עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן
עוזי דן

בשנים האחרונות ידעו כדורגלנים מתבגרים ומאמנים בשלהי הקריירה היכן לחפש את הכסף הגדול, רגע לפני הפרישה: בליגת ה-MLS בארצות הברית או במדינות המפרץ הפרסי. עתה הולכת ומתחזקת אלטרנטיבה מהמזרח הרחוק. שחקנים כמו דידייה דרוגבה, פרדי קאנוטה, לוקאס באריוס וסיידו קייטה כבר בחרו בה הקיץ, כשחתמו בסין והפכו לחלק משוק ענק, תרתי משמע. כזה שטומן בחובו פוטנציאל עצום, אך גם בעיות.

אחרי תקופה של שחיתות, רמה נמוכה יחסית ושחקנים מקומיים, מתעורר הכדורגל הסיני אל התעניינות אדירה במדינה ומחוצה לה ולכסף גדול. האחראים לפרשיות השחיתות נזרקו לכלא, ובעלי המועדונים - הכדורגל בסין קפיטליסטי למדי - מתחרים ביניהם מי יביא שמות גדולים יותר ויבנה קבוצה מפוארת יותר. על פי חוק, יכולה קבוצה להחזיק בסגל חמישה זרים אם אחד מהם אסייתי. על המגרש ניתן לשלב ארבעה זרים בו זמנית, אם אחד מהם מאסיה.

השם הגדול ביותר שחתם בסין הוא כמובן דרוגבה, שיגיע השבוע לשנחאי שנהואה וירוויח כ-300 אלף דולר בשבוע, יותר משכרו בצ'לסי בשיא הקריירה. בקבוצתו החדשה יפגוש את חברו מסטמפורד ברידג', ניקולה אנלקה, וגם את הקולומביאני המוכשר ג'ובאני מורנו. את כולם ידריך סרחיו באטיסטה, אקס נבחרת ארגנטינה, שמונה לפני קצת יותר מחודש.

ליפי. הסינים משקיעים גם במאמניםצילום: אי–פי

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

בדיוק כמו בקבוצות מסוימות באירופה, לעתים נראה שהשם הוא העיקר. ממש כמו הקטארים בסן ז'רמן, ביצעה גואנגז'ו אברגראנד מהפך לפני כחודשיים. את המאמן הדרום קוריאני שהובילה לשתי אליפויות ולראשות הטבלה גם העונה (הליגה מתקיימת בין מארס לנובמבר) החליף מרצ'לו ליפי, אלוף העולם לשעבר עם איטליה. הקבוצות מבייג'ין ודליאן רואות, מקנאות ומתחזקות בשמות מעבר לים (ראו לחוד).

מומחים מזהירים כי ההתנהלות הנוכחית מהווה טעות, שאינה מסייעת לבניית הליגה או משקיעה בעתיד המשחק בסין. מצד אחד, מספר הצופים מאמיר בהתמדה. ממוצע הקהל בליגה עלה ב-80% מאז 2004, אז הפכה למקצוענית ושינתה את שמה לסופר-ליג הסינית. מנגד, טוענים מבקרים שהנתונים לא נובעים מעלייה במספר הכרטיסים הנמכרים. גואנגז'ו אברגראנד, לפי הטענה, מחלקת בחינם אלפי כרטיסים. "מדובר אמנם בחברת נדל"ן עשירה, מהגדולות בסין, אבל זהו לא מודל כלכלי הגיוני. הם בקושי מוכרים מרצ'נדייז", אמר לו איצ'ן, פרשן כדורגל נודע בשנחאי, בשיחה עם רויסטון צ'אן, כתב רויטרס.

אנלקה וחברים חדשים. האם בעלי הקבוצות בסין יכולים לעמוד בהוצאות שכר הכוכבים לאורך זמן?צילום: אי–פי

בעלי המועדונים, אומרים המבקרים, פשוט לא יעמדו לאורך זמן בהוצאות כאלו. "זהו טרנד שיחזיק מעמד שנתיים-שלוש. צריך להשקיע הרבה מאוד כסף כדי להחזיק קבוצות בתקציבים כאלו", אמר איצ'ן, "רוב קבוצות הכדורגל בסופר-ליג לא בנויות ללחץ כלכלי כזה. כרגע אף מועדון כדורגל בסין לא מרוויח וכלל לא ניתן להשוות בין ההכנסות להוצאות, בטח בקבוצות הגדולות".

איצ'ן גם טוען כי הסינים, חרף השאיפה להעלות את רמות הליגה והנבחרת לאלו של השכנות המצליחות יפאן ודרום קוריאה, "לא באמת יודעים איך לעשות את זה". ההצלחות הרבות מהן נהנה הספורט הסיני במגוון ענפים טרם זלגו לכדורגל. נבחרת סין מדורגת במקום ה-68 בלבד בעולם וכבר הודחה ממוקדמות המונדיאל.

המצדדים בהחתמת כוכבים רואים בה צעד שייתן השראה לדור הצעיר ויקדם את הליגה ואת השחקן המקומי. מנגד אומר פאן יון, שחקן שנחאי בעבר, כי הבאת דרוגבה, למשל, "אולי תעזור לקבוצה ולליגה, אך ודאי לא לנבחרת. הייתי רוצה לראות את הכסף מושקע בסינים צעירים. כך אולי תשתפר הנבחרת בעתיד". אחרים מדברים על הקמת אקדמיות. יש החושבים רחוק מאוד. למשל, אירוח גביע העולם ב-2030, כשסין תהיה מעצמת כדורגל.

חשיבה כזו אינה מאפיינת את בעלי המועדונים, רובם אנשי עסקים שהתעשרו. הם רוצים לחזות בקבוצתם מצליחה מיידית, ועל הדרך להצטלם עם כדורגלנים גדולים שהביאו מאירופה, דרום אמריקה ואפריקה. עתיד הכדורגל הסיני יחכה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ