הבעיטות החופשיות המדהימות של פעם: למה אנחנו כבר לא רואים כאלה?

מה גורם לצניחה הדרמטית במספר השערים מבעיטות חופשיות? ומיהם השחקנים יוצאי הדופן שעדיין מיומנים באמנות הזו? וגם בונוס: אלו שכבשו הכי הרבה בעיטות חופשיות במשחק אחד

עוזי דן
עוזי דן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עוזי דן
עוזי דן

יש מעט דברים יפים יותר בכדורגל מאשר שער בבעיטת חופשית. כדור מסובב, מדויק, שעוקף את החומה ומתעופף אל החיבורים הוא מלאכת מחשבת, יצירת אמנות ומשיאי היכולת האנושית הספורטיבית. יש כמובן גם בעיטות חופשיות שהן שיגור טיל קרקע-שער, וגם להם יופי מרהיב והן דורשות מיומנות.

אבל נדמה שכמו סנדלרים או שענים מדופלמים, גם בעיטות העונשין הן אמנות שהולכת ונכחדת. ההרגשה היא שכבר אין בועטים טובים כמו פעם, שיש פחות שערים בבעיטות חופשיות, אולי גם פחות ניסיונות. שעם כל הכבוד לבועטים גדולים כמו מיראלם פיאניץ' ופאולו דיבאלה, מבצעים טובים כמו דושאן טאדיץ' ומרקוס אלונסו ומבקיעים מעולים כמו ניימאר או קווין דה ברוינה, הרי שלאחר פרישת שחקנים כמו אנדריאה פירלו או רונאלדיניו, דייויד בקהאם או אלבארו רקובה, אלסנדרו דל פיירו או חואן רומן ריקלמה, האמנות הזאת הידלדלה. ואלו רק שמות מהדור האחרון, בלי לחזור לנוסטלגיה של שנות השמונים עם זיקו, מישל פלאטיני ודייגו מראדונה, כל אחד מגדולי בועטי העונשין בכל הזמנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ