יומן גאבון

האוהדים בגאבון לא ממהרים לקנות כרטיס לעוד משחק כדורגל

גם אם הם יכולים לעמוד במחירי הכרטיסים, הגאבונזים מביעים מחאה פוליטית ולא מגיעים למגרשים. מי שכן כבר מעדיף לראות את הנבחרת שלו. וגם: השמועה המופרכת החמה על אברהם גרנט

עוזי דן
עוזי דן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עוזי דן
עוזי דן

1. כמו בהרבה מקומות באפריקה, התשוקה לכדורגל מופיעה בכל עוצמתה גם בגאבון. בכל מקום יש שערים כאלו או אחרים, בדרך כלל מעץ; על כל חתיכת מגרש - דשא, חול או עפר - משחקים כדורגל. לאורך חוף הים של ליברוויל אתה מרגיש יותר כמו בקופקבאנה, פלאמנגו, בוטאפוגו או קאטצ'ה בריו דה ז'ניירו. לא בגלל החופים, שמזכירים יותר את נחשולים או מכמורת, אלא מפני שבכל רגע נתון יש מאות אנשים שמשחקים עשרות משחקי כדורגל על החוף. בכל הגילאים, בדרך כלל ללא חולצות, גם אם המרצ'נדייז של ברצלונה חדר עד לכאן, לצד חולצות הנבחרת הלאומית. כמו בהרבה מקומות באפריקה, התשוקה למשחק היפה היא עצומה, שורשית, אמיתית ובלתי נגמרת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ