קווין מקארה, גרדיאן
קווין מקארה, גרדיאן

ארסנל חייבת להיות אסירת תודה, אך ספק אם זה יהיה מצב הרוח שיעטוף את איצטדיון האמירויות. רובין ואן פרסי אמנם חולל נסים ונפלאות עבור המועדון, אבל הזיכרונות משעריו, היצירתיות והטכניקה שהפגין יופנמו היטב רק אחרי שיעבור פרק זמן מסוים. התחושה העיקרית עתה היא של אבידה וכעס בעקבות החלטתו לעזוב, על אף שהמועדון עדיין יכול להחזיק בשחקנו המנוכר לעונה נוספת על פי חוזהו.

היעד הצפוי, מנצ'סטר סיטי, עשוי לתייג את ואן פרסי ברשימת שכירי החרב שנמשכים לעושר הבלתי מוגבל, אבל הגדרה כזו לא תהיה הוגנת. אחרי הכל, ואן פרסי הצטרף לארסנל כבר לפני שמונה שנים. שחקנים רבים היו עוזבים מזמן, בהתחשב בכך שתמיד יש דרישה לשחקן מוכשר שמצטיין באופן שווה כיוצר או כמסיים.

בדומה לכדורגלנים רבים אחרים, סביר להניח שהחיבור של ואן פרסי למועדון הוא תערובת של גישה מעשית וחישובי כדאיות. ככל הנראה הוא מתוגמל היטב בלונדון, עיר הבירה, שמהווה מקור משיכה בפני עצמה. בנוסף, אולי הוא פשוט נאחז זמן רב בתקווה. העובדה שארסנל לא זכתה בתואר כלשהו מאז הגביע האנגלי ב-2005 לא עוזרת לאוהדי הקבוצה, כמו גם לשחקנים, לחמוק מהקנטות.

ואן פרסי. יישאר באדום, אך בקבוצה חדשה אחרי שמונה עונות בארסנלצילום: אי–פי

לאן ואן פרסי צריך ללכת? שתפו אותנו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

ואן פרסי, באופן ספציפי, ודאי התענה מכך שהוא ­ כמו דניס ברגקאמפ ­ יובש על הספסל בגמר ליגת האלופות מול ברצלונה ב-2006, בו נוצחה ארסנל 1‑2 אחרי שכבר הובילה. זה אולי לא אירוע שאוהדי המועדון ירצו לזכור, אבל שווה לציין את הכלים שעמדו אז לרשות המנג'ר ארסן ונגר. נכון, ברגקאמפ כבר היה בן 37, אך ואן פרסי נותר בחוץ מאחר שתיירי הנרי היה האיש המרכזי.

הכישרון בסגל היה נהדר לפני כמה שנים, אבל הסטנדרטים הללו לא נשמרו. איש לא יכול לטעון שעדיין קיימת תחרות כזו על מקום בהרכב. בנסיבות הללו, יש לציין כי האוהדים נותרו רגועים בצורה יוצאת דופן. הודעתו של ואן פרסי גררה אתמול תגובה מצד בעלי המניות הבולטים, שהביעו דאגה מחיסכון הבעלים, המיליארדר האמריקאי סטן קרונקה. מצד רוכשי הכרטיסים, לעומת זאת, לא צפויות מחאות כלפי המועדון, שהפך את הבטחת המקום בליגת האלופות לעניין שבשגרה.

הזיכרון מהירידה החדה ביכולת בעונה שעברה, שהיתה עשויה לעלות לארסנל במקום בצ'מפיונס לולא הפספוס של טוטנהאם, כבר התפוגג. ועדיין, נדמה שאירועי העונה הותירו רושם עז על ואן פרסי. אוהדי ארסנל אמנם צהלו עם הבטחת הכרטיס, אבל קשה להאמין ששכחו את ההופעות האדישות שהכניסו את המועדון לקשיים.

ואן פרסי, בכל אופן, זכר זאת היטב, מה שגרם לו להרהורים במיוחד בקיץ הנוכחי. הוא אולי לא היה להוט לראות יריבים על חולצת ההרכב שלו, אבל חברה מהסוג הזה היתה לפחות מוכיחה את הדינמיות והרצון של המועדון. במצב הנוכחי, הוא לא היה חושש במיוחד לאבד את מקומו בהרכב למרואן צ'מאח, למשל, שהבקיע רק פעם אחת בעונה שעברה. לחילופין, חלוץ כמו ניקלאס בנדטנר הושאל לסנדרלנד. יהיה זה חוסר הגינות כלפי ונגר אם לא יזכה לתשבוחות על שדרוג שחקן כמו תיאו וולקוט, לדוגמה, אלא שנדמה כי לעולם אין מספיק עומק בקבוצתו.

רובין ואן פרסי במדים אליהם אולי לא יחזור. העונה שעברה ודאי הותירה עליו רושם עזצילום: רויטרס

המנג'ר עדיין נערץ, ובצדק. לא ניתן להתעלם מהאיצטדיון המפואר או מרמת הכדורגל שמפגינה קבוצתו בשיאה. רוכשי המינויים מכירים בכך, כמו גם הרבים שמוכנים לשלם רק כדי להישאר ברשימת ההמתנה. איש לא מצפה להתקוממות רק בגלל שתארים הפכו שוליים לקיומה של ארסנל לאחרונה. ההפסד לברמינגהאם בגמר גביע הליגה ב-2011 לא גרר אקט כלשהו מעבר לאנחה קלה.

ונגר השיג כל כך הרבה בעבר, ולכן הקרדיט שנותר לו מספיק כדי שלא יתחשבו בהשפלה ההיא בגמר. ארסנל עדיין צריכה לשלם על האיצטדיון שבנתה, אבל היא חייבת לאזן בצורה טובה יותר את שאיפותיה. אבנים ומלט, מרשימים ככל שיהיו, הם לא האלמנטים שיוצרים את המזכרת האידאלית.

ונגר מצביע לעתים תכופות מדי על האפשרויות שייפתחו בפני המועדון ברגע שייעלמו החובות. את ואן פרסי אי אפשר לשפוט כשכיר חרב אחרי כל העונות בצפון לונדון. בסופו של דבר, פשוט נגמרה לו הסבלנות. אוהדי ארסנל אמנם סבלנים ונאמנים, אבל הם יודעים בדיוק כיצד הוא מרגיש.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ