${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מונדיאל 2018: רוסיה, המקום בו אחת השפות הנפוצות ביותר היא עברית

הישראלים נהרו בהמוניהם לגביע העולם, והזרם רק גבר עם עליית אנגליה לחצי הגמר. הם נושאים דגלים, נדחפים בתורים ומעצבנים, אך גם זוכים להערצה

57תגובות
אוהד ישראלי מחוץ לאיצטדיון עם דגל המדינה. בתחמון, אנחנו אלופי העולם
AFP

1. לא מעט כבר נכתב על החיבה - שלא לומר אובססיה - של הישראלים לאירועי כדורגל גדולים. בגמר ליגת האלופות, הקלאסיקו וסתם משחקים גדולים בליגות אירופה ובגביעיה, עברית היא השפה שנשמעת בדרך כלל הכי הרבה אחרי הלשון המקומית ואלו של הקבוצות המשתתפות. לעמוד המונדיאל של "הארץ"

מונדיאל, עם זאת, אמור להיות בכל זאת משהו שונה. גם אירוע הכדורגל הגדול והחשוב מכולם מעניין מאוד את הישראלים, כמובן, אך מנגד הוא מעניין גם את רוב העולם. לא רק שיש 32 משתתפות, יש תיירים מהודו ועד כוש, (לפחות) שבע ועשרים ומאה מדינה. יש יותר ממיליון תיירים, כולל רבבות ממדינות כאלו ואחרות, וישנם כמובן המקומיים.

ועדיין, וככל שהמונדיאל התקדם זה הורגש יותר, גם בגלל שחלק מאוהדי המדינות שהודחו חזרו הביתה - הישראלים נראים ונשמעים בכל פינה. פיפ"א יודעת לספר שבערך 10,000 ישראלים קנו כרטיסים בהגרלה הרשמית שלה. בסוכנויות נסיעות ובסוכנויות כרטיסים מעריכים את מספר הישראלים ב-15 אלף, אך ההרגשה היא של הרבה יותר. זו אפילו לא רק הרגשה.

כמות הישראלים במשחקים עצומה, בטח ביחס לגודל האוכלוסייה. זה ניכר גם במשחקים פחות מעניינים על הנייר ורחוקים, ובוודאי בערים כמו מוסקבה או סנט פטרבורג.

בטיסה שלי מסוצ'י לסנט. פטרבורג בתחילת השבוע היו כחמישים ישראלים במטוס של 150 איש. זהו כמובן מספר פנטסטי שיכול להיות גם יד המקרה, אך שלושה מעמיתיי, שעשו את אותה דרך באותו יום - כל אחד בטיסה שונה - דיווחו על נתונים דומים. ברכבת המהירה מסנט פטרבורג למוסקבה שלשום בבוקר היו בין 60 נוסעי קרון המחלקה השלישית כ-30 ברזילאים - אומה של 190 מיליון איש ומעצמת כדורגל שנבחרתה היתה אמורה להיות במשחק בסנט. פטרבורג, אם היתה מנצחת את בלגיה — וכן לפחות 16 ישראלים, חמישה יפנים ועוד כמה בני לאומים אחרים.

האוהדים הברזילאיים מול בלגיה. הלכו מוקדם מן הצפוי
GLEB GARANICH/רויטרס

להבדיל מגמר ליגת האלופות או משחק של ברצלונה או ריאל מדריד, כאן לא באים למשחק אחד ושלושה ימים. זה מונדיאל ולכן השהות ארוכה יותר, מינימום שבוע עם כמה משחקים; וזה אומר שלמרות העלות רואים יותר משפחות, מתוכן גם נשים, זקנים וילדים.

מדובר בהשקעה של עשרות אלפי שקלים, אבל מלבד אלו שיש להם סכומים כאלה - הרבה יותר ישראלים ממה שהיינו רוצים לחשוב - הרי גם צעירים וחבר'ה עם אמצעים מוגבלים הגיעו להגשים חלום. אחרי הכל, גביע העולם הוא אירוע השיא של הכדורגל; הפעם, לאחר תריסר שנים, הוא גם במקום קרוב, נגיש ושההגעה אליו זולה יחסית; ולכן הנהירה הישראלית לא נפסקת.

לחצי הגמר בלוז'ניקי טענו שהגיעו במיוחד מהארץ, לאחר עליית אנגליה, עוד אלף ישראלים - שהצטרפו לאלפיים לפחות להם היה כרטיס לפני כן. זה אומר גם שדגלי ישראל נמצאים בכל פינה. הנפת דגל המדינה שלך באירוע גלובלי כזה הוא דבר יפה; מווייטנאם ועד אקוודור, מטג'יקיסטאן ועד אנגולה, בני לאומים שנבחרותיהן לא נמצאות פה מניפים את דגליהם בגאווה. זה מאוד נחמד ובא מגאווה לאומית בריאה. אך המינון הישראלי מוגבר.

בחצי הגמר המשמים, מבחינת האווירה, בסנט פטרבורג, היה אפשר בקלות לספור יותר דגלים של ברזיל או פרו, מקסיקו או ארגנטינה, מאשר של בלגיה וצרפת - אבל גם יותר דגלי ישראל. רק גואטמלה, ביחס לאוכלוסייתה, נותנת פייט לישראל בעניין הזה, לא ברור למה. למינון הישראלי יש גם סטיות ייחודיות: רבים מהאוהדים מניפים גם דגלי מועדונים או מציינים את הקבוצה שלהם בדרך זו או אחרת, אך רק ישראלים תולים דגלים של בנק - לאומי, במקרה הזה.

הגעה לאיצטדיון במונדיאל משמעה שאתה שומע עברית בכל מקום, וכל הזמן נתקל בישראלים - החל ממכרים שלא ידעת שנסעו לרוסיה ועד לאלי טביב; מידיד ישראלי שגר בארה"ב בו אתה פוגש באמצע הרחוב ועד במשפחה שגרה בבניין ממול בארץ. מובן שגם כל המי ומי פה; זה אולי לא מקרי ששניים משלושת הישראלים החיים שהחזיקו או מחזיקים בתפקיד ראש הממשלה היו במשחק בלוז'ניקי. אם אהוד ברק היה אוהב כדורגל, כנראה שהיינו מקבלים 100% מהעונשין.

ביבי - דלג

וצריך להגיד, בצער, עוד משהו. בכל אומה, לשון או לאום יש טובים ורעים, נחמדים ואנטיפתים, רעשנים ושקטים, מנומסים וחוצפנים. אבל רק בני אזרחות אחת יכולים להיות מוכתרים כאלופי התחמון, כגונבי תורים סדרתיים או סתם כמי שלא יודעים לבוא בקהל העמים: בעלי דרכון כחול ות.ז כחולה. זו הכללה, כמובן - רבים מאוד מתנהגים כיאות וכראוי, אבל כאשר 100 איש מכל העולם מחכים בתור לבורדינג ואב ובן "רק רוצים לשאול משהו" ונדחפים ונכנסים ראשונים, וגם במטוס מתנהגים בצורה אדנותית ואגוצנטרית, הסיכוי שהם ישראלים גבוה במיוחד. ואסור לקפח גם את הישראליות: יש דברים - חוצפה, למשל - בהם הישראלים מאוד מתקדמים מבחינת שוויון בין המינים.

2. הקיצור ISR על התג יכול לעורר רגשות לכאן ולכאן. יש לא מעט שלא אוהבים אותנו, יש אחרים שמגיעים ממקום שמכתיב להם גישה מסוימת (ע"ע איראן). ובכל זאת, יש לא מעט שדווקא מסמפטים את ישראל. זה מורגש היטב בקרב רוסים, שאין כמעט מישהו מהם שלא מכיר ישראלי - יוצא חבר המדינות, כמובן - וגם בין אנשי מדינות שכנות. ארמנים, למשל, פשוט מעריצים את ישראל בהכללה.

אחת הפגישות היותר מעניינות שהיו לי פה היתה עם עיתונאי צ'רקסי - היום אזרח רוסי אך יליד סוריה, רמת הגולן הסורית. מסתבר שרוב אוכלוסיית רמת הגולן, כולל החלק שנכבש בידי ישראל והצד הסורי של הגבול כיום, היו במשך שנים מאוכלסים ברוב צ'רקסי. משפחתו חזרה כשהיה צעיר לאיזור "המולדת הישנה" בקווקז, והוא היום עובד עבור אל גז'ירה.

אקבאל מספר ארוכות שיש לו אחים ("לא אחים בדם, אבל בני משפחה וחברים שהם יותר מאחים") בריחאניה, משבח את יהודי רוסיה וטוען שאין אף מקום בעולם בו נותנים לצ'רקסים חופש למנהגיהם כמו בישראל. החלום שלו הוא לבקר בארץ - בריחאניה וכפר קמא - אבל הוא חושש לבוא בגלל שבדרכון הרוסי שלו כתוב שהוא יליד סוריה.

אני אומר שזו לא צריכה להיות בעיה, גם לאור מוצאו. השיחה - בכל זאת הפגישה היא ביציעי איצטדיון בחצי גמר גביע העולם - חוזרת לכדורגל. בוודאי שהוא מכיר את ביברס נאתכו ועוקב אחריו בצסק"א, אבל הוא לא ידע שנאתכו הפך לקפטן נבחרת ישראל. בעיניו, ובצדק, זו עוד הוכחה לכמה ישראל היא מקום טוב, לצ'רקסים ובכלל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#