בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל היופי הזה הוא בעצם חטא אחד גדול

הכדורגל האירופי, ענף שבו משחקים מועדוני פאר עם גרעונות אדירים, הוא לא יותר מפיקציה המורכבת מחבורת מיליארדרים שמתמחים במניפולציות. ובסוף עוד לועגים לארסן ונגר ולשביתה ב-NBA

26תגובות

1. הלעג והבוז שהופנו כלפי המאבק בין בעלי לשחקני הקבוצות ב-NBA - "המיליארדים נגד המיליונרים" - נובעים מתפישה רומנטית ריקה, לפיה אנשים עם הרבה כסף לא אמורים לריב על כסף. אלא שאנשים עם הרבה כסף הפכו לכאלה - כלומר ל"אנשים עם הרבה כסף" - משום שהם אוהבים כסף, וחיים את הכסף, ולעתים אף מתים בגלל כסף. אז מה, שלא יתווכחו בגלל כסף?

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

ברובד העמוק יותר, הלעג והבוז היו בעצם ניסיון להרחיק מאתנו את הבושה, אולי אפילו את האשמה, ולשייך אותה למישהו אחר, ל"רשעים". כי ה"כסף" עליו התווכחו שבועות ארוכים הוא למעשה אנחנו, קהל האוהדים, שמוכנים לשלם לא מעט עבור פנטזיות שנעות על הגבול שבין גיחוך לפיגור - לברון ג'יימס "המלך", דווייט הווארד "סופרמן", פול פירס "האמת" וכו'. הוויכוח האמיתי ב-NBA היה מי ייקח יותר כסף מהפראיירים שמאמינים שאלן אייברסון הוא "התשובה" ומייקל ג'ורדן הוא "אלוהים", והפראיירים שרקו בוז למתווכחים משום שהם התנגדו להביט במראה ולהבין שחמישה מיליון דולר בממוצע לשחקן כדורסל הם אות קלון לא עבור השחקן אלא עבור המשלם, כלומר אנחנו.

אי-פי

2. אלא שהמשא ומתן המתיש בין הבעלים לשחקני ה-NBA היה סממן חיובי, משום שהוא העיד על ניסיון אמיתי לבסס את הפנטזיה על מציאות פיננסית מסוימת. הדיון היה על האופן שבו הכנסות ריאליות, אמיתיות, יחולקו בין בעלי עניין. כדי להבין שמדובר בתהליך חיובי צריך רק להזכיר שתי מלים - "מנצ'סטר סיטי".

זה כמעט מביך, שהכעס שהופנה כלפי ה-NBA לא מופיע בכל פעם ש"הגדולות" של הכדורגל האירופי עולות על הדשא. אנשים מביטים במנצ'סטר סיטי דורסת את הפרמייר-ליג ומסרבים להפנים שלא מדובר בקבוצת כדורגל, אלא בגירעון כדורגל של 200 מיליון ליש"ט בשנה (!) שכובש שערים בלי הפסקה, כי כשאין בסיס לפנטזיה, תמיד אפשר לרחף כמה רגעים לפני שההתרסקות מגיעה, או חמור מכך - לרחף הרבה רגעים משום שהאנומליה כה חריפה עד שההתרסקות מסרבת להגיע. סיטי היא רק דוגמת קיצון לתופעה רחבה בהרבה - מועדוני כדורגל עם גרעונות של מאות מיליוני יורו שממשיכים להופיע בטלוויזיה בתחפושת של קבוצות כדורגל לגיטימיות. העובדה שאנחנו צופים בבלונים האלה ומאמינים שמדובר במציאות, היא מגוחכת הרבה יותר מהעובדה ששחקן NBA מעוניין לקחת חלק יותר גדול מהעוגה האמיתית לגמרי שמונחת לפניו.

רויטרס

3. ב-2005 זאת היתה צ'לסי שרשמה הפסד של 141 מיליון ליש"ט ולאף אחד לא היה ממש אכפת. מנצ'סטר יונייטד הדגולה נמצאת בחוב של 432.2 מיליון ליש"ט (אפשר להתעודד, זו ירידה לעומת ה-516.7 מיליון ליש"ט בשנה שלפני). ריאל מדריד וברצלונה נמצאות יחד בגירעון של מיליארד ו-200 מיליון יורו. ב"גאזטה" מעריכים כי הגירעון הכולל של הקבוצות באיטליה מסתכם ב-710 מיליון יורו. החובות של פארמה נאמדים ב-154 מיליון יורו, של לאציו ב-103 מיליון, רומא ואינטר חייבות כ-52 מיליון כל אחת.

אתה קורא את הנתונים ומבין שהכדורגל האירופי נמצא על סף פשיטת רגל. אבל חשוב מכך, אתה מבין שאתה צופה בפיקציה, בבועה, בשום דבר. אתה מביט בדמיון שמבוסס על מניפולציות כלכליות ומיליארדרים חסרי אחריות שמשתעשעים על חשבון המשחק. האמת היא שגם ברצלונה הגדולה - היופי בהתגלמותו - אינה לגיטימית. מובן שפפ גווארדיולה העמיד קבוצה שהיא מעשה אמנות, ומובן שמסי הוא גדול הדור, וצ'אבי ואינייסטה הם צמד בלתי מתקבל על הדעת. אבל אם ברצלונה נמצאת בגירעון של כמה מאות מיליוני יורו, משמעות הדבר היא שכל היופי הזה לא מתרחש במציאות אלא בפנטזיה. שכל היופי הזה הוא חטא אחד גדול, ושהתשלום עליו יגיע בסופו של דבר.

אי-פי

מובן שבמציאות הזאת נוצרת פירמידה של גיחוך. המאבק של ריאל מדריד להחזיר את האליפות לסנטיאגו ברנבאו צריך להיות מתואר כך: קבוצה שחייבת מאות מיליוני יורו מתחמשת בשחקנים שעולים עוד מאות מיליוני יורו ומסדרת את כל הגרעונות המטורפים האלה ב-4-3-3 שמתחלף ב-4-4-2 כדי לנצח את הגירעון העצום שממול, שמתהדר בעובדה שהוא משחק בלי חלוץ קלאסי ובשיטה המכונה "טיקי טאקה".

4. הרצון של אופ"א ליישם את חוקי ה"פייננשל פייר פליי", במסגרתם מועדוני הכדורגל באירופה יצטרכו לעבור בעשור הקרוב למודל פיננסי מאוזן, הוא נאיבי. לכאורה, קבוצות יצטרכו להפסיד פחות מ-38.5 מיליון ליש"ט בסך הכל החל מהעונה הנוכחית (2011/12) ועד עונת 2013/14, אחרת יסתכנו בשורה של סנקציות מצד אופ"א. אלא שברור שהמיליארדרים, בדיוק כמו הבנקים של מדריד וקטלוניה, ימצאו דרכים עוקפות להמשיך ולבסס את המניפולציה. זאת הרי התמחותם.

רויטרס

ההיפוך הזה, שגורם לגרעונות ענק להיתפש כ"קבוצות כדורגל מצליחות", מייצר גיחוך גם בקצה האחר. רק כך אפשר להבין מדוע ארסן ונגר הפך מושמץ - "קמצן", "חסכן", "עבר זמנו". המנטרות שלו - "כשאתם רואים את המספרים האלו, אתם באמת חושבים שהחוקים החדשים יעבדו? אין סיכוי שהיקף השכר בקבוצה גבוה מההכנסות" - נתפשות כתירוצים של "לוזר", למרות שהמועדון שלו, ארסנל, סיים את עונת 2010/11 עם רווח של 13 מיליון ליש"ט, ואילו בעונת 2009/10 הרוויח 61 מיליון ליש"ט. למעשה, הטענה שוונגר מעולם לא זכה בליגת האלופות משוללת יסוד. בחיים האמיתיים - איפה שהברני מיידופים של העולם יושבים בכלא לכל החיים - ארסנל היא אלופת אירופה האמיתית. מצטער, ארסן, על הדברים שכתבתי נגדך בעבר. גם אני נפלתי קורבן לאשליה.

שלושים פלוס | דעיכה מרהיבה

רוג'ר פדרר נפרד מאתנו יפה, אך איני שותף להערכות הגורסות שהוא "חוזר לעצמו". פדרר לא יכול "לחזור לעצמו", משום ששחקן טניס בן 30 ושלושה חודשים לא יכול "לחזור לעצמו".

בכלל, מה זה ה"עצמו" הזה? נדמה לי שמדובר במושג שרומז שיש איזושהי מהות מדומיינת אליה ניתן לחתור; שברגע מסוים המסמן "פדרר" יתאים עצמו למסומן "עצמו" ונוכל לחזות בו שוב זוכה בעוד כמה גראנד סלאמים. אלא שפדרר הוא פדרר, וזה למעשה ה"עצמו" האמיתי. הוא לא אמור "לחזור לעצמו" אלא פשוט להמשיך לשחק. ופדרר הנוכחי ימשיך לסבול מפערי איכות גבוהים בין טורנירים ובתוך טורנירים ובתוך משחקים, משום שהוא מתעייף יותר, פיסית ומנטלית, ומשום שיש לו שתי בנות, ומשום שהוא כבר זכה ב-16 גראנד סלאמים וכו'.

רויטרס

לכן צריך להפסיק כבר עם ה"חוזר לעצמו" הזה, שלמעשה נועד להאדיר אותו ברגעים מסוימים (כמו השבוע כשזכה ב"טורניר גמר הסבב". מה זה השם הזה?) ולהשפיל אותו ברגעים אחרים (חצי גמר אליפות ארה"ב, רבע גמר ווימבלדון).

פדרר נפרד מאתנו יפה, משום שגם בגיל 30 פלוס הוא נמצא במשחקים הגדולים, בשלבים הגבוהים, מול השחקנים הטובים בעולם. הוא נפרד מאתנו יפה משום שהוא דועך באטיות ובסטייל אל תוך הסוף הבלתי נמנע של כל ספורטאי על.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#