הסרייה A חוזרת

מילאנו כבר לא באופנה

בעולם של שייחים ואוליגרכים, הפכו הקבוצות המילאנזיות מהמועדונים העשירים בעולם לכאלה שרואים רק את גבם של הכוכבים

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

שוב ושוב הפגינו ענקיות הכדורגל ממילאנו את כוחן. מלואיס סוארס (הספרדי) והראלד נילסן בשנות השישים בימיו של אנג'לו מוראטי כנשיא אינטר, לרונאלדו ולכריסטיאן ויירי בעידן של בנו מאסימו. כמו רוד חוליט, ז'אן-פייר פאפן וג'יאנלואיג'י לנטיני, שהחתים סילביו ברלוסקוני עבור מילאן. אלו היו רק הרכישות פורצות הגבולות, אלו שהיו באותם ימים ליקרות בהיסטוריה. אליהן נלוו השקעות נוספות במיטב כדורגלני תבל. אלה שהיום עושים בעיקר את הדרך החוצה.

"היה זה לב המילאניסטה המזדקן של סילביו ברלוסקוני שאיפשר לי לדחות את הצעת פאריס סן ז'רמן", הצהיר בעלי מילאן ביוני, כשסרב למכור את תיאגו סילבה לצרפתים. לא חלף אלא חודש, וברלוסקוני סיפר כיצד "לבו בכה" כשהעביר לסן ז'רמן לא רק את מעוז ההגנה של מילאן, אלא גם את זלאטן איברהימוביץ'. הפעם, כמובן, היה זה הראש שהכריע. "עזיבתם תחסוך לנו 150 מיליון יורו", חישב.

בצד הכחול-שחור של העיר כבר חוו זאת לפני שנה, עם מכירת סמואל אטו לאנז'י מחצ'קאלה. להצעה לאינטר נלווה חוזה גבוה במיוחד לשחקן, והנשיא מאסימו מוראטי הודה: "כשהצעה כזו צצה, קשה להשוות אותה או לסרב". הוא באמת לא סרב.

הספסל של מילאן במשחק קדם עונה. "נפרדנו מ-11 שחקנים מסיבות כלכליותצילום: אי–פי

בשבת ב"ספורט הארץ": עדכונים חיים מליגת העל ומהליגות הבכירות באירופה

מכירת שחקנים היא רק צד אחד של המשוואה. השאלה היא מה אתה עושה עם הכסף שנכנס. אינטר דווקא משקיעה, אך מתרכזת בכמות. השוער סמיר הנדאנוביץ', הקשר פרדי גוארין והחלוץ רודריגו פלאסיו, מהרכישות הבולטות הקיץ, לא גררו סכומי העברה או משכורות גבוהים. ההוצאות של מילאן הסתכמו ברוב הקיץ ב-4.9 מיליון יורו, עד לעסקה הטרייה בין שני המועדונים: הם פשוט החליפו בין החלוצים ג'אמפאולו פאציני ואנטוניו קסאנו, שעבר לאינטר ועמו שבעה מיליון יורו.

ייתכן שהיתה זו תוצאה של פגישה בתחילת השבוע בין ברלוסקוני לסגן נשיא מילאן, אדריאנו גליאני, שביקש לפתוח קצת יותר את הכיס. לא בטוח שיקבל עוד הרבה יותר. הדיבורים סביב קאקה נמשכים, אך משכורתו בריאל מדריד גבוהה מדי. ארבעה מיליון יורו, מעריכים ב"גאזטה דלו ספורט", הם המקסימום שמילאן תשלם לשחקן כלשהו. "המצב הכלכלי כבר לא מאפשר לנו לצאת למסעות רכש כמו בשנות התשעים ובתחילת המילניום", מצהיר ברלוסקוני, "איננו יכולים לקנות שחקנים מוכרים. עלינו לבנות קבוצה נהדרת המבוססת על צעירים. ברצלונה עשתה זאת בצורה כזו. תזכרו שגם מילאן החלה כך, עם מאלדיני, בארזי וקוסטקורטה".

כן, אלא שאת השחקנים שהזכיר השלימו רכישות ברמה עולמית כחוליט, ואן באסטן ורייקארד. איכשהו, "חמישיית האלופים" שהזכיר ברלוסקוני לפני מספר שבועות כמי שימשכו את הקבוצה - פאטו, רוביניו, בואטנג, אל שראווי וקסאנו - לא היתה משכנעת באותה מידה. האחרון כבר עזב, מצטרף בכך לפיליפו אינזאגי, ג'נארו גאטוסו, אלסנדרו נסטה וקלארנס סידורף. תוסיפו לכך את אנדראה פירלו, ששוחרר בקיץ שעבר, ותקבלו את סיומו של דור, כשלא ברור אם יש מי שיתפוס את מקומו.

אוהדי מילאן מצביעים ברגליים. אמנם להצעת המועדון להחזיר את כרטיסי המינוי נענו רק 72 איש, אך נתוני המכירות מאכזבים: רק 19,283 מינויים, נכון לאמצע החודש. אם לא יחול שינוי דרמטי, יהיה זה שפל עצום בעידן ברלוסקוני, שהחל ב-1986. בעונה שעברה, לשם השוואה, נמכרו 31,156. האוהדים ודאי כועסים, אך ייתכן שחלקם פשוט מושפעים מהמצב הכלכלי.

ברלוסקוני. "המצב הכלכלי כבר לא מאפשר לנו לצאת למסעות רכש"צילום: אי–פי

הוא משפיע על כולם. שוויו של ברלוסקוני נחתך, חברתו "מדיה-סט" חווה ירידות חדות ברווחים וגם הסתבכויותיו המשפטיות גררו נזק. מילאן אמנם עסק מכניס - מעל 200 מיליון יורו בשנה - אך עדיין מפסיד. רק הוצאות השכר הגיעו ל-85% מהכנסותיה. מדי שנה מכסה ברלוסקוני את הפסדיה, שב-2011 למשל הגיעו ל-67.3 מיליון. "כיום זה כבר לא אפשרי עבור משפחתי", הוא אומר, "איננו יכולים להוציא סכומים כאלה על בידור". אינטר הוציאה 88% מהכנסותיה על משכורות והפסדיה בחמש השנים האחרונות הגיעו ל-665 מיליון יורו.

גורמים נוספים משפיעים. מבחוץ, מדובר בבעלי מועדונים עם כיסים עמוקים יותר. מבית, עסקת זכויות השידור הקולקטיבית הגבירה את ההכנסות של הקבוצות הקטנות והקטינה את אלו של הגדולות. בשני המועדונים, החולקים בסן סירו, מדברים על הקמת איצטדיונים חדשים. באינטר גם עושים. 15% מהמועדון נמכרו למשקיעים סינים, כשבאינטר מדברים על פזילה לשוק הסיני בניסיון להגביר את ההכנסות. עוד סוכם בעסקה על הקמת איצטדיון בתוך חמש שנים. גליאני רוצה לראות את מילאן הולכת בכיוון דומה: "איצטדיון חדש הכרחי למועדון שרוצה להיות תחרותי. תראו את באיירן, ברגע שבנתה איצטדיון חדש, הכנסתה גדלה ב-60 מיליון".

בינתיים, האוהדים יצטרכו להסתפק במועט, או בפחות מכפי שהורגלו בזכיות בליגת האלופות. מוראטי, בעבר המבזבז הגדול, סנט בסן ז'רמן על ששילמה 43 מיליון יורו על לוקאס מורה ("לחלוטין לא הגיוני") ודחה אפשרות שיקנה חזרה את מריו באלוטלי: "יש השקעות שאי אפשר לבצע". שני הבעלים מדברים על השפעות הפייר-פליי הכלכלי של אופ"א. "אולי במדינות אחרות יהיו מועדונים שיאזנו את הספרים דרך עסקות אימוץ, אבל לא סביר שזה יקרה באיטליה", אומר מוראטי, "בגלל המצב, אין ברירה אלא לפעול בהתאם להנחיות אופ"א. אסור להעמיד פנים שזה לא יקרה".

ברלוסקוני העריך כי סן ז'רמן תפחית בהוצאותיה בקיץ הבא, ולכן המכירה הכפולה היתה הזדמנות חד פעמית. יחד עם שאר העוזבים, פחת נטל המשכורות של מילאן ב-60 מיליון יורו בשנה. "נפרדנו מ-11 שחקנים, אם אכלול את פירלו, מסיבות כלכליות. זה היה כואב, אך הכרחי. ההקרבה שעשינו הבטיחה את מצבנו הכלכלי לשלוש-ארבע שנים", אומר הבעלים, "לאוהדים אומר שיש לנו אפשרות לייצר כדורגל מבדר ויעיל חרף המצב הכלכלי". המבחן כבר מתחיל.

משמאל: גוארין, פלאסיו וקמביאסו. אינטר דווקא משקיעה, אך מתרכזת בכמותצילום: אי–פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ