רוק במגרש הכדורגל

פרנק רייקארד ירק על רודי פלר, יוסי אבוקסיס על אוהדי מכבי נתניה וגם צ'רלס בארקלי הפליא ביכולותיו. מדוע נוהגים הספורטאים לירוק?

עוזי דן
שווה בדיקה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בעקבות היריקה של עידן ורד ממכבי חיפה על מוטי מלכה מהפועל באר שבע, רציתי לדעת מדוע כדורגלנים יורקים במהלך משחק וכדורסלנים לא. בנוסף, אבקש להרחיב על הקשר בין יריקה לענפי ספורט נוספים. (עינת ב., תל אביב)

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

היריקה עצמה, לא במהלך פעילות גופנית, היא כמובן עניין תרבותי. בעוד שבחלקים גדולים של העולם, בוודאי במערב, יריקה נחשבת להתנהגות גסת רוח, ישנם מקומות, סין למשל, בהם הדבר נהוג. בהודו ובפקיסטן נוהגות אימהות לירוק על התינוקות שלהן מתוך אמונה שמדובר בהגנה מפני עין הרע. גם סוחרים ובעלי עסקים נוהגים לירוק על הכסף הראשון שקיבלו ביום נתון, בדיוק מאותה סיבה - עין הרע.

גם במערב היה נהוג בעבר לירוק בפומבי. למעשה, עד המאה ה-17 בליעת רוק - כלומר אי יריקה - נחשבה למעשה פסול. במהלך המאות ה-18 וה-19 הדבר השתנה והפך למעשה וולגרי, בייחוד ליד נשים.

עידן ורד בפעולה כדורגלנית מול הפועל באר שבע, בסוף השבועצילום: שרון בוקוב

לאחר מגפת השפעת הגדולה של 1918, בגלל ההבנה שיריקות בפרהסיה אינן בריאות ועלולות להעביר מחלות, הפכה הפעולה הפומבית למאוסה באירופה ובארצות הברית. מנגד, עד היום מקבלים שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית קעריות לרקיקה, זכר למנהג שרווח בעבר, למרות שכמובן אינם משתמשים בהן.

יריקה לעבר מישהו, בוודאי על פרצופו, היא אקט משפיל וחסר כבוד, ואירועים כאלו מתרחשים גם במגרשי כדורגל. בישראל, ירק ורד על מלכה בשבת האחרונה, יא יא פטי על ולדימיר דוואלישווילי לא מזמן, ויוסי אבוקסיס לעבר אוהדי מכבי נתניה כששיחק בבית"ר ירושלים ושמע קללות על משחקו האלים. בעולם, זכורה היריקה של פרנק רייקארד על רודי פלר בשמינית גמר גביע העולם 1990 בין הולנד למערב גרמניה.

יריקות לא מוגבלות לכדורגל בלבד. הטניסאי ויקטור האנסקו ירק לעבר צופים שהקניטו אותו במהלך משחק בטורניר ווימבלדון. שחקן ה-NBA צ'רלס בארקלי ירק לעבר אוהד שקילל אותו, אבל פגע בילדה בת חמש.

מעבר ליריקות הללו, שחקני כדורגל יורקים לא מעט על המגרש, הרבה יותר מבענפי ספורט אחרים. בגולף, לדוגמה, נתפס טייגר וודס לפני כשנה יורק במהלך טורניר באבו דאבי ונקנס. האם זהו עניין פיסיולוגי, או שמא מדובר בדבר אחר?

יש הטוענים, חלקם כדורגלנים, שפשוט מצטברת ליחה בפה ו/או נוצר יובש בגרון, ולכן היריקות. אבל מדוע תופעות כאלו לא מתרחשות גם בענפי ספורט אחרים? אין כאן עניין של איצטדיון פתוח או אולם סגור, או אפילו אלמנט של קור; ספורטאים שעוסקים בביאתלון, לדוגמה, ענף שככל הנראה דורש יותר מאמץ מכדורגל ונערך בתנאי שלג וקור, לא נראים יורקים. "שחקני כדורגל לא אמורים לסבול מליחה יותר מאשר ספורטאים אחרים", קובע פיסיולוג הספורט מולי אפשטיין ממכון וינגייט.

כמובן שזירת המשחק משחקת לידי היורקים, הרי הדשא סופג הכל. הרבה יותר נוח לירוק על דשא מאשר על פארקט של מגרש כדורסל, כדוריד, כדורעף וכו', אבל גם כאן כנראה מדובר בסוג של תירוץ. עדיין לא תתפסו טניסאים יורקים, בטח לא על הדשא של ווימבלדון.

פרנק רייקארד משפיל את רודי פלר במונדיאל 90'צילום: גטי אימג`ס

עניין של מנטליות

לפעמים אוויר מזוהם, אלרגיות או קשיי נשימה יכולים לגרום לצורך אמיתי לירוק; חלק מתרבות היריקות בבייג'ין היא בשל זיהום האוויר והאלרגיות שהוא גורם, אבל מדובר גם בהרגל, שכן אפילו באזורים צחי אוויר בסין מרבים לירוק.

"יש ספורטאים שסובלים מבעיות ליחה ואז יש צורך להיפטר ממנה, הרבה פעמים זה קורה אחרי מחלה או אלרגיה", אומר אפשטיין, שמזכיר כי לא פעם אפשר לראות רצות אתיופיות למרחקים ארוכים יורקות על המסלול.

כל אלה עדיין לא מסבירים מדוע כדורגלנים יורקים יותר. אפשטיין טוען כי "זהו הרגל מגונה שהשתרש בתרבות הכדורגל". או בקיצור, עניין של מנטליות. כדורגלנים יורקים הרבה יותר גם בעולם, זו לא המצאה ישראלית וגם במתוקנות שבארצות תבל מדברים על כך שיריקות של כדורגלנים נובעות ממנטליות ולא מצורך פיסי אמיתי.

במחקר שנערך בגרמניה טענו שחקנים בבונדסליגה כי הם יורקים בעיקר בגלל יובש, הצטברות ליחה וצורך. עם זאת, ממעקב שערך הפסיכולוג הגרמני, ד"ר היינץ ג'ורג' רופ, הוכח קשר מובהק בין זמן היריקה (או בגרסה המגעילה הרבה יותר שלה - "יריקה" מהאף) לבין מה שקרה במשחק קודם ליריקה. "יריקות וקינוחי אף באים הרבה יותר אחרי מסירה גרועה או החמצה", כתב רופ אחרי ניתוח של עשרות רבות של משחקי בונדסליגה ומאות יריקות, "הקשר ברור".

זה גם ספורט

יריקה היא גם סוג, ביזארי למדי, של ענף ספורט. בדרך כלל לא יורקים רוק, אלא גלעיני דובדבנים, בגלל שהם קטנים, קשים וחלקלקים, ולכן נוחים ליריקה למרחק. הענף הזה נהוג במיוחד בארצות הברית ובאנגליה, ושיא העולם עומד על 100 רגל וארבעה אינצ'ים, או 31.72 מטרים לפי ספר השיאים של ג'ינס.

קודו

תחרות פופולרית באוניברסיטאות מסוימות בארצות הברית, כמו פרדו ופנסילבניה סטייט, היא יריקת צרצרים מתים, שפותחה על ידי אנטומולוג חובב צרצרים. מדי שנה, בשיאו של כינוס הספורט של פנסילבניה סטייט, אליו מגיעים רבבות, נערכת התחרות הזאת.

בדרום אפריקה קיימת תחרות במסגרתה יורקים גללים של קודו, סוג של אנטילופה, והחל מ-1994 נוסדה במדינה אליפות עולם בתחביב המשונה, הנערכת מדי שנה. מדובר בגללים קטנים, קשים ויבשים, ועל פי חוקת האליפות המנצח נקבע על פי המרחק שאליו מתגלגלים הגללים, ולא היכן הם פוגעים. שיא העולם, שרשום על שמו של שון ואן רנסבורג, עומד על 15.56 מטר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ