בין פפ למוריניו שוכן ויסנטה דל בוסקה - כדורגל בעולם - הארץ

בין פפ למוריניו שוכן ויסנטה דל בוסקה

המאמן הספרדי גדל על המסורת המדרידיסטית, אימץ את האידיאולוגיה הקאטלונית וחיבר הכל יחדיו אל הנבחרת שנכנסה לנו ללב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חיים ברעם
חיים ברעם
"כל העיר"

לקח לי זמן להירגע אחרי ניצחונה הנפלא של ספרד על איטליה. צ’אבי הפריך את אגדת אנדרה פירלו ואילו אנדרס אינייסטה הפך אותה לבדיחה. לפירלו היה טורניר מעולה; אבל שני קשרי ברצלונה הם הטובים ביותר בתפקידם בהיסטוריה של המשחק. חשבתי כך במהלך הטורניר וקיוויתי שבמשחק הגמר תוכל ספרד לחרות את גדולתה בתודעה העולמית. זה קרה, ולא נותר לאוהבי המשחק אלא לחגוג, וגם לברך את האיטלקים על הישגיהם היפים (בעיקר במשחק חצי הגמר נגד גרמניה) ביורו 2012.

במהלך הקדנציה של ויסנטה דל־בוסקה כמאמן נבחרת ספרד איתרנו שתי נשמות, שהתרוצצו בתוככי תודעתו והתקשו מאוד להתמודד אחת נגד השנייה. המאמן גדל וצמח על מסורת מדרידיסטית, שעברה מהפך מכוער בתקופת ז’וזה מוריניו, אבל כבר לקראת מונדיאל 2010 קיבל על עצמו את תורתו של מאמן ברצלונה פפ גווארדיולה ויישם אותה עד תום.

דל בוסקה. נותן אמון בוותיקיםצילום: רויטרס
ממסי עד לונה צ'מטאיי

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

הוא ידע להשתמש בדויד וייה, שהיה אחד ממצטייני הטורניר בדרום אפריקה. כך נאלצו הלאומנים מקרב אוהדי ריאל לבלוע את עסקת החבילה שהציע להם המאמן, בשר מבשרם: הכדורגל החלומי של בארסה, מתוגבר בשחקנים נהדרים מריאל כמו צ’אבי אלונסו, סרחיו ראמוס והשוער איקר קסיאס, איפשר לכוכבים מקטלוניה - אנדרס אינייסטה, ג’ררד פיקה, צ’אבי הרננדס וקרלס פויול לשלוט במונדיאל.

העולם, שהתאהב בברצלונה הנהדרת, אימץ אל לבו גם את ספרד. דווקא בספרד עצמה שררה אמביוולנטיות מסוימת אחרי הזכייה בגביע העולם. במדריד חגגו המונים בכיכרות עם שירים לאומיים ואולי גם לאומניים; בברצלונה התגאו בכוכבי הקבוצה שהיו רוב מוחלט בנבחרת, אבל עסקו בהפגנות מחאה בנושא הכלכלי־חברתי, ולא הזדהו עם השלטון המרכזי בבירה מדריד.

שילוב נהדר בין שחקנינ ברצלונה וראיל מדריד. צ'אבי (מימין) וקאסיאס מדגימים אידיליהצילום: רויטרס

מאז המונדיאל ועד הניצחון הנשגב במשחק הגמר של יורו 2012 ביום ראשון השבוע, עברה ספרד משבר כלכלי עמוק ומטלטל. הקבוצות הבכירות האחרות (למעט ריאל מדריד וברצלונה) לא הצליחו להציג אתגר כלשהו בליגה, ומשחקי האל־קלאסיקו התכופים מדי העצימו את היריבות לא רק בין מחנות האוהדים אלא גם בתוך הנבחרת עצמה.

בטורניר הם התעלו על המחלוקות, וזה היה הישג עצום של דל־בוסקה. בעימות עם פורטוגל התאחדו כולם נגד האויב המשותף כריסטיאנו רונאלדו, חרף העובדה שהוא היה הסמל לזכייתה של ריאל באליפות הליגה הספרדית השנה. זכייתה של ספרד בתואר השלישי הרצוף שלה (יורו 2008, מונדיאל 2010, יורו 2012) היא תוצאה ישירה של העליונות הטכנית המוכרת של הספרדים, אבל גם מהגיבוש החברתי בנבחרת.

לא אהבתי את הדיבה על “ספרד ההגנתית”, שלא היה לה קשר למציאות. נכון שלקח זמן לכדורגלנים להגיע לשיא הכושר אחרי עונה מתישה, אבל ספרד תמיד תוקפת, כל הזמן, ו”הקשרים” שלה הם גם חלוצים לכל דבר, פשוט יותר מוכשרים ויותר מגוונים מהגלמים שמציבים בתפקיד הזה בנבחרות אחרות. עם זאת, לפדרו רודריגז, לפרננדו יורנטה או לפרננדו טורס יש מקום בסגל בכל משחק.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ