שאול אדר
לונדון
שאול אדר
לונדון

ב-15 לאפריל השנה נערך משחק חצי גמר הגביע בין צ'לסי לטוטנהאם וקדמה לו דקת דומית לזכר קורבנות אסון הילסבורו שאירע בתאריך זה לפני 23 שנים. הדקה הפכה מהר מאוד לרגע קצר. מחלק האצטדיון בו ישבו אוהדי צ'לסי עלו קריאות "רוצחים", "בני זונה סקאוסרים מטונפים", והשופט מיהר לקטוע את הפארסה.

אוהדי ליוורפול זעמו, זעם שרק עינג את אנשי צ'לסי. "אוי ואבוי", אמר לי אוהד מוכר, "הגיע הזמן שתתגברו על זה ליוורפולים, בוא נקיים דקת דומיה להייזל, מלחמת הבורים, טביעת הטיטאניק, מלחמת העולם הראשונה, מייקל ג'קסון, אליזבת טילור, מעבורת החלל 86, מגדל התאומים. שיפסיקו לבכות, הם הפכו את אסון הילסבורו לעניין פוליטי אז שלא יתלוננו שלאנשים נמאס מהם והעיסוק החולני בהילסבורו".

היום (שבת) צפויים כוחות משטרה אדירים בוומבלי. משחק הדרבי המנצ'סטרי בחצי הגמר בשנה שעברה לווה בקרבות סביב האצטדיון ולאור השנאה העזה בין שני מחנות האוהדים איש לא יופתע אם התסריט יחזור. אוהדי צ'לסי יודעים איך להרגיז את אוהדי ליוורפול וכפי שהובהר, הם לא יהססו להשתמש בנשק האפקטיבי ביותר.

אוהדים, ולא רק אוהבים, של ליוורפול. "ליוורפול זה אימפריה, אחי, זה מסורת אחושרמוטה, זה נשמה."צילום: אי–פי

לכאורה יש לצ'לסי יריבות היסטורית מול ספרס אבל דומה שהשנאה ההיסטורית לטוטנהאם שהיא חלק ממהות האהדה לצ'לסי שונה מהעוינות לליוורפול. שם מדובר בתיעוב גורף, לקבוצה, לאוהדים ולתושבי העיר ולמנטליות. כשעולות תוצאות שאר משחקי הליגה על מסך הענק בסטמפורד ברידג', פיגור של ליוורפול היה גורר לא פעם שירה ספונטאנית על סלאמס של ליוורפול ושוכניהם.

התחושה הדדית. אוהדי ליוורפול גרמו לא פעם נזקים כבדים ליציעי סטמפורד ברידג' ונוטים לראות באוהדי הקבוצה אוהדי פלסטיק, רודפי הצלחות, אוליגרכים, לונדונים מפונקים ותיירים. "עם כל הכבוד לצ'לסי, האוהדים שלהם אינם כמו האוהדים שלנו", אמר ג'יימי קראגר. "לדעתי, מועדונים בהם גרעין האוהדים הוא וורקינג קלאס תמיד יהיו חמים יותר. האוהדים מעורבים יותר במשחק ויוצרים יותר אווירה. אני לא מנסה להמעיט בכבודה של צ'לסי אבל אני חושב שזו עובדה".

מי תניף היום את הגביע? דברו על זה בפייסבוק

צ'לסי חולקת כבוד לקורבנות הילסבורו. דקת הדומיה נקטעה אחרי כמה שניותצילום: אי–פי

היריבות הספורטיבית המודרנית החלה ב-2003. במשחק הליגה האחרון התמודדו שתי הקבוצות בלונדון על הכרטיס האחרון לליגת האלופות ושער של יספר גרונקיאר העניק אותו לצ'לסי, רומן אברמוביץ' השתכנע ורכש את הקבוצה באותו קיץ וסדרת מפגשים טעונה בליגת האלופות יצאה לדרך בעשור הקודם. בשבת יהיה זה המפגש ה-31 בין שתי הקבוצות בשמונה העונות האחרונות וההיכרות האינטימית בין שתי הקבוצות ומחנות האוהדים הולידה טינה עזה.

בליגת האלופות זכורים העימותים בין ז'וזה מוריניו ורפא בניטס אחרי משחקי חצי הגמר ב-2005 ושערו של לואיס גארסיה, שער רפאים מכדור שלא עבר את הקו, לטענת מוריניו שעדיין רודף את המנג'ר המצליח. ב-2007 ניצחה ליוורפול שוב בחצי הגמר לאחר סדרת פנדלים ואז הגיעו שתי סדרות שהסתיימו בניצחון צ'לסי.

את היחסים העכירו גם הניסיונות להעביר את סטיבן ג'ררד לצ'לסי ורכישתו של פרננדו טורס בשנה שעברה אבל תמצית השנאה מצוי ביחס להילסבורו. דומה שהנושא הטעון מצליח להרתיח את שני המחנות רק שבמקרה זה, צ'לסי מייצגת את רוב אנגליה.

ישנן עובדות שאינן מוטלות בספק. באסון נהרגו 96 אוהדי ליוורפול בשל הזנחה של שנים שהפכה את האצטדיון בשפילד ורבים אחרים למתקנים מסוכנים, יחס המשטרה לאוהדים כאל מתפרעים, ניהול שגוי של האירוע, אי תגובה בזמן לאסון ותגובה חובבנית של רשויות ההצלה. אוהדי ליוורפול, נקבע בדו"ח השופט לורד טיילור, לא התפרעו ולא היו אחראים לאסון. לאחר המקרה טויחה אוזלת יד המשטרה, איש לא הוענש או נטל אחריות, סיבת גורמי המוות לא נחקרה כיאות והתקשורת (לא רק עיתון הסאן) פרסמה שקרים חסרי בסיס על התנהגות אוהדי ליוורפול.

זהו היחס לעובדות האלו שיצר תהום בין אוהדי ליוורפול לרוב תושבי אנגליה, מגורם מאחד בימים שאחריו הפך הילסבורו לגורם פוליטי מפלג. הסטריאוטיפ של הסקואסרים הוא דימוי שלילי שמורכב מתחמנות, קורבניות ונטייה להתפלש באסונם. רבים קוראים לאוהדי ליוורפול "להמשיך בחייהם", להניח לאסון שהתרחש לפני שנות דור ולהתקדם. תושבי העיר לא מבינים אין אפשר להתקדם לנוכח אי הצדק ודורשים פרסום מלא של כל מסמכי הרשויות הנוגעות לדבר, נטילת אחריות וענישה של הגורמים לאסון.

העימות הזה מתעורר מידי מספר חודשים. השנה היה זה הקומיקאי אלן דיוויס שהתרעם על כך שליוורפול מסרבת לשחק ב-15 באפריל שהרי מנצ'סטר יונייטד משחקת ביום השנה לאסון מינכן וכך גם ריינג'רס וברדפורד סיטי שסבלו אף הן מאסונות נוראיים. דיוויס אמר זאת בפודקאסט שולי של אוהדי ארסנל אבל לאחר שביקורתו נחשפה הוא הפך למטרה לזעם אנשי ליוורפול. אחרי שאורגן חרם נגדו החלו אוהדים להטריד אותו בביתו, לאחל לו סרטן ולייחל שאשתו תאנס. בחצי הגמר מול אוורטון הונפו כרזות נגדו למרות התנצלותו ותרומה של 1,000 ליש"ט (שנדחתה) לארגון צדק לחללי הילסבורו. בים הקללות והקריאות לנקם, סליחה, צדק, היו גם דוברים שניסו להבהיר את הגישה הליוורפולית באופן לא אלים.

"(ליוורפול לא משחקת ביום השנה) כי אנחנו לא צריכים", כתב בלוגר בשם אדם סמית'. "כי אנחו לא רוצים. כי אם יונייטד או ריינג'רס או כל מועדון אחר מרגישים שאינם רוצים לשחק ביום השנה של אסונם, מדוע לכפות זאת עליהן? ... האם אלן דיוויס מציע ברצינות שביום שבו קני דלגליש זוכר את את דמעות ההורים השכולים, ילדים שאיבדו משפחות והעיר שאוחדה באבל, הוא 'ימשיך הלאה' וינהל משחק כדורגל?".

"תמיד הקורבנות, אף פעם לא אשמתכם", שרים האוהדים היריבים במשחקי ליוורפול, ומעלים תהיות בנוגע לנפח אזכור אסון הייזל בהשוואה לאסון הילסבורו. מדובר בהתנגשות ערכית בין שתי תרבויות שונות,, האנגלית והליוורפולית. באחת ממשיכים הלאה בכל מחיר ומסתירים את הכאב, בשניה, בעלת השפעות איריות מובהקות, המוות אינו מוצנע והעוול אינו נשכח.

וזו הסיבה שהמשחק היום (19:00 שידור ישיר בספורט 1) כה טעון. צ'לסי היא הבד האדום בעיני אוהדי ליוורפול. מבשרי 'גישת הבכיינים, תמשיכו הלאה ותתגברו על זה' הבוטים ביותר. אנשי ליוורפול מסרבים להניח להילסבורו וכל אחד רשאי לסכם את מסקנותיו וניסיון חייו כיצד להתמודד עם אובדן ועוול. ישנה עובדה חשובה שעולה מהזעם הסקואסרי, הילסבורו הפכה לדבר החשוב ביותר בזהות מועדון הכדורגל ומטרותיו, ולא במקרה מופיעה אש התמיד בסמל הקבוצה. "כדורגל הוא רק משחק", כתב סמית' הבלוגר וביטא את רגשות מאות אלפים, ""שום דבר אינו חשוב יותר מזכירת אלו שאיבדו את חייהם והקריאה לצדק שמבושש להגיע אחרי שנים רבות".

זהו הסבר מרכזי לדעיכת ליוורפול כגורם בכדורגל האנגלי. זו הדרך להבין את ראיית העולם של מנהלי המועדון והתמיכה הגורפת וחסרת האחריות באמירותיו הגזעניות של לואיס סוארס. זו הסיבה שדיון בקדנציה של קני דלגליש הופך לרגשי והיסטרי. ליוורפול בחרה לחיות את האסון והשבטיות. יש לאנשיה סיבות מצוינות לעשות כך אבל המחיר מתבטא גם על המגרש.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ