ויין רוני, אחרון כדורגלני הרחוב, חוזר הביתה לאתגר אחרון

מרגע שדרך על הדשא, היה ברור שויין רוני שחקן מיוחד. מי שגדל בשכונות העוני למשפחת פועלים מליוורפול סובל מתדמית שלילית מחוץ למגרש, אבל קריירה מלאת הישגים מלמדת על מרחק עצום מהתדמית שהודבקה לו. לאחר שירד ביכולתו, רוני חוזר לכחול של אוורטון

שאול אדר
לונדון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שאול אדר
לונדון

שני מנג'רים שמעמדם ירד בשנים האחרונות היטיבו לתאר את ויין רוני. דיויד מויס, מאמנו הראשון באוורטון, כינה אותו "אחרון כדורגלני הרחוב הקלאסים", ואילו סוון גוראן אריקסון מאמנו הראשון בנבחרת אנגליה ביקש במסיבת העיתונאים האחרונה שלו בתפקיד שישמרו על רוני כי "הוא משהו מיוחד".

רוני היה שחקן מיוחד עוד הרבה לפני שכבש את שערו הראשון לזכות אוורטון במשחק מול ארסנל באוקטובר 2002 בגיל 16 שנים ו-360 יום. כשהוא היה בן עשר הוא עלה לדשא בגודיסון פארק כקמע המשחק של אוורטון בדרבי מול ליוורפול. רוני הקטן לא הסתפק בחילופי מסירות מנומסים עם הבלם ותמונה עם הקפטן, הקפיץ את הכדור מעל שוערה של אוורטון, נוויל סאות'הול, שלא אהב את המהלך. רוני, כך נאמר, התאמן על המהלך במשך כל השבוע - דפוס שאפיין את הקריירה שלו גם בהמשך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ