אמא, למה אבא לא מעלה אותי בהרכב?

לידיעת הגולשים ראובן ורועי עטר: השילוב בין אבא מאמן ובן שחקן יכול להצליח, אבל גם להיכשל קשות. בואו ללמוד מניסיון העבר

שי נמרודי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי נמרודי

הצוות המקצועי החדש של מכבי חיפה, בראשותו של ראובן עטר, כבר עומל על בניית הסגל לעונה הבאה. שמואל שיימן חתם, שמות נוספים מוזכרים כמועמדים, וכמדי שנה, גם כמה שחקנים שכיכבו בקבוצת הנוער יקודמו לקבוצה הבוגרת. המאמן החדש בחר ארבעה כאלו, ובין שמותיהם בולט אחד, עם שם משפחה שנשמע מוכר – עטר. זהו כמובן רועי עטר, בנו של המאמן, שכבר שיחק בעונה האחרונה אצל אלישע לוי, ואף פתח בהרכב.

השילוב המשפחתי הזה, אבא מאמן את בנו, תמיד נשמע מסקרן ומרתק. אבל איך עושים את המעבר מארוחת שישי נעימה ל-90 דקות מורטות עצבים לעיני אלפי צופים פחות מ-24 שעות לאחר מכן? איך יכול אב לקבל החלטה בזמן אמת, שתועיל לקבוצה אבל תפגע קשות בקריירה של בנו? סבוך ומסובך.

הכדורגל העולמי כבר נתקל בסוגייה הזו לא מעט, והנה כמה מקרים בולטים ומעניינים, חלקם הסתיימו בהצלחות מסחררות, חלקם לא הותירו רושם מיוחד.

בריאן קלאף חוגג את האליפות עם פורסט ב-78, כמה שנים לפני שנייג'ל הצטרףצילום: אי–פי

בריאן ונייג'ל קלאף
האב בריאן נחשב לאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. שחקן עבר ענק במידלסברו ובסנדרלנד בשנות ה-50' וה-60', שאף הופיע בנבחרת. הוא גם היה אחד המנג'רים הגדולים בתולדות אנגליה, לאחר הצלחות עם דרבי קאונטי וכמובן נוטינגהאם פורסט הצנועה, אותה הוביל לאליפות ושני גביעי אלופות רצופים בסוף שנות השבעים.

בשנת 1984 הוא הכיר לעולם את בנו נייג'ל, שעשה את צעדיו הראשונים בקבוצת בוגרים תחת עינו הפקוחה בנוטינגהאם. לקח לו כמה שנים לתפוס מקום בהרכב של אבא, אבל כשזה קרה הוכיח נייג'ל שהגנים במשפחה עברו היטב ורשם תקופה נפלאה בפורסט, כשלכל אורכה אביו מנהל את העניינים מהקווים. עד שעזבו יחד ב-93', עם ירידתה של פורסט לליגת המשנה, רשם נייג'ל מעל 400 הופעות וכבש מעל 100 שערים, זכה בגביע הליגה והגיע לנבחרת. בריאן הלך לעולמו בשנת 2004, נייג'ל סגר את המעגל של אביו ומאמן כיום את דרבי בעצמו.

ולדימיר וייס האב ו-ולדימיר וייס הבן
שני הסלובקים, שחולקים את אותו שם, חלקו גם שלוש שנים משותפות בנבחרת הלאומית, כשהאב על הקווים והבן מרשים על כר הדשא. וייס האב, שקריירת המשחק שלו לא הרקיעה שחקים (אם כי רשם הופעות בנבחרת צ'כוסלובקיה ובנבחרת סלובקיה), מונה למאמן הנבחרת בשנת 2008. שנה לאחר מכן, הוא זימן לנבחרת את בנו ולדימיר, שחקן צעיר במנצ'סטר סיטי שלפני עידן השייחים, והעניק לו הופעת בכורה.

כשהיא חמושה בשני נציגי משפחת וייס, רשמה סלובקיה את ההישג הגדול בתולדותיה – עלייה ראשונה לטורניר גדול, מונדיאל 2010 בדרום אפריקה. ההישג המדהים של הווייסים לא הסתכם בכך. למרות בית לא קל בגביע העולם, הם ניצחו את איטליה ועלו לשמינית הגמר, שם נעצרו על ידי הולנד. וייס האב העניק לווייס הבן 270 דקות מצטברות על האדמה האפריקאית, ובינואר 2012, לאחר שהנבחרת כשלה בניסיון העלייה ליורו 2012, עזב. כיום הוא מאמן את סלובאן בראטיסלבה המקומית, בעוד בנו סיים עונת השאלה באספניול וחזר לתכולים ממנצ'סטר.

אלכס ודארן פרגוסון
דארן מעולם לא היה שחקן גדול, או מאמן מצליח כשפרש, אבל הוא תמיד היה הבן של אלכס. המאמן הגדול בכל הזמנים לדעת רבים אולי לא הצליח לגדל בן מוצלח כמוהו, אבל כן זכה לאמן אותו, כשקידם אותו לבוגרים של מנצ'סטר יונייטד בשנת 1990. משם והלאה, במשך ארבע עונות, הדריך פרגי את בנו, והציב אותו 27 פעמים על הדשא. דארן לא הותיר רושם מיוחד, וב-1994 עזב לקריירה בינונית ומטה בקבוצות כמו וולבס ורקסהאם. היום הוא מאמן את פיטרבורו מליגת המשנה, בעוד שאלכס ממשיך לאמן את יונייטד ושיקום מי שיודע מתי הוא יפרוש.

פאולו מאלדיני. היה קפטן הנבחרת, כשאביו המאמןצילום: רויטרס

צ'זארה ופאולו מאלדיני
עוד משפחה לתפארת הכדורגל העולמי, כשגם האב צ'זארה וגם הבן פאולו זכו ללבוש את המדים הלאומיים, כל אחד בזמנו. צ'זארה, שהיה קפטן מילאן בזכייה בגביע האלופות ב-1963, רשם הצלחה מסחררת כמאמן הנבחרת הצעירה של ארץ המגף וב-1996 מונה למאמן הנבחרת הבוגרת, שם פגש את בנו פאולו, שהיה הקפטן.

יחד העפילו השניים למונדיאל 1998 בצרפת, אולם הודחו ברבע הגמר בפנדלים על ידי המארחת. צ'זארה סיים את דרכו לאחר הטורניר, פאולו המשיך למצב את עצמו כאחד משחקני ההגנה הגדולים בהיסטוריה, עד שפרש בשנת 2009, עם מספר שיא של 126 הופעות בנבחרת וקריירה קבוצתית שהחלה והסתיימה במילאן, עם כמעט 650 הופעות.

יוהאן וג'ורדי קרויף
את יוהאן אין צורך להציג. בעיני רבים הוא נחשב לאחד מחמשת השחקנים הטובים בכל הזמנים, אגדת כדורגל שהצליחה גם על הקווים, בעיקר כמאמן ברצלונה, איתה זכה בארבע אליפויות רצופות ובגביע האלופות בתחילת שנות ה-90'.

ב-1994 הוא קידם את בנו, ג'ורדי, שכיכב בקבוצת המילואים של ברסה, לבוגרים. ג'ורדי רשם שנתיים לא רעות בכלל תחת אביו, 41 הופעות ו-11 שערים, אולם השניים לא זכו באליפות יחדיו וב-1996 עזבו. ג'ורדי המשיך אחר כך למנצ'סטר יונייטד, נבחרת הולנד ועוד כמה תחנות – עד שמצא עצמו הקיץ כמנהל הספורטיבי של מכבי ת"א. יוהאן לא ממש אימן מאז, פרט לתקופה קצרה עם נבחרת קטלוניה.

האבא אימן את ברצלונה הבן מנהל מקצועי במכבי תל אביבצילום: שרון בוקוב

צמדים נוספים שנפגשו הן בבית והן על כר הדשא הם הארי וג'יימי רדנאפ, פרנק למפארד ובנו פרנק למפארד ג'וניור וזלאטקו וניקו קרנצ'אר. רדנאפ אימן את בנו בשתי קדנציות, הראשונה נמשכה כשנתיים בבורנמות' בתחילת הקריירה הבוגרת של הבן, והשנייה נמשכה כשנתיים וחצי, כשג'יימי בן ה-31 הצטרף לסאות'המפטון. הוא לא הותיר את חותמו באף קדנציה. 

זלאטקו קרנצ'אר אימן את בנו ניקו לתקופה קצרה בנבחרת קרואטיה ופרנק למפארד החל את הקריירה בווסטהאם כשאביו משמש כעוזר המאמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ