כולם (בליוורפול) אוהבים את לואיס

התמיכה של ליוורפול בלואיס סוארס מלמדת כי בעיר ובמועדון טרם התגברו על תחושת הרדיפה. בעולם הנאור, הם רק מביישים את עצמם ועברם

שאול אדר
לונדון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שאול אדר
לונדון

אתמול, לשעה קצרה, נדמה היה שהשכל הישר ניצח. יממה אחרי שליוורפול הודיעה שלא תערער על עונש ההרחקה משמונה משחקים שהוטל על לואיס סוארס, פרסם החלוץ האורוגוואי הודעת התנצלות. לרגע נוצרה תקווה שהמועדון השכיל לעשות צעד מתבקש אחרי חמישה ימים בהם נגרם לו נזק חסר תקדים, אך קריאה בדברים מלמדת שהפרשה ממשיכה להטיל על אנפילד צל ענק.

"הודיתי בפני ועדת החקירה", נאמר בהודעתו של סוארס, "שהשתמשתי במלה (נגרו) בספרדית פעם אחת ויחידה. אמרתי לחברי הוועדה שלא אשתמש במלה זו שוב על מגרש כדורגל באנגליה. מעולם לא השתמשתי במלה זו באופן מגונה ואם פגעתי במישהו אני מתנצל על כך".

התגובות על ההתנצלות הקלושה, נטולת לקיחת אחריות, לא איחרו לבוא. לורד הרמן אוסליי, יו"ר ארגון "קיק איט אאוט", הנלחם בגזענות בכדורגל האנגלי, הגיב במאמר ב"גרדיאן": "ליוורפול חייבת לבחון עצמה באופן רציני. הניסיון המאוחר של סוארס להתנצל מעורר צער. אני לא יכול להאמין שמועדון בסדר הגודל של ליוורפול, שבעבר הוביל מאבק באי צדק חברתי ובאי שוויון, יכול להרשות פגיעה באמינותו וביושרתו דרך פרסום הודעות גסות שכאלו. ליוורפול נוהגת בצביעות. אי אפשר לחלק חולצות של מלחמה בגזענות כשדברים כאלו מתרחשים על המגרש. זה שיא הצביעות".

לואיס סוארס (משמאל) וחברים לקבוצה מזדהים, איך לומר, עם לואיס סוארסצילום: רויטרס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות מספורט הארץ ישירות לפייסבוק שלכם

בשבת פורסמו מסקנות הוועדה שבדקה את התקרית בה תקף סוארס את פטריס אברה במלים גזעניות. הדו"ח המפורט, 115 עמודים של עדויות, ניתוחים והסברים, לא מותיר ספק בדבר אשמתו של סוארס. התקשורת, באופן גורף, הטיחה בליוורפול ביקורת חריפה מדי יום, אך את הנזק האמיתי המיטו אנשי הקבוצה על עצמם.

מיד אחרי פרסום הדו"ח הוציא המועדון הודעה תוקפנית בה הוא מאשים את חברי הוועדה במשוא פנים. לאחר ההפסד מול מנצ'סטר סיטי השבוע שלח המנג'ר קני דלגליש רמיזות עבות וטען שהדו"ח סובייקטיבי. סוארס עצמו, ערב פרסום ההתנצלות הרפה, הוציא הודעה בה הוא שוב טוען לחפותו. במאבק העצוב שהתפתח בחרה ליוורפול צד. לא זה של שחקן הקבוצה, אלא בתמיכה בגזענות.

שונאים אותנו!

"צר לי להגיד שרוב אוהדי ליוורפול תומכים בסוארס ובמועדון", אומר ג'ונתן נורת'קרופט, כתב בכיר ב"סאנדיי טיימס" ותושב העיר, "רוב האוהדים התלכדו מאחורי סוארס ורואים בכך הגנה על המועדון. אתה רואה אנשים אינטליגנטים ורגישים מבצעים שמיניות באוויר בניסיון להצדיק את התמיכה הזו. אמנם יש מיעוט משמעותי שהביע הסתייגות ממעשי סוארס במשחק מול מנצ'סטר יונייטד, ומשקלם גדל אחרי פרסום הדו"ח, אבל רוב האוהדים - וחשוב מכך, מנהלי הקבוצה - הביעו תמיכה בסוארס וטוענים לרדיפה על ידי שונאי ליוורפול. יש כרזות ביציעים, דגלי אורוגוואי בקופ, השחקנים לבשו כולם את החולצה מספר שבע ודלגליש אמר שהם לא יתנו ללואיס לצעוד לבד. הניסיון לנצל משהו מפואר בהיסטוריה של המועדון והפריטה הזו על הנימים הרגישים ביותר בלב האוהדים, הם בעייתיים מאוד".

אוהדי מנצ'סטר סיטי מביע את דעתו בנוגע לליוורפול ודלגליש, השבועצילום: רויטרס

הנטייה של כל מועדון ומנג'ר היא לגונן על שחקניהם, אבל במקרה הזה יש לכך מחיר יקר, גם אם הרקע להתנהגות ליוורפול מובן. באופן אירוני, התפרסם השבוע מסמך בן 30 שנה החושף כיצד תהו חברי ממשלת מרגרט ת'אצ'ר אם יש לאפשר לליוורפול לדעוך ולהיעלם בעקבות מהומות טוקסטת' שפרצו בעיר ב-1981. החל בסוף שנות ה-60' סבלה העיר משפל קשה, שהגיע לשיאו בתחילת שנות ה-80', והממשלה השמרנית נקלעה לעימות ישיר עם מועצת העיר הרדיקלית. ליוורפול, עיר בעלת אופי עצמאי ומרדני גם בשנים הטובות, הוכרזה כמעט כשטח עוין, ותושביה מצאו עצמם בעימות מתמיד מול הממסד.

בעיר שידעה גם עוני מרוד עם גלי ההגירה מאירלנד, נתפשו התגובות בתקשורת והמערכת הפוליטית אחרי אסון הילסבורו ב-1989 כחלק מרדיפת הקבוצה. העיר והדבקות באמת בכל מחיר הפכו לחלק מהאתוס של המועדון. בזכות הקשר הרגשי יוצא הדופן לאוהדיה וההיסטוריה המפוארת על המגרש, הפכה ליוורפול לאחת מהקבוצות מהגדולות והמיוחדות בעולם. השבוע, בחמישה ימים של אסון ניהולי, הידרדרה לשפל.

שכחתם את בארנס?

גם כשחברי הוועדה סיפקו לאנשי ליוורפול נתיב מילוט וקבעו שסוארס אינו גזען, היו עסוקים במועדון במתקפה ובדיון מיהו הקורבן האמיתי. "אני סבור שאם ליוורפול וסוארס היו מפרסמים הודעת התנצלות כנה ומיידית, העניין היה נסגר במהירות עם עונש מינימלי", אומר נורת'קרופט. "בכל שלב, הודעה כזו היתה מקטינה את הנזק, אבל אנשים שמים את המועדון לפני כל ערך אחר".

ג'ון בארנס בביקורו באיצטדיון דוחא בסכנין, ב-2006צילום: אי-פי

הכישלון המוסרי מצד מי שחרתו את המונח "צדק" על דגלם ושברו מוסכמות כשהחתימו ב-1987 את ג'ון בארנס, השחקן השחור הראשון במועדון וגם הראשון שהפך לכוכב ולמנהיג במרסיסייד, משתווה רק לכישלון הניהולי. "המשבר המתעצם דרש מנהיגות מכיוון ההנהלה", כתב טוני אוואנס, עורך הכדורגל של "הטיימס" ומהקולות הידועים ביותר של ליוורפול בתקשורת הבריטית, "רק הוזים מוחלטים יגידו שזה היה משהו מלבד אסון יחצ"נות".

בעלי המועדון, אמריקאים ליברלים, הותירו את ניהול המשבר בידי דלגליש, אדם שהפך לחלק מהדנ"א של המועדון, שאסון הילסבורו השפיע על חייו באופן העמוק ביותר, שהמשיך לגור בקרבת ליוורפול במשך כל השנים אחרי התפטרותו ממשרת המנג'ר ב-1990. וזה, בשורת הודעות תוקפניות ומעוררות אנטגוניזם, רק החריף את הבעיה. ליוורפול נכנסה למלחמה עבור מטרה לא ראויה ובלתי ניתנת להגנה, ויוצאת ממנה בשן ועין.

התגובות של אוהדים רבים למאמרו שפרסם אוואנס היו טיפוסיות. הוא הואשם בבגידה ובתמיכה באויב המנצ'סטרי, אבל דומה שההחלטה של המועדון לא לערער על עונשו של סוארס היא צעד חיובי ראשון בסאגה העגומה. אנגליה והכדורגל האנגלי עשו כברת דרך מאז נזרקו לעברו של בארנס בננות והקבוצה כונתה "ניגרפול". המאבק בגזענות הוא דבר מתמשך. מן הראוי שליוורפול תיטול בו חלק ולא תתייצב נגדו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ