבים מושבעים במונדיאל הראשון שבאמת צפו בו. כשבאג'ו החמיץ, נותר גם בהם חלל. סיפור קצר לגביע העולם

ניר צדוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

הכדור נחת במרווח שבין שתי המרצפות השבורות וניתר היישר לבטנו של דני. מבטו היה תלוי בנקודה כלשהי באוויר, וכך נדמה הכדור ליצור חי והוא עצמו לחפץ. משנפגע ניעור דני מחולמנותו, אף כי עקבות המחשבה עדיין ניכרו במבטו המבולבל. "מה יש לך?", צעקתי, אבל דני לא ענה, רק התכופף והרים את הכדור. כפות ידיו המלוכלכות חלפו על התפרים שכמעט נפרמו לחלוטין. הקיץ רק החל, אך הכדור כבר נמצא על הגבול שבין עיגול לאליפסה, כמו עומד מול המראה וחוכך בדעתו למי הוא דומה יותר. הוא לא יאריך לחיות. היכנסו לעמוד המונדיאל של ספורט הארץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ