מחוץ לקווים

מונדיאל 2018: האמונה שהרימה את יפן, ושלחה אותה הביתה

היפנים היו יכולים לבחור בבונקר ציני אך בחרו להישיר מבט לעיניה של בלגיה. כך הם השיגו יתרון 0-2, וכך בדיוק הם הפסידו בדקה האחרונה. וגם: המקום שאליו דריבליסטים הולכים למות וגול מתוצרת פדרר

ניר צדוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

1. אם לא היתה מאמינה שהדבר בכלל ייתכן, יפן לא היתה מובילה 0-2 על בלגיה עד לדקה ה-68. אם לא היתה מאמינה שהדבר בכלל ייתכן, היא לא היתה סופגת את השער השלישי בדקה ה-94. בסופו של דבר, היפנים כל כך האמינו שהם מסוגלים לנצח את בלגיה, שבדיוק בגלל זה הם הפסידו לבלגיה. לעמוד המונדיאל של "הארץ"

זה היה בית ספר לצמצום פערים. כל כך הרבה דרכי התמודדות יש לאנדרדוג. יפן, למשל, יכולה היתה להיכנס לבונקר ציני כמו שעשתה רוסיה מול ספרד, אבל היא בחרה להישיר מבט מול יריבה שאמנם מסוגלת לפרק, אבל גם תמיד מאפשרת משהו בכסות ההתקפית שלה. יפן לא חששה ממה שעלול לקרות אם תלחץ את קווין דה בריינה ואקסל ויטסל, מהשטחים שעלולים להיפתח עבור התקפה שתדע לנצל זאת היטב. האסטרטגיה שלה למשחק מול יריבה עדיפה התבססה על מאמץ ותיאום מושלם - כל דבר פחות מזה לא יספיק. אם מקוטו האסבה לא יהיה בדיוק איפה שהוא צריך להיות כשגאקו שיבאסאקי נצמד לדה בריינה - מוטב שלא יעשו את זה בכלל. אבל המחשבה שמשהו רע עלול לקרות היא לא סיבה לא לעשות. רק סיבה לעשות אותו טוב.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ