בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צריך ויזה כשיש משחק בינלאומי

אריתריאה התארחה ברואנדה במוקדמות המונדיאל, במשחק בו התוצאה החשובה באמת היתה כמה משחקניה עלו על המטוס חזרה

תגובות

באור הדועך ובגשם השוטף באיצטדיון אמאהורו בקיגטלי, בירת רואנדה, התאמנה שלשום נבחרת הכדורגל של אריתריאה לקראת אחד ממשחקיה החשובים מאז קיבלה עצמאות מאתיופיה ב-1993.

הנבחרת, המכונה "ילדי הים האדום", נמצאת במקום ה-190 בדירוג פיפ"א. אתמול היא הפסידה 1-3 לרואנדה והודחה בסיבוב הראשון של מוקדמות המונדיאל באפריקה, אבל מה שחשוב באמת היא לא התוצאה, אלא כמה שחקנים אריתראים היו על המטוס חזרה הביתה.

לכתבות נוספות ולעדכונים שוטפים הצטרפו לפייסבוק "ספורט הארץ"

זו היתה הפעם הראשונה שאריתראה משחקת מחוץ לביתה מזה שנתיים. בפעם האחרונה בה עזבה את אריתריאה, לטורניר אזורי בקניה ב-2009, הנבחרת נעלמה כאיש אחד. כל שחקניה ביקשו מקלט בנציבות האו"ם לפליטים בניירובי, ולאחר שקיבלו אותה, התיישבו מחדש באוסטרליה.

אריתריאה היא אחת המדינות המדכאות בעולם בנושא זכויות אדם, ובריחת הכדורגלנים זכתה לתשומת לב גלובלית לאחר שאתר וויקיליקס פרסם מברק של השגריר האמריקאי במדינה, רונלד מקמילן, ובו נכתב: "שלילת זכויות אזרח היא דבר שבשגרה ורוב הצעירים באריתריאה חולמים לברוח ממנה, גם לטובת מחנות פליטים בסודן ובקניה. הכדורגלנים פשוט יכולים היו לברוח".

כלכלתה של המדינה הרוסה, עינויים נותרו עניין שבשגרה, וכ-50 אלף איש גרים במחנות פליטים באתיופיה. ספורטאים הם בין היחידים שרשאים לצאת מהמדינה, ורבים מהם לא חוזרים. ביולי האחרון, 13 שחקנים מקבוצת "הים האדום" נמלטו לאחר משחק בטנזניה, ארבעה אחרים לא חזרו ממשחק בקניה ב-2006. "צריך לתקן את זה, אבל לפעמים מדובר בקונספירציה מבחוץ", אומר רהאסי אמבאייה, סגן נשיא התאחדות הכדורגל המקומית.

"כולם יחזרו"

במברק שהודלף, תחת הכותרת "קבוצת הכדורגל 1 - המשטר 0", מסופר על עריקת השחקנים, ועל כך שהנשיא איסיאס אפוורקי ינסה "לעוות את ההגיון ולהאשים בכך את ארה"ב". אבל המברק גם תיאר את התשוקה שיש במדינה הקטנה לכדורגל. "רחובות מאובקים רבים באסמרה מלאים בילדים שבועטים בגרב ממולא בסחבות בין שערים העשויים מערימות אבנים. בכירים בממשל ובמפלגה הם אוהדים אדוקים של הפרמייר-ליג, ולא פעם יעזבו את העבודה מוקדם כדי לצפות במשחקים".

12 מתוך 11 העורקים ב-2009 הגיעו לאדלייד, אוסטרליה. קבוצה מקומית החתימה ארבעה מהם וסידרה להם מגורים. נבי גברהמסקל, מגן בן 21 שמשחק ב"ווייט סיטי וודביל" מהליגה של דרום אוסטרליה, מספר כי מי שגרם לו לברוח לא היתה הממשלה, אלא אנשי ההתאחדות לכדורגל.

"היינו צריכים לשחק והיו לנו בעיות עם ההתאחדות", הוא אומר בראיון טלפוני, "גם כשלמישהו היתה הזדמנות לשחק בחו"ל, הם לא הרשו לאף אחד לצאת". הוא מספר שביום האחרון של הטורניר בקניה נאספו השחקנים לפגישה. "לכולם היו אותן מחשבות. ברור שפחדנו, מה גם שלא היה לנו כלום אתנו מלבד התלבושות. עכשיו אני מרוצה. החיים טובים, יש עבודה, אני משחק. לכל אחד מגיעה זכות כזאת".

נגאש טקליט, שמאמן את אריתריאה כבר 11 שנה, כולל בטורניר המדובר, מחייך כשמזכירים לו את המקרה. "זו לא בעיה של אריתריאה, זו בעיה של כל הצעירים באפריקה. יש לנו עדיין הרבה שחקנים. למעשה, הדור הנוכחי הוא הטוב ביותר שהיה לנו".

הנבחרת נבנתה מחדש אחרי העריקה כשהיא מתבססת בעיקר על שחקני נבחרות הנוער והנערים. הם מתאמנים לא פעם עם חולצות של אליליהם באנגליה, איטליה או צרפת. מדיניות חדשה מאפשרת להם לשחק כמקצוענים במקומות מסוימים - קטאר, כוויית, סודאן - וטקליט בטוח שהצעד יוכיח את עצמו. "כולם יחזרו הביתה", הוא מבטיח.

אריתריאה אמנם לא תהיה במונדיאל, אבל נכון לאתמול, לא דווח על שום עריקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#