שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

זה לא כל כך נעים לראות איצטדיון סגור, ובטח כשמדובר במרקאנה

דשא שגוסס בחום הקיץ, חלונות שבורים, משרדים שוממים ואלפי כיסאות עקורים. שנתיים וחצי אחרי שאירח את גמר המונדיאל, האיצטדיון המיתולוגי בריו הפך לעיי חורבות

עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

מעט איצטדיונים, אם בכלל, מרגשים יותר מהמרקאנה, זוכים לחשיבות היסטורית גדולה ממנו או נהנים מהילה גדולה יותר. זהו איצטדיון שאירח פעמיים את גמר גביע העולם, ב־1950 וב־2014; שבו התקיימו משחקי הכדורגל בהם נכחו מספר הצופים הגבוה בהיסטוריה; מגרש שגדולי עולם חוללו בו פלאות, וחשוב לא פחות — מקום שהפך לסוג של אייקון, אחד המקדשים של הכדורגל המודרני. אי אפשר שלא להתרגש כאשר יוצאים באחת משתי תחנות רכבת התחתית ליד האיצטדיון או כשרואים אותו מפסלו של ישו, גבוה מעל לריו דה ז'ניירו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ