מונדיאל 2018: עם הקומוניזם נפל הכדורגל

פושקאש ויאשין, בלוחין ובלאנוב, סטויצ'קוב וחאג'י, מסופוסט ונדווד, נבחרת הפלא ההונגרית וברית המועצות, יוגוסלביה וצ'כוסלובקיה, פולין ודינמו קייב, סטיאווה בוקרשט והכוכב האדום. ההיסטוריה של הכדורגל המזרח אירופי מלאה הישגים במונדיאל ושמות גדולים. מדוע ההווה שלו דהוי כל כך?

עוזי דן
עוזי דן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איגור בלאנוב הסובייטי כובש לרשת הונגריה בגביע העולם 86' במקסיקו
איגור בלאנוב הסובייטי כובש לרשת הונגריה בגביע העולם 86' במקסיקוצילום: ASSOCIATED PRESS
עוזי דן
עוזי דן

בואו נחזור רגע לתחילת שנות השישים. נגיד, ליורו הראשון — גביע אירופה לאומות, כפי שקראו לו אז, בצרפת 1960. בגמר, בפארק דה פרינס, ניצחה ברית המועצות את יוגוסלביה. אם נוסיף את צ'כוסלובקיה, הרי שלוש מארבע הנבחרות בטורניר הגמר המרובע היו מהגוש הקומוניסטי. זה לא היה מקרי, או חד פעמי. במונדיאל 1962, למשל, צ'כוסלובקיה היתה היחידה שלקחה מברזיל נקודה בשלב הבתים וגם בגמר היא מתחה את אלופת העולם עד לדקה ה־69 לפני שהפסידה 1–3. יותר מכך, שתיים מארבע האחרונות היו ממזרח אירופה, כמו גם ארבע משמונה המשתתפות ברבע הגמר — כמו כל מערב אירופה, דרום אמריקה והיבשות האחרות יחד. שלושה מששת מלכי השערים המשותפים של אותו טורניר היו ממדינות שמעבר למסך הברזל. היכנסו לעמוד המונדיאל של ספורט הארץ

תגובות