קרנבל בעירבון מוגבל

האוהדים אמנם נהרו לרחובות, אך האווירה בסאו פאולו היתה מלאה בחמיצות. שעה לפתיחת המונדיאל, החגיגות הוחלפו בגז מדמיע

עוזי דן
שליח "הארץ" לברזיל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
שליח "הארץ" לברזיל

1. פסיפס הצהוב־ירוק־כחול הולך ומתעבה ככל שמתקרבים לאזור איצטדיון "ארנה קורינתיאנס" בסאו פאולו. הדגלים שמונפים, החולצות, הגדרות, העמודים, המדרכות הצבועות, הקישוטים. ההתרגשות קיימת, ברור – זהו יום חג, היום מתחיל גביע העולם אצלם בבית.

ואולם, את ההרגשה מלווה חמיצות אנטי־קרנבלית. בקרב חלקים גדולים של האוכלוסייה, מחלחלת אווירת נכאים למה שאמורה להיות מסיבת ענק, אירוע של פעם בחיים. "מקושט כאן פחות מאשר במונדיאלים קודמים, כשברזיל שיחקה במדינה אחרת", אומר ג'ק, יהודי שחי בסאו פאולו, "פעם, כל רחוב היה מלא באנשים עם פחי צבע, שפשוט היו צובעים את הכל בצהוב־ירוק של הנבחרת, המחזות היו מדהימים, הקישוטים הסתירו את הבניינים. מה שקורה עכשיו זה ממש לא מתקרב". כן, דווקא כשהמונדיאל בברזיל.

גם האוהדים מכל העולם קצת לא מבינים מה קורה. אצל כולם נתפשת ברזיל כקלישאה של שמחה וכדורגל, קרנבל וריקודים. האורחים, למורת רוחם, לא מקבלים הרבה מזה. ההשוואה לדרום אפריקה של 2010 זועקת לשמיים. בדרום אפריקה היתה שמחה אמיתית על עצם האירוח, אווירה של מסיבה מתמשכת, רצון כן של התושבים להיות חלק מהעולם, חלק מהחגיגה, חלק מהמונדיאל. המוזיקה, הריקודים והשיתוף של האוהדים הזרים מכל העולם היה נהדר. בברזיל אמנם מסבירים פנים לאורחים, אבל לא מסתירים את הזעם כלפי הממשלה ופיפ"א, או את כעסם על השחיתות ועל ההבטחות שלא קוימו, כמו גם העל מיליארדים שהוזרמו לטובת דברים שלא ייעזרו להם במקום לחינוך, לבריאות ולתחבורה ציבורית. "ציפינו לסוג של קרנבל, בסך הכל די מאכזב", אומר רוברטו, אוהד קרואטי, "זה מצחיק להגיד, אבל בפוזנאן ובגדנסק בזמן היורו בפולין היתה אווירה שמחה יותר".

אוהד ברזיל עם מסר לפיפ"א. אפילו בפולין היה שמח יותרצילום: REUTERS

במקום קרנבל, יש הפגנות, ניסיונות לחסימת כבישים, גז מדמיע ואפילו 2–3 פצועים ועצורים. אולי האירועים לא משמעותיים בהשוואה להפגנות בשנה שעברה, אבל די בהם כדי להמחיש שמשהו מאוד לא טוב קורה בברזיל, דווקא במה שהיה אמור להיות יום חגה. יש כאלו שאפילו מייחלים להפסד הנבחרת המקומית. "לי אכמת מקורינתיאנס (אחת משלוש הקבוצות המקומיות הגדולות של סאו פאולו – ע.ד.). מצדי, שתלך הנבחרת לעזאזל יחד עם ספ בלאטר (נשיא פיפ"א), הממשלה וכל הגנבים", מודה אוהד מקומי, שמייצג חלק מן האוכלוסייה. הוא וחבריו במיעוט; הרוב רוצה בהצלחת הנבחרת, ומראה זאת עם שזירת הדגל הברזילאי עם סמל הקבוצה האהודה עליהם, אבל אין הדבר אומר כי הם מאושרים מעצם אירוח הטורניר.

להצליח להפוך עם שהכדורגל והנבחרת תופסים מקום משמעותי בחייהם לאחד מפולג ומדוכדך - אפילו כשהוא מארח מונדיאל אחרי 64 שנים - זה הישג שרק פיפ"א, ממשלה מנותקת ועסקנים מושחתים מסוגלים לו.

2. אחד הדברים שממחישים טוב מהכל את המיאוס של הציבור בברזיל מפיפ"א ומהתנהלותה הוא המסחור. גם בטורינירי עבר הספונסרים היו המלכים, אבל הפעם מדובר בעליית מדרגה. אפילו מים אסור להכניס למתחמי האיטדיונים; זאת אומרת, מים רגילים אסור, אך את המים של חברת המשקאות הגדולה בעולם - ככל הידוע, מדובר ב־H2O ולא באיזו נוסחה סודית - מותר.

3. ויש גם כדורגל, ומשחק פתיחה לו חיכה העולם ארבע שנים. גם כשברזיל מפולגת סביב אירוח המונדיאל, גם כשהנבחרת כבר אינה פיתרון פלא לצרות, היא עדיין העניין המרכזי ביום שכזה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ