במקום לפרוש, מייקל אואן סבל כל הדרך אל הבנק

בכנות נדירה, חלוץ העבר סיפר השבוע על הקשיים שחווה לאחר הפציעות. "לא יכולתי לחכות לפרישה, שנאתי את זה", אמר ועורר תהייה מדוע המשיך "לזייף" ולזכות במשכורות עתק למרות שהיה גמור

שאול אדר
לונדון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שאול אדר
לונדון

"בשש-שבע השנים האחרונות של הקריירה שלי, שנאתי את זה. לא יכולתי לחכות לפרישה", סיפר בסוף השבוע מייקל אואן בראיון שנערך במסגרת עבודתו כפרשן כדורגל ברשת "BT". אואן נשאל על סוף הקריירה שלו, וסיפר בכנות נדירה על התקופה שאחרי הפציעות הקשות, בדברים שמעלים שאלות רבות, חלקן לא קלות.

אחת מהן נוגעת לעומס שהוטל על אואן בצעירותו. "ראיתי סטטיסטיקה שלי לפני כמה שנים, והיתה השוואה בין וויין רוני, פול סקולס, סטיבן ג'רארד ושאר שחקני הדור ההוא. בגיל 22 שיחקתי פי שניים מהם למרות שאמרו שתמיד הייתי פצוע. שיחקתי המון", הוא מספר, "האם שיחקתי יותר מדי? זו שאלה ראויה. אבא שלי שיחק וסבל מפציעות שרירים וגם אחיי. זה במשפחה, זה גנטי. ככה אני בנוי, לדעתי תמיד הייתי מועד לפציעות שרירים. אני חושב שזה בגלל המהירות שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ