בזמן שחבריו לגיל 45 כבר מאמנים, עיסאם אל-חדרי מזנק על המונדיאל

בפסטיבל הפולחני לכוכבי על, לא יעבור במהלך המונדיאל יום בלי תמונה של מסי, ציטוט מניימאר או הילוך חוזר של רונאלדו. אם מתחשקת לכן ולכם פסיעה בדרך עפר עוקפת רייטינג שבה אפשר לעצור, להכיר ולהתחבר - עיסאם אל-חדרי הוא הראשון שתפגשו

רן שמעוני
רן שמעוני
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אל-חדרי חוגג העפלה למונדיאל. נקמתם של "הזקנים", של נעדרי המזל שהושארו מחוץ לארץ המובטחת
אל-חדרי חוגג העפלה למונדיאל. נקמתם של "הזקנים", של נעדרי המזל שהושארו מחוץ לארץ המובטחתצילום: Nariman El-Mofty / ASSOCIATED PR
רן שמעוני
רן שמעוני

לשחקני כדורגל ניתן פרק זמן קצוב להגשים חלומות. בזמן שבני אדם מנסים להאריך את תוחלת החיים, הם מבקשים רק את זו של הקריירה. שנה, ועוד שנה, ועוד אחת אם אפשר; לנעול נעליים, להריח את הדשא, להרגיש את הכדור. גם בקללות מהיציע הם מעוניינים, רק שזה לא ייגמר. אלא שקריירת כדורגל, כמו החיים, ממעטת להסתיים בשיבה טובה; תמיד נגדעת בדרך למטרה נוספת שאותה, רק אותה, היה חסר לשחקן בשביל לתלות את הנעליים ברצון. היכנסו לעמוד המונדיאל של אתר "הארץ"

עיסאם אל-חדרי, קפטן נבחרת מצרים, אמור היה להיות דוגמה מצוינת. אחרי שעמד בין הקורות של הנבחרת מ-1996, זכה ארבע פעמים באליפות אפריקה ומיצב את עצמו כשוער המצרי הגדול בהיסטוריה, הקריירה הדועכת סימנה לו שתם הזמן - שמה ששלו שלו, ומה שלא גם לא יהיה. אבל הוא, שוטה שכמוהו, המשיך לדבר על המונדיאל ב-2018; כאילו מצרים תגיע לשם אחרי 28 שנה, כאילו תיקח אותו איתה, את מה שנשאר ממנו - שוער בן 45 של קבוצה קטנה מסעודיה.

אומרים שהחיים מתחילים אחרי גיל 40. לא קריירה של כדורגלן. רק נכון היה שאל-חדרי יחמיץ את הרגע הזה, שיחוש את הפספוס שלא ישכח לעולם, שלא ירגיש שלם כל כך. נראה היה כי גם הקריירה שלו, בייחוד בשנים האחרונות, הכינה אותו לטעם ההכרחי כמעט של החמצה: אל-חדרי איבד אט-אט את המקום בנבחרת לשוערים צעירים ממנו, וב-2013 הסוכן שלו אפילו הודיע שפרש ממנה. בגיל 40 אל-חדרי כבר ישב בבית. והנה פתאום, חמש שנים אחר כך, הוא שוב בחדר ההלבשה אחרי הופעות מצוינות במוקדמות. בזמן ששחקנים צעירים ממנו ב-20 שנה מגיעים למונדיאל בפעם השנייה ובני גילו, כמו רוברטו מרטינס (44) מבלגיה וגארת' סאות'גייט (47) מאנגליה, עומדים על הקווים בלבוש מחויט, אל-חדרי ישתתף בגביע העולם הראשון שלו, מנסה להיזכר כמה זמן עבר מאז שעשה משהו בפעם הראשונה בחייו. 

שוער מצרים אולי (רק אולי) לא מנתר כפי שידע אז, בשיא הקריירה, אבל הוא שם - מקריב את גופו לעוד פצצה מרגל מגולחת של שחקן בן 23, מסתער על כדור כפי שרק אדם שנפצע אינספור פעמים יודע. כששחקנים אחרים, אלה הגאונים ואלה הקוסמים, שומרים את עצמם לרגע האמיתי, אל-חדרי לא שומר על דבר חוץ מהשער, נותן כל מה שנותר לו לתת; העץ הנדיב של נבחרתו. "כשאף אחד לא יתקשר אליי, אדע שלא זקוקים לי יותר. כל עוד הטלפון מצלצל, מישהו צריך אותי", אמר אל-חדרי ל-ESPN בשני משפטים, שבעצם אומרים את הכל.

ולא, הוא לא מוכן שיתייחסו אליו אחרת משאר השחקנים. הוא לא מחכה לפרס מפעל חיים, אלא לדקות משחק. ובעצם, גם אם לא ישחק, גם אם ימצא עצמו מביא מים למוחמד סלאח, במוקדמות המונדיאל הוא כבר הוכיח - לשוער בן 45 יכול להיות מקום אמיתי בנבחרת. עיסאם אל-חדרי הוא נקמתם של "הזקנים", של נעדרי המזל שהושארו מחוץ לארץ המובטחת בשם ניתוחים קרי רוח, פלט נתונים מתוך חזיות GPS. אל-חדרי לא השאיר ברירה אלא לקחת אותו למונדיאל הזה, ולכן יפרוש רק אחרי שיגשים את חלומו.

בגביע העולם הקרוב, שדומה יותר מאי פעם לפסטיבל פולחני לכוכבי על, לא יעבור יום בלי תמונה של מסי, ציטוט מניימאר או הילוך חוזר של כריסטיאנו רונאלדו. אותם לא תחמיצו. אם מתחשק לכן ולכם לרדת מהאוטוסטרדה אל עבר הגמר, להעדיף פסיעה בדרך עפר עוקפת רייטינג שבה אפשר לעצור, להכיר ולהתחבר - עיסאם אל-חדרי, השוער המבוגר ביותר בהיסטוריה של המונדיאל, הוא הראשון שתפגשו. תזהו אותו על המגרש, או על הספסל - שוער גבוה עם שיער שחור משוח בג'ל, מעוטר בקמטים, כפות ידיים פצועות וחיוך של מנצחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ