לא יום עצוב

פרידה ממאמן שידע ללכת בזמן

לפפ גווארדיולה היה האומץ לעזוב את המקום הטוב בעולם. האם תהיה שוב קבוצה שתהפוך את האידאה לחיוורת כל כך ביחס למציאות?

שלומי ברזל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלומי ברזל

זהו אינו יום עצוב, אלא יום מסקרן במיוחד. יום שבו מזמין אותך הדמיון לעבודה מאומצת בדבר עתידם של פפ גווארדיולה וקבוצת הכדורגל ברצלונה. לי, אישית, אין שום כוונה לבזבז את הרגעים הקסומים הללו על שאלות מיותרות כמו למי משני החלקים היתה משמעות גדולה יותר בשלם הכי מופלא שראיתי בימי. מהר מאוד הבנתי שבברצלונה הנשגבת אין באמת הבדל בין מי שמבקיע בקצב בלתי נתפש (נגיד אחד בשם ליאו מסי), לבין מי שמסתפק בעבודה קצת יותר דהויה במרכז השדה (נגיד אחד בשם בוסקטס), בשער (ואלדס) או בהגנה (פויול). בעיני, מעולם לא היתה קבוצת כדורגל שהשלם שלה היה בדיוק כל כך נדיר סך חלקיה. מעולם, עד לברצלונה הזאת, ולמר גווארדיולה, לא ידעתי להכיר בחשיבותם המכרעת של הפרטים הקטנים. בכדורגל, ובחיים.

זהו אינו יום עצוב, כי לעתים רבות מדי, לשמחתי, עולם המושגים של הכדורגל היה דל מכדי לסייע בהבנת עבודתו של גווארדיולה. היו פעמים שגרם לי לחשוב על שען או על כימאי, שאמנותם עיסוק בפרטים הקטנים, בדיוק, במה שיבטיח את הנוסחה היחידה להצלחת הפעולה. מהר מאוד גם זה לא הספיק וביקשתי לשמוע את דעתם של אנשי אמנות על עבודתו של האמן גווארדיולה. אולי לצייר יהיה פתרונים, אולי לבימאי, לפסל, לכוריאוגרף או למשורר. אלוהים, אני יודע, נמצא בפרטים הקטנים, אבל עדיין לא מצאתי את האומץ לפנות אליו ולבקש את עזרתו בעניין. כמי שכבר בנה פעם משהו קרוב כל כך לשלמות, סביר שבורא עולם יידע במה דברים אמורים.

זהו אינו יום עצוב, כי לעתים נדירות עדיפים סימני השאלה על התשובה. לא יודע איך גווארדיולה עשה זאת, לא יודע אם זה הוא או הם, לא יודע אם ברצלונה ביום שאחריו תהיה גדולה יותר או פחות, לא יודע אם ייכשל בגדול או יצליח שוב באופן בלתי נתפש, לא יודע איך ממשיכים מכאן, לא יודע מה אמר במסיבת העיתונאים, לא יודע אם מה שאמר במסיבת העיתונים זאת האמת, כל האמת ואך ורק האמת, לא באמת יודע איך מרגישים עכשיו צ'אבי, אינייסטה, מסי, פיקה והאחרים, לא יודע להשיב אם אי פעם תהיה קבוצה שתהפוך את האידיאה לחיוורת כל כך ביחס למציאות, לא יודע אם המשך הכתיבה יביא מעט מרגוע לסערה שמאיימת עלי כל כך.

גווארדיולה, ייזכר כמאמן הקבוצה הגדולה בהיסטוריהצילום: רויטרס

זהו אינו יום עצוב, כי מישהו הרגיש שהגיע למיצוי והחליט שהספיק לו. היו לו הביצים, השכל והאומץ לעזוב את המקום הטוב בעולם וללכת שוב אל הלא נודע. לחפש אתגר חדש, אולי לנוח, להתרווח בכיסא ולהביט על יצירת המופת שלו. להבין, או לפחות לנסות להבין מה בדיוק קרה שם. לנתח קטע אחר קטע, ליהנות, להודות למזל במקומות הנכונים, להתרגש שוב מכל שער ומהלך, לרשום בפנקס קטן "כאן היינו יכולים לעשות טוב יותר", או "זה הכישלון הגדול שלי". אם תיכתב שורה כזאת, זה יהיה יום שמח במיוחד, כי הטוב מכל עוד לפנינו.

זהו אינו יום עצוב, כי למזלי לא הספקנו ב"ספורט הארץ" להוציא לפועל את הכתבה שחשבתי כי היא כל כך ראויה בסביבות המחזור החמישי בעונה הראשונה שלו: האם ברצלונה גדולה עליו? זהו יום שמח, כי אין לי בעיה להודות בזה. זהו יום שמח במיוחד, כי על הדרך הרווחנו אינספור כתבות, שלנו ושל האחרים, שביקשו לפצח את החידה, וכל אחת מהן קירבה והרחיקה אותנו מהאמת במידה שווה. ובמקרה הזה, אי הידיעה טובה בהרבה מהידיעה.

מי צריך להחליף את פפ? דברו על זה בפייסבוק ספורט הארץ

זהו אינו יום עצוב, כי ברור שגווארדיולה חייב אותו. העסק הזה, כבר היה ברור, מאיים להטביע אותו. אין לי מושג כמה הרוויח לעונה, איני יודע גם כמה הציע לו סנדרו רוסל תמורת הארכת החוזה בברסה, אבל לפי הדיווחים פפ אמר לא לצ'ק פתוח. אין סיכוי שתשובה כזאת תינתן ביום עצוב. גווארדיולה הזדקן מהר מדי בתפקיד התובעני הזה. השיער נעלם, ומה שנותר האפיר. תמונות התקריב שלו במהלך המשחקים הציגו יותר ויותר אדם שסובל. בימיו הראשונים כמאמן ברצלונה הגיב באיפוק על כל שער, באלו האחרונים יצא מגדרו ונראה כאחרון האוהדים ביציע. האמנתי לו יותר בגרסה המוקדמת. בזאת האחרונה הוא נראה לי כמי שמנסה בכוח לחגוג ולמצוא שוב את מה שאבד. כנראה שלא מצא.

זה יום עצוב, ובמיוחד, כי על פני הכדור הזה, ובמשחק הכדור הזה, יש מעט מאוד אנשים עם האומץ והיושרה של פפ גווארדיולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ