עידן חדש בברסה

הדרך מפפ לטיטו עוברת בדרך

זה לא האדם על הקווים, אלא הערכים והחינוך עליהם הוא גדל. מי שבאמת הכיר את ברצלונה ידע שווילאנובה היה המועמד האמיתי היחיד להחליף את גווארדיולה

תמיר כהן
תמיר כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תמיר כהן
תמיר כהן

"אמנם הפסדנו והודחנו, אבל מה שחשוב הוא שהיינו נאמנים למשחק ולדרך שלנו", אמר ססק פברגאס כמה רגעים אחרי ההדחה הכואבת בחצי הגמר מול צ'לסי. "אמנם הפסדנו את פפ, אבל מה שחשוב הוא שהיינו נאמנים למשחק ולדרך שלנו ומינינו את טיטו וילאנובה" – זה מה שכנראה עבר בראש של סנדרו רוסל כשהחליט למנות את וילאנובה למאמן ברצלונה.

בברצלונה חרטו את מושג הדרך על דגל המועדון. במועדון שמעלה את טיאגו וטייו בהרכב הפותח בקרב הישיר על האליפות מול ריאל ואת איזאק קואנקה במלחמה על הכרטיס לגמר ליגת האלופות יודעים שאין דרך אחרת פרט לדרך. הם הרי לא יעלו על השביל כשאין בשביל. הם יתעקשו לבנות גם את הדרך – יחברו אבן לאבן – עדיף אחת כזו שיוצרה בבית יוצר מקומי עם ערכים קטאלנים – ייצרו צורות שהאדם הסביר, או הצופה הממוצע, לא האמין שהן קיימות. הם יגרמו לבנאים, סתתים או לסתם מאמני כדורגל לתפוס את הראש ולא להאמין. לתפוס את הראש לא בגלל השערים והגביעים אל בגלל הדרך. ולא רק בגללה, אלא בעיקר בשל הנאמנות והאמונה בה.

לא מעט שמות רצו בבורסת המועמדים להחליף את גווארדיולה, אבל מי שבאמת למד להכיר את המועדון, את הדרך בה הוא מתנהל ואת הדרך בה הוא מחוייב ללכת בה – גם כשההפסד כרוך בכך – יודע שלא באמת היתה להם ברירה. שלא באמת היה מועמד אחר פרט לווילאנובה. זה המותג של ברצלונה. סוף סוף מותג שגם סוציאליסטים ילמדו לאהוב. ולהעריץ. ולנסות לחקות.

וילאנובה ופפ. חונך על ערכי הבלאו-גראנה וגדל על ברכי הטיקי-טאקהצילום: רויטרס

כל ילד שעברו ועתידו כרוכים בקבוצת כדורגל זוכר את הפעם הראשונה בה טיפס במעלה המדרגות ליציע. את הדוחק, ההמולה, תחושת ההתרגשות והפחד מפני – עד שהדשא נחשף מול העיניים. אותו מראה שנפרש מול האוהד נצרב בתודעה כדשא הכי מטופח שאי פעם הוא יראה בחייו. לדשא, לשערים ולשחקנים העולים למגרש תהיה הילה – הטבעת הזוהרת ההיא מהסרטים המצוירים שמרימה אותם מהרגע, מהווה, מהנתפש. כשעולים במדרגות של הקמפ נואו מרגישים משהו אחר, בטח אם אתה ילד קטלאני. כשהילד ההוא מביט בדשא ובכוכבים הוא רואה את מושא הערצתו - אבל לא משהו נשגב ורחוק אלא משהו שהוא יכול לתפוש. יכול להבין. כי הוא באמת מאמין שהוא יכול להיות שם במקומם. או לפחות לצידם. זה הקסם של המועדון הזה.

קסם שמאפשר לשחקן בינוני כמו טיטו וילאנובה ולעוזר המאמן של האיש שנכנס לספרי ההיסטוריה בתחילת שנות הארבעים לחייו – לקבל את ההזדמנות לאמן את חבורת השחקנים המוכשרת, הממושמעת והיצירתית בעולם. כי וילאנובה גדל על ערכי הבלאו-גראנה וחונך על ברכי הטיקי-טאקה בואכה הטוטאל פוטבול – כי זו המחווה הכי יפה שהיה אפשר לתת לדרך של פפ גווארדיולה.

בטור הפרידה שלו מפפ, כתב שלומי ברזל כי כבר אחרי חמישה מחזורים על הקווים בקמפ-נואו הוא ניסה להרים כתבת "זה גדול עליו". זאת לא תהיה הפתעה גדולה אם גם וילאנובה יעלה מחשבות זהות אצל עורכי מדורי הספורט. אבל גם זאת לא תהיה הפתעה גדולה יותר אם תחת שרביטו של הקטאלני בן ה-43 ברצלונה תיגע ברקיע שוב. כי זה לא האדם על הקווים אלא הדרך שהאדם – והמועדון – התווה. הדרך שעוברת דרך ההנאה מהדרך עצמה – בדיוק כמו שאומרים "הספרים שמסבירים איך צריך לחיות". כי יש אגדות שקורות באמת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ