רויטרס, קויאבה
רויטרס, קויאבה

לניוואלדו אינשיו דה סילווה יש מלה שמתארת בדיוק את התחושה של להתעורר בשש בבוקר, לחבוש קסדה ולעבוד בפרך בחום של יותר מ-30 מעלות באתר בנייה באחד מאיצטדיוני הכדורגל החדשים בברזיל: "חופש". דה סילווה הוא אחד מ-25 גברים באתר הבנייה, שבעבודתם הקודמת עבדו בתנאים שהוגדרו על ידי ממשלת ברזיל "עבדות".

הפועלים עוזרים עתה לבנות את האיצטדיון בעיר קויאבה שבמערב המדינה, כחלק מתוכנית ממשלתית המכשירה "עבדים" לשעבר במיומנויות כמו נגרות, ומסייעת להם להשתלב בשוק העבודה.

בדומה לכמה מעמיתיו, דה סילווה מספר שהתקבל לעבודה בחווה - ואז נכפה עליו לאסוף כותנה שבעה ימים בשבוע מצאת החמה ועד שעות החשיכה. הוא מעולם לא קיבל שכר, ונאלץ לצוד או לחפש אחר מזון. לדבריו, הוא לא הצליח לברוח בגלל המיקום המבודד של החווה, ועזב רק בשעה שאחד העובדים הצליח להימלט וליידע את הרשויות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים מספורט הארץ ישירות אליכם

ניוואלדו אינשיו דה סילווה, שנמלט מעבדות, באתר הבנייה של אצטדיון ארנה פנטנאלצילום: רויטרס

כעת, הוא ועובדים אחרים אומרים שהם גאים להיות בחזית ההכנות של ברזיל לקראת אירוח גביע העולם בכדורגל ב-2014. "אני מאושר. יש לי עכשיו את החופש לעשות מה שאני רוצה", אומר דה סילווה, בן 44, שגר עם שאר העובדים בשיכון זמני באתר שהקימה חברת הבנייה, ונהנה מסופי שבוע חופשיים. "לפני זה, היינו צריכים לישון בג'ונגל. עכשיו, יש לנו לוח זמנים מסודר ונוח ואוכל טוב. אין לנו על מה להתלונן כי הכל הסתדר בחיים שלנו".

סיפורו של דה סילווה ועובדים אחרים שהגיעו לאתר הבנייה נעוץ באתגרים הכלכליים של ברזיל, בעבר ובהווה. ברזיל ייבאה יותר עבדים אפריקאים מאשר כל מדינה ביבשת אמריקה, במיוחד כדי לקצור קני סוכר. העבדות בוטלה רשמית ב-1888, אולם בברזיל ישנם עדיין כיסים, במיוחד בחוות ובאזורים שבהם נכרתים בקצב מסחרר עצי יער האמזונס, שבהם תנאי העבודה דומים באופן מפחיד לאלה שבמאה ה-19. אפילו בעיר הגדולה והמודרנית בברזיל, סאו פאולו, מגלות לעתים קרובות הרשויות עובדים בסדנאות יזע.

לפי נתוני משרד העבודה בברזיל, יותר מ-2,600 בני אדם חולצו מעבדות ב-2010. ממשלת ברזיל העמידה בעיה זו בראש סדר העדיפויות בעשור האחרון, והרחיבה את מושג העבדות ב-2003 כדי שיכלול גם עבודות כפייה וגם תנאי עבודה משפילים. לפי ארגון העבודה הבינלאומי, מדובר במושג רחב ומקיף יותר מאשר ברוב המדינות.

לדברי ולדיני ארודה, בכיר במשרד העבודה במדינת המחוז מאטו גרוסו, תוכניות ממשלתיות כמו זו באצטדיון בקויאבה, שכוללת שישה חודשי הכשרה, הכרחיות להבטחת ההיעלמות המוחלטת של העבדות בברזיל. "האתגר הגדול ביותר הוא להוכיח לאנשים האלה שהם מסוגלים לעבוד בעבודות מכובדות", הוא אומר. "קשה לשים מאחור חיים שלמים בהכשרה של שישה חודשים בלבד. זה לא פשוט, אבל הם עושים זאת".

סימון פונסה, דוברת איגוד החברות הבונות את האצטדיון, מספרת שכשהגברים הראשונים הגיעו לאתר באפריל האחרון, כולם היו "אנאלפביתים מבחינה תפקודית". רבים מהם לא היו רגילים למלא ולו את ההנחיות הבסיסיות ביותר, והתקשו בתחילה בכיתה בה ניסו ללמד אותם הכל - החל מקריאה בסיסית, עבור בטכניקות בנייה וכלה בניהול כספים.

"כמה מהם היו מתוסכלים והתחילו לומר כי 'להיות עבד היה בסדר גמור בשבילי'", אומרת פונסה. "אחרים פשוט היו מפוחדים משום שמעבידים מעולם לא התייחסו אליהם יפה". ובכל זאת, הם נצמדו לתוכנית. מתוך 26 שנרשמו לתוכנית, נשר רק אחד, שחזר לביתו במחוז בצפון-מזרח ברזיל.

מאז שסיימו את הקורס, השתלבו הגברים בעבודה עם מאות פועלים נוספים. הם מרוויחים כ-480 דולרים בחודש - 30% יותר משכר המינימום בברזיל.

הגברים סיפרו כי בשלב מוקדם מאוד הבינו את הערך של מה שלמדו. דורבאל פרננדש דה סילווה, בן 38, סיפר כי הוא אחד מתוך 20 אחים ואחיות ומעולם לא היתה לו הזדמנות ללכת לבית הספר. "כל מה שעשיתי לפני היה לקצור קני סוכר", אמר. "עכשיו יש לי עבודה. למדתי המון ואני ממשיך ללמוד כל יום מחדש".

התוכנית היתה יעילה באותה המידה גם לחברות המעסיקות. ערים ברזילאיות רבות סובלות ממחסור חמור בעובדים בשנים האחרונות, שנים של צמיחה כלכלית גדולה שהרחיקו עובדים רבים מעבודות כפיים כמו בנייה. הבעיה בולטת במיוחד בקויאבה, שנהנית משגשוג הודות לגידול סויה.

"הכשרנו את האנשים האלה בעצמנו, וכתוצאה מכך קיבלנו איכות עבודה טובה יותר", אומרת פונסה. "כעת הם כמו משפחה, לכן הסבירות שיישארו גבוהה יותר לעומת עובדים אחרים. שינינו את חייהם של 25 אנשים, ואני מקווה ששינינו את חייהם של ילדיהם".

"מה שקורה כאן אינו צדקה", אומר ארודה מהמשרד לעבודה. "זאת עסקת חליפין. החברה מקבלת עובדים, והמדינה מקבלת אנשים יצרניים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ