בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פסיכומונדיאל

בראש של לאו מסי ודייגו מראדונה

האחד מוקצן, האחר נחבא אל הכלים. הראשון נוטה לנרקיסיזם, השני לוקה בתשוקה. בברזיל אולי יוכרע סופית: מי השחקן הטוב אי פעם

9תגובות

מטבעו, מונדיאל הוא מאורע היסטורי. אחד הדברים שעשויים להפוך את משחקי 2014 לקריטיים הוא שאולי הם יסייעו להכריע באשר לזהות השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של המשחק: לאו מסי או דייגו מראדונה.

כבר שנים שהשאלה הזו מרפחת באוויר, ולמרות שטבעם של ויכוחים כאלה להישאר נצחיים, מבחינת רבים ביצועיו של מסי במונדיאל המתקרב יכריעו לכאן או לכאן. מחד גיסא, גם התומך המושבע ביותר של כוכב ברצלונה יתקשה להכריז עליו כגדול מכולם ללא הובלה של ארגנטינה להישג משמעותי במונדיאל – כשההגדרה למשמעותי היא לכל הפחות העפלה לגמר; ומאידך, הצד התומך במראדונה יתקשה להמשיך לסגוד לאל יחיד ובלעדי לאחר הופעה שכזו.

כזכור, מראדונה הוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל 86' ולגמר של 1990. יש גם לא מעטים הסבורים כי לולא פרשת הסמים ב-94' היה מוביל את ארגנטינה לגמר או לזכייה נוספת. מנגד, ארגנטינה עם מסי הגיעה עד כה למקום שישי וחמישי בלבד ב-2006 וב-2010, בהתאמה. אז מדוע הצליח מראדונה עד כה יותר ממסי בבמה הגדולה ביותר, ומה הסיכוי שהפעם המאזן ישתנה?

REUTERS

הנבואה ניתנה לשוטים כמובן, אך על ידי ניתוח פסיכולוגי של שני השחקנים אנסה לספק תשובות לשאלה הראשונה, וכך לספק עמדת ניבוי מושכלת יותר לגבי הסיכויים של מסי וארגנטינה. האנליזה תתמקד בכישורים הפסיכולוגיים הספורטיביים של שני השחקנים ובקווים מרכזיים באישיותם. אציין מראש שהשוואה שכזו אינה פשוטה, ראשית מפאת קוצר היריעה, ושנית, מפני שבניגטד למראדונה המוקצן, מסי אניגמטי יותר. נתחיל ביכולת החשובה ביותר, יכולת התמודדות עם לחץ.

אין ספק שמראדונה ניחן ביכולת לעמוד בלחצים ולספק את הסחורה באופן עקבי ברגעים המכריעים. מראדונה היה שייך לזן השחקנים הנדיר, שלא רק מסוגל לעמוד בלחץ הגדול ביותר, אלא אף להצטיין תחתיו. יש הטוענים כי מסי נופל ממראדונה ביכולת זו, ואף משחק מתחת ליכולתו כאשר הכסף על השולחן. לטעמי, היכולת הנדירה הזו קיימת גם אצל מסי, כפי שהוכיח במעמדים כגון משחקי הקלאסיקו ובגמרי ליגת האלופות. ואולם, לאור האכזבות בשני הטורנירים הקודמים ואולי בשל רצונו להוכיח שהוא הגדול מכולם, הלחץ הפעם יהיה הגדול ביותר שמסי חווה. נקודה זו מובילה אותי לתכונה חשובה נוספת להשוואה - שאפתנות.

אחת התכונות הבולטות ביותר אצל מראדונה היתה האמביציה העצומה שלו. פסיכולוגים יראו זאת כהיבט של הפרעת אישיות נרקיסיסטית שאפשר והוא מתאפיין בה, או לכל הפחות כביטוי לקווים אישיותיים נרקיסיסטיים בולטים. אחד המאפיינים הבולטים בקרב נרקיסיסטים הוא רצונם העז לזכות בהכרה ובאהדה. מראדונה רצה בכל מעודו להיות הגדול מכולם, והרצון הזה - אם תרצו, הפתולוגיה הנפשית הזאת - היווה בהקשר הספורטיבי כוח שתרם להצלחתו, ואף תרמה לסגנון חיים הרסני והתמכרותי.

מסי אינו נרקיסיסט, אך הוא בהחלט שאפתן, אחרת לא היה מגיע ליכולת ולהישגים שהגיע עד כה. האם הוא שאפתן מספיק? האם הוא רוצה לזכות בגביע כפי שמראדונה רצה?

כאשר צופים בהופעותיו של מראדונה במונדיאלים, רואים שחקן שכל הווייתו מכוונות להצלחה. הוא הפגין תשוקה אדירה והשאיר את לבו ונשמתו על המגרש. כאשר הצליח - היה המאושר באדם; כאשר נכשל - העצוב ביותר. לעתים, נדמה שמסי אינו מחזיק באותה התשוקה, ולבטח אינו מראה את אותה השקעה פיזית ורגשית. כך, פעמים רבות הוא נראה רץ באטיות ובאדישות, או אף עומד על המגרש. האם פירוש הדבר שמסי אינו רוצה ואינו מקריב מעצמו באותה המידה?

AP

לטעמי, תהיה זו טעות לשפוט על פי מראה הקנקן בלבד, שכן מסי מצטייר כאדם מופנם. בהתאם לכך, הוא ממעט לדבר או לבלוט במצבים חברתיים. ברור שתכונות אלו מתבטאות בצורה שמסי מביע רגשות בזמן משחק, בדרך שבה הוא משחק, ואולי חשוב עוד יותר, בסגנון המנהיגותי שלו. כל אלה תורמים לתפישה לפיה למסי חסר כביכול "הלב" שהיה למראדונה. אגב, התנהגותו החברתית וחוסר הנוחות שהוא מפגין בראיונות תרמו להתפשטות השמועה הלא מבוססת שמסי סובל מתסמונת אספרגר - הפרעה על רצף ההפרעות התקשורת.

שוב, בעיני רבים, רק הישג משמעותי במונדיאל יספק תשובה סופית לסוגיות הלב והמנהיגות. מצד שני, אל לנו לשכוח שהבחור הביישן והנחבא אל הכלים הזה הגיע עד כה לרשימה חסרת תקדים של תארים ושיאים ברמה הקבוצתית והאישית. הכיצד? התשובה היא שמסי אינו כל מה שנראה לעין, וככל הנראה בספורט יכולים להתקיים תכונות אישיותיות שלכאורה מנוגדות כגון ביישנות חברתית לצד שאפתנות, ביטחון עצמי ואגו עצום.

כאמור, אישיותו של מסי באה לידי ביטוי מבחינה טקטית, סגנון משחקו והשפעתו הפסיכולוגית על המשחק. כך, בשונה ממראדונה, הוא נוטה פחות לביצועים ראוותניים לשם הראווה, ואינו מנסה לנווט או לשלוט במשחק באופן ישיר. במקום זאת, בהתאם לאישיותו, הוא נוטה להשפיע על המשחק -ולרוב להכריע אותו - בצורה עקיפה ושקטה יותר. השאלה היא אם בגלל קווי אישיות אלו וסגנון המשחק התואם הוא לא מסוגל לספק את המנהיגות הנדרשת כדי להוביל את ארגנטינה לגדולה.

מצד אחד, אין ספק שמסי אינו ניחן בכריזמה האדירה של מראדונה ובכישורי המנהיגות שלו. חורחה ולדאנו, חלוץ נבחרת ארגנטינה במונדיאל 86', אמר כי כששיחק לצד מראדונה חווה השפעה ממגנטת, של ביטחון והשראה שגורמים לכל מי שסביבו להתעלות. האם מסי משפיע על חבריו באותה המידה? כנראה שלא, ולבטח לא באותו האופן. ואולי, כפי שטוענים מבקריו, אלו הסיבות העיקריות לכישלונו להטביע את חותמו בבמה הגדולה ביותר. אם כן, מדוע בברצלונה הסיפור כה שונה?

פרשנים חכמים טוענים שהמפתח להצלחה של מסי וארגנטינה במונדיאל דווקא טמון ביכולת המאמן לבנות את הנבחרת בצורה שתתאים לאישיותו ולסגנונו המנהיגותי של מסי - כפי שקרה בברצלונה באופן טבעי. מראדונה, כמאמן ארגנטינה בטורניר לפני ארבע שנים, כשל בכך, בעיקר מפני שלא ראה את מסי כפי שהוא. במקום זאת, כפי שנרקיסיסטיים נוהגים לעשות, הוא ראה את מסי בדמותו, והתאים לו את התפקיד שהיה מטיל על עצמו. כך, הציב מכשול פסיכולוגי ומקצועי לשחקנו, שכן תפקיד זה היה מנוגד לצרכיו ונטיותיו הטבעיים. מעניין אם עשה זאת בכוונה, במודע או לא, שהרי אנשים נרקיסיסטים לרוב יתקשו לשמוח ולפעול להצלחת האחר, לבטח אחד שעלול להאפיל עליהם.

REUTERS

על כנפי הדמיון
ניתן למצוא נקודות דמיון רבות בין מסי למראדונה בכישורים הפסיכולוגיים שלהם. אלה כוללים מהירות מחשבה מדהימה, קור רוח, ריכוז, יצירתיות, ראיית המשחק, אינטואיציה ואינטליגנציית משחק. כישורים חשובים יותר הם ביטחון עצמי שלא ניתן לערעור ויכולת התמדה לאחר כישלונות ותסכולים.

נקודה אחרונה ומעניינת להשוואה היא גילי השחקנים ומידת הבשלות הרגשית. מחקרים מראים ששחקני כדורגל מגיעים לשיאם בסביבות גיל 26. סביר שהדבר נובע לא רק מהניסיון המקצועי שנרכש עם הגיל, אלא בעיקר מרמת הבשלות הרגשית המשתנה לטובה עם הגיל. למראדונה לא היה מונדיאל גדול ב-82' כשהיה בן 22, בדומה למסי בן ה-23 ב-2010. כזכור, מראדונה הוביל את ארגנטינה לזכייה בגיל 26, ומסי – שנמצא לכאורה בשיאו - יחגוג 27 בברזיל.

לסיכום, מבחינת כישורים פסיכולוגיים ומקצועיים, מסי ומראדונה הם תופעות ספורטיביות אלמותיות שאולי לא יהיו כמותן. מבחינה אישיותית, רב השונה מן הדומה. השאלה היא כיצד אישיותו האניגמטית של מסי תבוא לידי ביטוי במבחן הגדול של חייו, כשכל כך הרבה על הכף? האם תהיה בעוכריו בניסיונו להפוך לאגדה חיה? או להפך, האם נצפה במסי קובע את מקומו כשחקן הגדול בהיסטוריה? מה שבטוח, הצלחתו תהפוך את המונדיאל הנוכחי לבלתי נשכח.

גבי זקס הוא פסיכולוג ספורט בעל קליניקה לפסיכולוגיית ספורט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#