3 ימים לפורטוגל

פאולו בנטו מייצר זיכרונות חדשים

כשהמזכרת הבולטת מימיו כשחקן היא המהומה ביורו 2000, לא סתם הרימו בפורטוגל גבה כשחתם בנבחרת. היום, כולם כבר מרוצים

עוזי דן
עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עוזי דן
עוזי דן

יש כדורגלנים שעוד בהיותם שחקנים פעילים, כתוב להם על המצח כי יהיו מאמנים. יוהאן קרויף הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר, אבל מאמני העתיד האלה נמצאים בכל דרג של המשחק. מנגד, יש שחקני עבר שהופכים למאמנים אחרי שהם משתנים, מתבגרים, לומדים, עוברים מטאמורפוזה.

ביורו 2000 הייתי בחצי הגמר באיצטדיון המלך בודואן בבריסל, עת התפתחה דרמה אדירה בשלהי ההארכה בין צרפת לפורטוגל. במרכז המהומה הרבתי היו אבל קסווייר, נונו גומז ולא פחות, פאולו בנטו. הקשר האחורי בן ה־31 מחה על פנדל שקיבלה צרפת, התרתח כשגומז הורחק, קילל את השופט וגם חטף את הכדור מידו בילדותיות כדי שהבעיטה לא תבוצע. רצף המעשים עלה לו בחמישה חודשי הרחקה שריצה בפועל. אם הייתם אומרים אז לבנטו, לכל אחד בפורטוגל או בכלל למי שצפה במחזה כי אחרי עשור האיש הזה יהיה מאמן בכיר וידריך את הנבחרת, כנראה שהיו מביטים בכם בספקנות מרובה, שלא לומר תמהון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ