סם בורדן, ניו יורק טיימס
סם בורדן, ניו יורק טיימס

ישנו פתגם ברזילאי שכוכב הכדורגל הברזילאי ניימאר ומשפחתו מזכירים הרבה - Calca De Veludo Ou Bunda De Fora. הוא עולה באופן תכוף, כשניימאר נזכר בתחילת הדרך ברחובות סאו ויסנטה ומישהו שוב שואל "האם אתה באמת יותר טוב מלאו מסי?". אז בני המשפחה מצחקקים ושולפים את הפתגם האמור, שקצת קשה לתרגום. באופן כללי, הוא מדבר על נשמתו של אדם וההימור עליה; על להיות נועז, אמיץ וחצוף ואולי יותר מהכל, הוא מדבר על האמונה של האדם בדרכו.

בחודש שעבר, בקומה ה-25 של מלון ניו יורקי, ניסה אביו של ניימאר להסביר את הפתגם. מעבר לנהר ההדסון, הבן שלו התכונן למשחק הידידות של ברזיל האולימפית נגד ארגנטינה, ומעבר לכך התחמם לקראת האולימפיאדה, שבטורניר הכדורגל שלה הוא אמור להיות השם הגדול ביותר. בלונדון ינסה ניימאר להצעיד את ברזיל למדליית זהב, התואר היחיד שחסר לה. "הוא חי את הפתגם הזה ממש עכשיו", הוא אומר. כשזה עדיין לא הספיק, ניסה האב לחדד בעזרת מתורגמן: "ההצלחה של בני מבוססת כל הזמן על נטילת סיכונים, על מציאת האיזון בין מהיר לאטי, על אפשרויות מצד אחד וזהירות מצד שני".

בגיל 20, ניימאר הוא כבר השחקן שמרוויח הכי הרבה כסף בברזיל. הוא הפנים והעתיד של הכדורגל במכה של דרום אמריקה. במלים של פלה, ככל הנראה שחקן הכדורגל הגדול בהיסטוריה: "פלא מבחינה טכנית, קוסם עם רגלי קסמים". אבל הפתגם תמיד נמצא שם, מנחה אותו, במיוחד בימים בהם שואלים אותו כולם מתי כבר יעבור לאירופה. "בשורה התחתונה", מסביר אביו בחיוך, "יש לאדם רק שתי אפשרויות: לעבור את החיים עם מכנסי קטיפה או לעבור אותם כשהחלק האחורי שלו חשוף לאוויר".

ניימאר. "אני אוהב לאכול יפאני, איטלקי וברזילאי, אבל לא יכול ללכת למסעדה"צילום: אי–פי

לפני ניימאר - ניימאר דה סילבה סנטוס ג'וניור - היה ניימאר האב, ניימאר הבוגר. את סיכונים שלו הוא לא לקח על המגרש. למרות שהיה שחקן מקצועני, מודה ניימאר האב כי לא הצטיין. ב-1992 הוא שיחק במוגי דה קרוס, עיר תעשייתית שמרוחקת 25 קילומטר מסאו פאולו, שם נולד בנו. אחרי כמה שנים, כשהבין שהקריירה שלו מגיעה לקיצה, העביר את המשפחה חזרה לסאו ויסנטה. שם, בעיר החוף הקטנה, חזר לגור עם הוריו. "לא התחלנו מאפס, אלא ממינוס חמש", אומר האב, "בבית צנוע, כל המשפחה המורחבת יחדיו, זה מה שהיה לנו".

אבל לניימאר האב היו שאיפות גדולות והוא החל במסע לעבר מכנסי הקטיפה. הוא החל לעבוד בשלוש משרות במקביל - כמכונאי רכב, כמניח לבנים וכעובד עירייה. האם עבדה במטבח של מעון לילדים. כך זה נמשך ארבע שנים. כשניימאר הצעיר היה בן שבע, הגיע גלה כישרונות במטרה להחתים אותו. המשפחה לא ידעה זאת, אך כאן החל השינוי. ניימאר האב לא ראה את בנו משחק יותר מדי כי תמיד היה בעבודה, אבל הוא שמע את הדיבורים. אפילו בגיל חמש או שש ניימאר שיחק ברחובות עם ילדים גדולים ממנו.

העובדה שהשערים הורכבו מסנדלים והכדור מאבן, לא שינתה דבר. "כל מה שרציתי זה לשחק", מספר ניימאר במסעדה בניו ג'רזי. הוא לוקח מלחייה ומציב אותה ליד כוס גדולה לפחות פי שלושה. "הם היו בגודל הזה ואני בגודל הזה", הוא מדגים ומצחקק, "הם היו מאוד ספקנים, הילדים האחרים, וכל הזמן שאלו: 'מי זה הקטן הזה, מה פתאום שישחק איתנו?', אבל אחרי ששכנעתי אותם והתחלנו לשחק גם הבקעתי וזה שינה את הגישה שלהם. זה שינה את הכל".

בין המשחקים בשכונה למשחקי אולמות, החל ניימאר לפתח מיומנות אדירה עם הכדור. סטייל הוא דבר נחשב בדרום אמריקה ושליטה בכדור היא דבר כה נחשק עד שתכנית טלוויזיה מיוחדת ¬ "סטריט סטייל" ¬ אחראית למצוא את המכדרר והמקפיץ הבא. ניימאר היה אחד השופטים האורחים בתכנית הזו בשנה שעברה ואפילו קם למחוא כפיים לאחד המתחרים, שהעלים את הכדור במהירות אל מתחת לחולצתו. ניימאר מספר שהשליטה שלו נובעת בין השאר מהעובדה שכמעט שאי אפשר היה למצוא אותו ללא כדור. הוא מכדרר אותו, מרים אותו, מערסל אותו, גורם לו לגלוש או להיעלם.

במשחק נגד ארה"ב השנה לקח כדור במחצית המגרש, רקד אתו לכל האורך, עבר מגנים ובסופו של דבר מסר לפאטו בצורה מושלמת. העובדה שהכדור חזר מהקורה לא שינתה הרבה. לרגע, ניימאר היה שוב ילד בשכונה עם החברים שצעקו לו שיחזיק את הכדור באוויר קצת יותר וינסה מספרת. "אני פשוט אוהב להיות עם הכדור", הוא אומר, "תמיד אהבתי. אני משחק כדורגל ברחוב גם כיום כשזה מתאפשר לי. אם אני בחופש או פגרה, תמיד אחפש מקום לשחק בו".

כבר כשהיה בן 11, קבוצות החלו להתעניין בניימאר ואביו עזב את עבודותיו והתמסר לטיפול בקריירת הכדורגל של בנו. על הפרק היו פגישות עם סקאוטים וקבוצות ברזילאיות שהתעניינו בשירותיו. אחד כזה היה נציג סנטוס זיטו, אגדה ברזילאית, שחקן הקבוצה בימי פלה ומי שבעברו שתי זכיות בגביעי עולם. ניימאר, אוהד סנטוס, לא יכול היה לבקש יותר מזה.

הוא הצטרף לסנטוס, אך בגיל 14 הגיעה הצעה מריאל מדריד, שם שיחקו בין השאר אליליו רוביניו ורונאלדו. המשפחה עברה למדריד. "תמיד חלמתי לשחק שם", מספר ניימאר. הוא יכול היה להישאר במדריד, להתפתח בקבוצת הנוער, להמשיך לקריירה אירופית ואיש בברזיל לא היה בא בטענות, אבל האב חשב אחרת. "אנחנו משפחה צנועה ובמשפחה צנועה תמיד יש שאלה של ערכים תרבותיים", אומר אביו, "חשבנו שזה נכון שיגדל בברזיל, זו היתה הבחירה הרצינית הראשונה שהיה עלינו לעשות".

מסי מול ניימאר. האם יצליחו להסתדר יחדיו?צילום: רויטרס

ניימאר, אם כך, לא התפתח בריאל ולא קיבל את החשיפה שקיבלו כישרונות אחרים מדרום אמריקה, מסי למשל. במקום זאת, חזר הביתה, לסנטוס, לחיים שהתפתחו לממדים להם לא ציפה. כך, למשל, אחרי אחד המשחקים של סנטוס ב-2010, החליט יחד עם חברו אנדרס  להשתעשע בתספורת. עד אז שמר על מראה סולידי, אבל משחקים עם סכין הגילוח הובילו לתספורת מוהיקן. "זה היה סוג של ניסוי", מסביר ניימאר.

אביו כמעט התעלף כשראה את התספורת במשחק הבא, אבל ניימאר הצטיין, הבקיע צמד והתספורת הפכה לאובססיה לאומית ¬ ילדים הסתפרו מוהיקן, גם המבוגרים ולמעשה, אומר אביו, "רק לנשיא לא היתה תספורת כזו". למען האמת, הפופולריות של ניימאר נסקה עוד לפני התספורת. בגיל 17 שיחק במדי הקבוצה הראשונה של סנטוס והבקיע 14 שערים.

בשנה אחר כך כבש 42 שערים ב-60 משחקים והוביל את הקבוצה לאליפות הפאוליסטה. מאז כבר לא יכול לצאת מהבית. "אני אוהב לאכול אוכל יפאני, איטלקי, ברזילאי כמובן", אומר ניימאר, "אבל אני לא יכול להגיע למסעדות".

טירוף ניימאר הגיע לשיא בשנה שעברה, כשהפך לאב בגיל 19. העיתונות הצהובה עקבה אחרי ההיריון של האמא וחפרה בכל פרט סביבו. "הלכלוך סביב כל הסיפור עומד בצל האושר שלי מהאבהות", מספר ניימאר. התינוק, שמו דאבי, חי עם אמו אך ניימאר רואה אותו לעתים תכופות ובניו יורק רכש לו עוד ועוד מתנות. "הכל קרה לי מוקדם בחיים, גם מקצועית וגם אישית", הוא אומר, "אני לומד לחיות עם זה".

ביום הולדתו ה-20, בפברואר האחרון, כבש את שערו ה-100 והצעות מצ'לסי, ריאל וענקיות אחרות המשיכו לזרום ולהיתקל בסרוב. "נצא לעולם כשנרגיש נכון", מסביר ניימאר האב. עכשיו ניימאר מושווה למסי. יש כאלה, כמו תייר הנרי, שסבורים כי "ניימאר מדהים, אבל מסי הרבה יותר מכך". פלה, לעומת זאת, חושב ש"ניימאר הרבה יותר טכני". הפלא עצמו נותר דיפלומט. "יש לי עוד הרבה זמן כדי להגיע למסי", הוא אומר. הוא מקווה להצליח בלונדון ומדבר על כיבוד החוזה בסנטוס, שיפוג ב-2014. "צריך לדעת לסרב", אומר אביו ומסביר בחיוך: "המירוץ אחר מכנסי הקטיפה נמשך".  

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ