ליגת האלופות |

חמש על ארבע

הבגרות של גצה, הייחוד של לבנדובסקי, המשמעות של רויס, הטעויות של הומלס ועליונות הבונדסליגה. מה למדנו מהתצוגה של דורטמונד?

פול דויל, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פול דויל, גרדיאן

1. מריו גצה ודורטמונד עברו הלאה במהרה. היו שהציעו שהלחץ הכרוך בשמירת הסוד על עריקתו לבאיירן מינכן בקיץ יש בה בכדי להסביר את ההופעה המאכזבת של מריו גצה מול מלאגה ברבע הגמר. אי לכך, היו שחששו שהלחץ שנוצר בעקבות דליפת דבר המעבר עלול לרסק את הצעיר בן ה-20 ואולי אף לערער את הדינמיקה הקבוצתית. אלא שיורגן קלופ החליט לפתוח עם הקשר ההתקפי הצעיר, משוכנע לחלוטין כי הקהל הביתי לא יתייחס אליו כאל בוגד ושגצה חזק מספיק בכדי להתמודד עם החשדנות הגוברת. במהרה התברר כי המנג'ר צדק בשני הסעיפים. כבר מן הפתיחה הקנאות של דורטמונד הוכיחה שרוחה בדיוק היכן שהייתה וגצה תרם את חלקו, הפעיל לחץ באותה אכזריות כחבריו והוכיח את איכותו בהגבהה המופתית בשער הראשון של רוברט לבנדובסקי. ניתן לומר בברור כי איש בדורטמונד לא שקע במרירות בעקבות מעבר המפתיע של הצעיר. עם זאת, העניין ישוב ויצוף מעל פני השטח אם וכאשר דורטמונד תפגוש את באיירן בגמר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ