בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יומן מונדיאל

בעיר הזאת, אי אפשר לחשוב שכדורגל מסתכם בבעיטה בכדור

ההיסטוריה, המורשת הפטריוטית והקרב המונצח בכל פינה הקנו לוולגוגרד מקום בין המארחות. ביקור במקום שהתקדם אל העתיד בעודו נאחז בעבר, לרבות "המשחק על חורבות סטלינגרד"

6תגובות
אוהדים סעודים חוגגים את הניצחון על מצרים, בסמוך לאיצטדיון החדש בוולגוגרד
MARK RALSTON/אי־אף־פי

במשך מאות שנים היא נקראה בשמה המקורי, צאריצין, שאיש כמעט אינו זוכר; כבר 57 שנים היא קרויה וולגוגרד, על שם נהר הוולגה לגדותיו היא שוכנת; אבל להיסטוריה יש את סדר העדיפות שלה, ולעד היא תיצרב בזיכרון הקולקטיבי הרוסי, האירופי, העולמי, בשם בו החזיקה 36 שנים בלבד — סטלינגרד. היכנסו לעמוד המונדיאל של ספורט הארץ

הקרב הנורא, הקטלני ביותר בהיסטוריית המלחמות; העמידה ההירואית של תושביה במשך חצי שנה בה נחרבה העיר כליל; לפחות שני מיליון הרוגים ופצועים משני הצדדים (הרוסים יודעים לנקוב במספר מדויק — 1,129,619 בצד הסובייטי); שינוי המומנטום במלחמה באירופה שהביא הניצחון בכל מחיר שדרש סטלין כדי לעצור את הנאצים; הקרבת רבבות אזרחים והוצאה להורג של מי שסירב להילחם עד מוות. העיר היפה שינתה את שמה לאחר גילוי האמת על סטלין, אבל כל אלה ישאירו אותה בדפי ההיסטוריה כסטלינגרד.

אף פעם אי אפשר להתנתק מהעבר. למרות שנבנתה מחדש, ואולי בגלל זה, סטלינגרד מרחפת מעל וולגוגרד. הקרב, על מיליוני הרוגיו וסיפורי הגבורה, כמובן מונצח בצורה מעוררת השתאות. ליד הפסל הענק של "אמא מולדת" יש יד זיכרון ומוזיאון ואנדרטאות. "כיכר הנלחמים עד מוות", '"קיר הגיבורים", "כיכר הגבורה", "אולם תהילת הגיבורים" ועוד ועוד.

ואם כל זה לא מספיק, הרי שבמשך תשעה ימים בשנה נקראת וולגוגרד רשמית "סטלינגרד, עיר הגיבורים". זה קורה בתאריכים הקשורים למלחמה באופן כללי (יום הניצחון באירופה, יום הניצחון על יפן, תחילת מבצע ברברוסה בו פלשו הנאצים לרוסיה) או לקרב באופן ספציפי (יום תחילתו, יום סופו, יום תחילת מבצע אורנוס שהחל את ההשתלטות הסופית על העיר). מדובר בחוק שהעביר ולדימיר פוטין ב־2013 לרגל 70 שנה לניצחון במערכה.

זה לא משהו שהונחת מלמעלה. תושבי וולגוגרד, כמיליון נפש, גאים בלא מעט דברים, אבל קודם כל במורשתם הפטריוטית. לפני כמה שנים חתמו יותר מ־50 אלף איש על עצומה שהוגשה לפוטין כדי לשנות את שם העיר בחזרה לסטלינגרד. פוטין סירב בטענה שדבר כזה מחייב משאל מיוחד בעיר. החזרת השם — שכאמור משתמשים בו בימים מיוחדים — לא תקרה, אבל הרוח ברורה.

חורבות סטלינגרד בפברואר 43'. עדיין מרחפת מעל וולגוגרד
ASSOCIATED PRESS

"אנחנו גאים במורשת של העיר, ולא משנה מה השם", אומרת יוליה, צעירה מקומית. זקנים כמו מיכאיל, שנולד אחרי המלחמה בעיר וסבתו וסבו נהרגו בה, לא רק גאים בעבר אלא אפילו קצת מתגעגעים. לא לדם ולקרבות, אבל לימי הקומוניזם. לא במקרה המפלגה הקומוניסטית הרוסית, כביכול יורשת של המפלגה מימי בריה"מ, זוכה באזור וולגוגרד להישגים נאים בבחירות. באופן נדיר אף נבחר נציג שלה לראש העיר לפני כעשור, רק כדי שיערוק לזרועות פוטין די במהירות.

איך כל זה קשור לגביע העולם ולכדורגל? ובכן, הכל קשור לכדורגל. כי הוא גם היסטוריה ופוליטיקה, תרבות וגיאוגרפיה, לאומיות וסמל. בדיוק בגלל ההקשרים הפוליטיים וההיסטוריים, המורשת הפטריוטית ומה שהיא מסמלת, היה ברור שפוטין יבחר בוולגוגרד כאחת הערים המארחות. למרות שהיא רק העיר ה־15 בגודלה ברוסיה; למרות שהיא היחידה בין הערים הגדולות והבינוניות שאוכלוסייתה נמצאת בסימן הידלדלות ולא צמיחה; למרות שיש באזור ערים גדולות יותר; ולמרות שקבוצת הכדורגל המובילה בה, רוטור, מזמן ירדה מגדולתה. זה היה צפוי לא פחות מהבחירה בסוצ'י, אהובתו של פוטין; קאזאן וניז'ני, הגדולות והחשובות מאוד; קאלינינגרד, הסמל הפוליטי; וכמובן מוסקבה וסט. פטרבורג. כי הבחירה משקפת קודם כל ראייה היסטורית, פוליטית, פטריוטית.

לכן גם הוחלט לבנות בעיר איצטדיון חדש לקראת המונדיאל, במקום לשפץ את הקודם. 300 מיליון דולר לערך, במקום שכמובן נושק לאזור הזיכרון לקרב סטלינגרד. העובדה שפיפ"א דורשת איצטדיון של לפחות 45 אלף צופים לא היתה בעיה. גם על השאלה מה יהיה איתו אחר כך ניתנה תשובה. הוא יימסר לרוטור — שבעבר נקראה טרקטור, על שם מפעל הטרקטורים הידוע בסטלינגרד. בעונה האחרונה משכה הקבוצה 3,700 צופים בדיוק בממוצע למשחק בליגה השנייה, בה סיימה לפני אחרונה (וניצלה מירידה רק בגלל שקבוצה אחרת לא קיבלה רישיון). כל זה לא באמת הפריע להחלטה.

אין זה אומר שבוולגוגרד לא אוהבים כדורגל. ההפך הוא הנכון. כמו בכל רוסיה, כמו ברוב העולם. וכך שלשום, למרות שתי נבחרות לא מעניינות ומשחק חסר חשיבות שהתקיים בדיוק כשאמא רוסיה שיחקה נגד אורוגוואי, היה האיצטדיון מלא במשחק בין סעודיה למצרים. במקומיים.

כדורגל — מי שלא חובב את המשחק היפה אולי מתקשה להבין זאת — הוא הרבה יותר ממשחק גרידא. רבות סופר ונכתב על "משחק המוות" המפורסם בקייב ב־1941, ואיך שוחזר המשחק המקורי כאשר שוחררה העיר שלוש שנים אחר כך מידי הנאצים. הרבה פחות ידוע גם לחובבי ההיסטוריה של הכדורגל על "המשחק על חורבות סטלינגרד".

בפברואר 1943, כשהוכרז על ניצחון והגרמנים נסוגו, התברר הקף ההרס, אובדן החיים וגם הרעב ממנו סבלו התושבים. שחקני טרקטור, שניים מהם נהרגו בהגנה על העיר, חזרו לאיצטדיון שלהם רק כדי לגלות, גם בגלל שהיה ליד מפעל הטרקטורים ולכן הופצץ השכם והערב, שבעצם אין איצטדיון. בזמן שהאזור היה בשליטת הנאצים הם הפכו את משטח הדשא לבית קברות ארעי לחללים שלהם. כשהגרמנים נסוגו הם לא שכחו למקש את קברי חייליהם, ובכך הצליחו לזרוע עוד מוות על המגרש גם לאחר שהובסו.

וולגוגרד - דלג

כאשר הגנרל ניקולאי וורונוב — מפקד הארטילריה של הצבא האדום, גיבור בריה"מ ומי שהיה אחד החשובים במפקדים הסובייטים בקרב — שאל "איך נחגוג את חג הפועלים" לקראת 1 במאי המתקרב, הגיע אליו לפגישה וסילי יירמאסוב, שוער טרקטור. "אנחנו חייבים לשחק כדורגל", אמר לו השוער, שבגובה שני מטר ולמרות ששקל 100 ק"ג ויותר, נחשב מהטובים בליגה הסובייטית לפני המלחמה, מהיר ומטיל אימה על חלוצים ברחבה. הגנרל לקח את הדברים ברצינות ואירגן משחק שנקבע ל־2 במאי בין טרקטור לדינמו מוסקבה. גם מגרש נמצא, אי שם בדרום העיר, במצב יחסית סביר, גם בגלל שחלק מההגנה האווירית הסובייטית שכנה בו.

אחרי שסתמו את החורים במה שנשאר מהמשטח ותותחי הנ"מ הועברו למקום אחר, החלו שחקני טרקטור להתאמן. הם עשו זאת השכם בבוקר, לפני המשמרות שלהם במפעל הטרקטורים או ביחידות; אחרי הכל, כולם כמובן היו מגויסים לשירות פעיל. לא היו להם תלבושות מסודרות ובוודאי לא נעלי כדורגל. הם התאמנו עם מה שיש. קונסטנטין בליקוב, קפטן הקבוצה לפני המלחמה, היה הרוח החיה והצליח לאסוף 13 שחקנים בסך הכל.

הם כן קיבלו צ'ופר גדול. לא כל תושבי העיר שברחו ממנה הורשו לחזור מיד, אבל משפחות השחקנים זכו לעדיפות לקראת המשחק. "אף אחד לא היה מאושר כך מאז התקופה שלפני המלחמה", סיפר בליקוב בזיכרונותיו. העיר כמובן היתה הרוסה. משפחתו חיה בדירה קטנה עם שלוש משפחות נוספות, 14 איש בסך הכל.

התוכנית לשחק נגד דינמו התבררה כלא מעשית. דינמו בעצם פוזרה, רוב שחקניה נלחמו בחזיתות שונות ולא היתה אפשרות לכנס אותה. אבל לחץ של יירמאסוב על וורונוב גרם להבאת ספרטק, אז הבכירה בקבוצות. בליל 1 במאי נחתה ספרטק במטוס צבאי. ביום השנה ה־40 למשחק סיפר שוערה אנטולי אקימוב, זמן לא רב לפני שהלך לעולמו, על מה שהתרחש: "לא האמנתי למראה עיניי. חוץ ממי שהיה אמור לקבל אותנו חיכו לנו באמצע הלילה עשרות אוהדים. שניים לפחות היו יחפים. איש לא אמור היה לדעת על הטיסה שלנו". אבל אוהדי כדורגל תמיד יודעים.

שחקני טרקטור התאמנו בשש בבוקר וחזרו למגרש לאחר המשמרות כדי להספיק עוד אימון לפני החשיכה. אקימוב הזהיר את חברו יירמאסוב — השוערים היו מכרים ותיקים — שספרטק תגרום לו להוציא הרבה כדורים מהשער. הדאגה העיקרית של טרקטור היתה לא הפער ביכולת אלא קודם כל שאנשים יבואו למשחק. הפרסום היחיד היה מפה לאוזן. הנחת ספסלים ל־3,000 איש נראתה כאופטימיות מטורפת.

ובכן, 12 אלף איש הגיעו, פי ארבעה מהתחזית האופטימית, והתגודדו סביב המגרש. הכדור נזרק ממטוס צבאי קל. לפני המשחק העניק הגנרל סוקוב עיטור גבורה ליירמאסוב. טרקטור עלתה בהרכב עם רוב שחקניה מלפני המלחמה, שהקהל הכיר ואהב. ספרטק שיחקה טוב יותר, אך יירמאסוב עצר את ההתקפות והקהל עודד את טרקטור בהתלהבות. בדקה ה־39 כבש חלוץ בשם מויסייב לזכות טרקטור. כל מאמצי ספרטק להשוות עלו בתוהו. טרקטור ניצחה 1–0 ונתנה לקהל סיבה ראשונה לשמחה לאחר שנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#